מי אתם אוהדי הפועל באר שבע?

אז אחרי שדיברתי עם אוהדי מכבי חיפה הצפוניים, אוהדי הפועל תל אביב המרכזיים, ואוהדי בית”ר ירושלים מעיר הבירה, הגיע הזמן להדרים לבירת הנגב. שלום לאוהדי הפועל באר שבע! הקבוצה שעברה הרבה טלטלות ושינויים, עליות ומורדות, חווה עכשיו את העונה הראשונה שלה ללא תואר אחרי 3 שנים של אוויר פסגות. ואם זה לא מספיק, לא מזמן נפלה עליהם פצצה נוספת כשאלונה ברקת, המזוהה עם השינוי הכל כך משמעותי של הקבוצה, הודיעה שהיא עוזבת לטובת החיים הפוליטיים. כרגע השינוי הזה לא ממש בשטח, אבל כנראה שאת האמת נגלה רק באפריל.

הפועל באר שבע קהל
קרדיט לדף הפייסבוק מנהלת הליגות לכדורגל- IPFL

 

אז הבאר שבעיים חזרו לחיינו בסערה בעשור האחרון, ולאחר 40 שנה של צימאון מאז 2 האליפויות הרצופות הראשונות שלהם בעונת 74-5 ועונת 75-6, הם כבשו בסערה את הליגה 3 עונות רצופות. מסתבר שכשזה מגיע סופסוף, זה מגיע בצרורות. תמיד אומרים שאחרי כל עלייה מגיעה ירידה, אבל אני לא חושבת שדמיינו את הירידה של הפועל באר שבע כל כך תלולה. נכון, רק במחזור החולף הם החזירו קצת רוח למפרשים עם הניצחון על בית”ר ירושלים והעפלה לפלייאוף העליון, אבל אין ספק שאם מסתכלים מספיק טוב על הדשא מבינים שהדברים השתנו. יכול להיות שאם תשאלו אוהדים של קבוצות אחרות הם יקראו להפועל באר שבע תופעה חולפת – הפתעה מרעננת שהגיעה לליגה, אבל לא תישאר אתנו לעוד הרבה זמן. האוהדים שלה חושבים אחרת, והנה אלה שהתנדבו לשפוך בפניי את לבם:

סלים עטאונה – בן 50 ומתגורר ביישוב הבדואי חורה הסמוך לבאר שבע. בעל תואר ראשון באוניברסיטת בן גוריון בחינוך והיסטוריה ובעל תעודת הוראה. סלים נפצע בתאונה כשהיה בן 10 ומאז הוא מרותק לכיסא גלגלים, מה שלא שבר אותו והוביל אותו לשחק כדורסל בכיסא גלגלים וטניס שדה. לסלים יש תעודת מאמן כדורסל והוא אימן מספר שנים קבוצות בליגה לכיסאות גלגלים.

גיא הרוש – גר באשדוד, בן 23 ועובד כמוסכניק.

ארנולד נטייב – בן 22, סטודנט לתקשורת. באר שבעי ואוהד מסור של הקבוצה מהיציע הדרומי ושער 5 בוסרמיל.

יובל עטיה – בת 23 מבאר שבע. חיה בגאנה מגיל 7 עד גיל 18, מה שלא מנע ממנה ומהמשפחה להמשיך לאהוד את הקבוצה האדומה גם מאפריקה הרחוקה. לומדת תקשורת במכללת ספיר וירשה את האהבה להפועל מסבא ואבא.

בן קינדלר – בן 27 מבאר שבע.

קהל באר שבע
קרדיט לדף הפייסבוק של “מנהלת הליגות לכדורגל- IPFL”

 

אחת ההקנטות הכי נפוצות שאני רגילה לשמוע על האוהדים של הפועל באר שבע, היא שהם אוהדים של 4 השנים האחרונות. אז כדי לסיים עם הסאגה הזאת החלטתי לפתוח בשאלה החשובה ביותר – מאיזה גיל אתם אוהדים את הקבוצה?

בן מספר שהוא אוהד את הקבוצה מאז שהוא זוכר את עצמו. אצל גיא, האהדה התחילה כבר בגיל 3, כשאחיו הגדול היה לוקח אותו למשחקים ימי שישי בלאומית: “אני זוכר את המשחק הראשון שהלכתי, זאת הייתה אהבה ממבט ראשון”. סלים בחר בבאר שבע כבר ב-1979, כששהה בית החולים השיקומי לאחר התאונה שעבר. כל הילדים סביב אהדו קבוצות וכשאמרו לו שהגיע הזמן לבחור קבוצה, הוא בחר בהפועל באר שבע שהייתה הכי קרובה למקום מגוריו. יובל מספרת שכבר כשהייתה בת 6 לא הצליחה להתעלם מהדיבורים בבית ונקשרה לקבוצה, וגם כשעברו לגאנה הייתה מחפשת באינטרנט שידורי משחקים. ארנולד מספר שכבר מ-2005 הוא זוכר את עצמו תומך בקבוצה של העיר, ושהכל עובר במשפחה.

