כל מה שחסר למנצ’סטר סיטי זו… מסורת?

לקראת המשחק הביתי הראשון של מנצ’סטר סיטי העונה (אותו היא ניצחה בלי יותר מדי בעיות), אמר המנג’ר של אלופת אנגליה פפ גווארדיולה, בין היתר, את הדבר הבא:

תרגום קצת חופשי: אני יודע שבשביל האוהדים שלנו, הדבר שהכי מרגש זו הפרמייר ליג. הם רוצים אליפות שלישית לפני זכייה ראשונה בליגת האלופות. המציאות של המועדון שלנו היא שהם לא היו שם, לא חוו את זה. בליברפול ומנצ’סטר יונייטד רגילים להיות שם. האוהדים שלנו היו בבית או בפאבים, צפו בליברפול ויונייטד. אנחנו עושים צעדים בכיוון הזה.

מסורת משחקת תפקיד?

פפ אמר עוד כל מיני דברים בנוגע לאוהדים של סיטי וליגת האלופות. בגדול זה נשמע כמו עוד ציטוט שלו שלא ממש צריך להתייחס אליו. גווארדיולה מקדיש לא מעט ממסיבות העיתונאים שלו מאז שהגיע למנצ’סטר להקטין את המועדון ולצייר תמונה מסויימת בנוגע למצב שלו. בלשון המעטה קצת שונה מאיך ששאר העולם רואה אותו. אפשר להבין למה הוא עושה את זה. אבל גם קשה להכחיש: כשהוא אומר “אין לנו הרבה כסף להחתים שחקנים” זה מעורר גיחוך, לא השראה.

 

אבל יש משהו במה שגווארדיולה אומר לגבי המסורת של סיטי, האוהדים שלה, וליגת האלופות. בסופו של דבר, ההשקעה העצומה של הבעלים מאז 2008 כן הפכה את סיטי לקבוצה הטובה באנגליה, אבל באירופה לא מצליחים לקצור את הפירות, ולא בגלל שקבוצות אחרות משקיעות יותר. משהו לא מתחבר שם, וקשה להגיד שזה חוסר ניסיון שאוטוטו יצליחו להתגבר עליו.

דור טיטו כתב טור מצויין מוקדם יותר השבוע על למה השנה סיטי כן תעשה את זה. אבל בתכלס, עד עכשיו, הם בכלל לא היו קרובים.

עד כמה לא הולך לסיטי ופפ בטיולים שלהם בחו”ל?

זו העונה ה-10 ברציפות של מנ’צסטר סיטי בליגת האלופות. 9 הקודמות הלכו ככה:

2011-12: הדחה בשלב הבתים.

2012-13: הדחה בשלב הבתים.

2013-14: הדחה בשמינית הגמר מול ברצלונה.

2014-15: הדחה בשמינית הגמר מול ברצלונה.

2015-16: חצי גמר. העיפו את דינמו קייב ופ.ס.ז’ בנוקאאוט, עפו מול ריאל מדריד בחצי.

2016-17 (תחילת עידן פפ): הדחה בשמינית הגמר מול מונאקו.

2017-18: הדחה ברבע הגמר מול ליברפול. ניצחו את באזל בשמינית.

2018-19: הדחה מול טוטנהאם ברבע הגמר. ניצחו את שאלקה בשמינית.

זה לא רק שסיטי לא מצליחה לזכות בתואר. היא גם לא מצליחה בשלבי הנוקאאוט מול מועדונים, איך נגדיר את זה, בעלי שם.

שם קוד: Bald Fraud

והביקורת נגד סיטי הולכת יד ביד עם הביקורת על גווארדיולה מאז שעזב את ברצלונה ואת הנוחות של לאמן את ליונל מסי. גם בבאיירן מינכן, גם בסיטי, הבעיה הקשה של פפ וקבוצותיו, על שלל הגרסאות שלהן, היא משחקי החוץ בשלבי הנוקאאוט. ב-5 העונות האחרונות, הקבוצות של פפ עם 3 ניצחונות בלבד במשחק חוץ בשלבי נוקאאוט: אחד מול ארסנל (כשאימן את באיירן), באזל ב-2018 ושאלקה שנה שעברה.

כל המספרים האלה לא משנים את הדעה (לפחות אצלי) שמנצ’סטר סיטי, גם העונה, היא הקבוצה החזקה, המגוונת והעמוקה באירופה. גווארדיולה הוא אולי לא מאמן מושלם (מי כן?), אבל הוא לא bald fraud כמו ששונאיו אוהבים לטעון (עם או בלי קשר לרוטציות שלו ולהשפעות שלהן על חייו של שחקן פנטזי ממוצע).

 

ובכל זאת… פייבוריטים

ומה עם התואר החמקמק? שתי ההדחות מול ליברפול וטוטנהאם הן מסיבות שונות וצירוף אירועים שונים. הן לא היו בטעות או מזל רע, אבל רגעים של “מה אם” היו בכל אחד מהמפגשים.

מה זה יהיה השנה שידפוק לסיטי את החלומות? אולי ההגנה מרובת פציעות ומעוטת הבלמים. אבל על הנייר, אין משהו שאפשר להצביע עליו עכשיו כעל זה שבוודאות יתווסף לרשימת ההדחות. גם פפ לא מאמין לעצמו כשהוא מנסה לצייר את הקבוצה הזו כסוג של אנדרדוג.

פפ
Via Manchester City facebook page
 
   

3 תגובות

  1. Avatar

    לגבי המסורת, הקבוצה ממש לא קמה אתמול. סיטי נוסדה בסוף המאה ה-19, זכתה בתואר הראשון שלה (הגביע האנגלי בשנת 1904) עוד לפני יונייטד, ונכון להיום יש לה 24 תארים אנגליים. באחד מהם למשל. גביע הליגה, היא במקום השני בכל הזמנים אחרי ליברפול. בסוף שנות ה-60, בתקופת השיא של הנבחרת האנגלית, היו שחקניה של סיטי, קולין בל, פרנסיס לי, מיק סאמרבי ורודני מארש, משמעותיים עד מאוד בנבחרת. אז בוודאי שבגלל העדר משאבים כלכליים במרבית שנות קיומה, אין לסיטי עדיין כמות של תארים כמו ליונייטד, לליברפול או לארסנל, אבל מסורת שהולכת ונבנית בעשור האחרון (4 אליפויות, 2 גביעים אנגליים, 4 גביעי ליגה, ו-2 גביעי קהילה ב-8 שנים) יש ויש.

    • אהוד

      באנגליה לכולן יש מסורת. גם להאדרספילד. אבל מה שפפ מדבר עליו זו מסורת של הצלחה באירופה, ואיך שזה מתבטא אצל האוהדים. צודק או לא, זה כבר משהו אחר.

  2. Avatar

    כדורגל זה שילוב מיקרוקוסמי של פוליטיקה,דת,מסורות ותקשורת המונים מטעה ובעלת אג’נדה.
    מדברים שהמטרה היא אירופה וזכיות שם אבל בפועל זה דבר שקשה להבטיח וליישם כי הפורמט הוא בנוק אאוט ואין כמעט משחקים גם. בליגות המקומיות לעומת זאת אפשר גם אפשר עם כסף גדול ואנשי צוות בכירים ליצור הגמוניה משלך ולרוץ לבד או בליווי קבוצה או שתיים במעלה הטבלה לאורך זמן וכך הלכה למעשה להיות מונופול מבחינת עניין תקשורתי וכח כלכלי.
    הרי בליגות אין נוק אאוטים או סדרות פלייאוף ובמי צופים מאות מיליוני ‘לקוחות’ הווינר ועמיתיהם בעולם הגדול מדי סוף שבוע? במי שיש לו על מה לשחק, איזו מטרה גדולה, סיפור מתמשך רלוונטי ואטרקטיבי. משהו ששווה לעקוב אחריו לתקופה.
    וכך בונים את הבלעדיות והעוצמה שאין בלתה.
    קודם להשתלט בזירה המקומית ואז אם הולך באירופה זה בהחלט בונוס נאה ומשובח, אבל מבחינת ההנהלה והתכנון- ממש לא העיקר.
    זו החכמה בעולם. לדעת לספר לאנשים שמכוונים למשהו אחד ובכלל לבנות את הכח שלך במקביל דרך אפיק אחר.
    שאפו למי שמבין.
    מי שלא קולט עדיין…ד”ש למורה לתושב”ע.

    שתהיה שנה טובה ובריאות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

   

רוצים לעזור לנו לעשות דברים חדשים?

תתמכו בנו

*כל עזרה תעזור לנו לגוון ולשפר את התוכן ולצמוח