מה הזיכרון הראשון שלך מהפועל?

בן נזכר במשחק ההיסטורי נגד ברצלונה בוסרמיל: “היה טירוף, הייתי ילד ולא הבנתי. היום אני מבין שזכיתי לראות היסטוריה, למרות ההפסד המצמרר”. גם יובל מספרת על וסרמיל, אבל מה שנחקק אצלה בזיכרון זה דווקא הריח וההלם שחטפה בפעם הראשונה. סלים זוכר את ניצחון החוץ 1-0 על רמת עמידר בקרב תחתית. ארנולד מספר על 2-2 מול הכח עמידר רמת גן, ונזכר בימים יפים בהם כרטיס כניסה עלה 10 שקלים.

 

למה לדעתכם הבדיחה הכי נפוצה היא שהאוהדים הופיעו משום מקום ב-2014?

ארנולד טוען שהכל מקנאה: “היו מגיעים 10 אלף אוהדים גם בלאומית, עם אצטדיון חצי מפורק”. גם יובל מצטרפת לטענה הזו: “אנשים חושבים שבגלל שפתאום הקבוצה הפכנו לקבוצת צמרת ומועדון גדול אנשים התחילו לאהוד את הקבוצה, אבל זה לא נכון. אוהדים תמיד היו במספרים גדולים לבאר שבע. וסרמיל לא היה אצטדיון שהיה כיף ללכת אליו ובגלל זה לדעתי אף פעם לא הגיעו הרבה אנשים למשחקים. בנוסף אוהדי באר שבע אף פעם לא עשו יותר מדי רעש אז אף אחד לא ספר אותם עד שלקחנו אליפות והבינו שיש פה באמת קבוצה עם אוהדים”.

גם גיא חושב שזו אמירה לא מוצדקת: “זה שאנשים אומרים שהקהל התחיל להגיע מ-2014 זה בגלל שזכינו לראשונה מאז 40 שנה באליפות, ולא שמעו מהקבוצה. פתאום שמו לב שיש דבר כזה באר שבע ואמרו בטח כולם אוהדי הצלחות וזה לא נכון, אוהדים מאז ומתמיד”. סלים מסכים חלקית עם הטענה הזו: “אני תמיד טענתי שיש הרבה אוהדים שפתאום הופיעו לחגוג אליפות, ברגע שלא יהיו הישגים הם ייעלמו. תמיד נטו לזלזל באוהדי באר שבע בכל הארץ, אבל לי זה לא מפריע כי בעיניי לאהוד קבוצה זה סוג של תרבות”. בן דווקא כן מבין מאיפה זה נובע, ומדבר על כך שבליגה הלאומית הייתה כמות קהל של 3000-4000 אוהדים, ופתאום עם ההצלחה הגיעו יותר.

איזה עוד דברים מעצבנים יצא לכם לשמוע מאוהדים של קבוצות אחרות?

את גיא מעצבן שאומרים שהפועל באר שבע זאת קבוצה בלי אופי. ארנולד מתייחס להערות על באר שבע עצמה, ואומר שהוא שומע הרבה שהעיר לא מפותחת, ושהקבוצה מגיעה מהמדבר (גמלים, מישהו?). לבן ויובל נמאס מאוהדי מכבי תל אביב שמתגרים בהם, ובהחלט אפשר להבין את המתח בין שתי הקבוצות האלה. אחרי שבאר שבע הגיעה פתאום והדיחה את מכבי תל אביב מהפסגה אחרי 3 שנים רצופות, ואין ספק שהיריבות בין השתיים ממשיכה להיות מעניינת לאור התפתחות העונה הנוכחית.

סבע, אצילי, מכבי תל אביב, הפועל באר שבע
היריבה הכי משמעותית? קרדיט לדף הפייסבוק של מנהלת הליגות לכדורגל

 

יש יותר גאווה כשאתם מציגים את עצמכם כאוהדי הפועל באר שבע, אחרי כל השנים האלה?

סלים מספר שהיה גאה באהדה שלו לקבוצה מאז ומתמיד, ודווקא כשהייתה בליגת המשנה היה מקפיד יותר על הנסיעה למשחקי חוץ מאשר בתקופה הזו. בן מודה: “פעם להגיד שאתה אוהד באר שבע זה היה מוזר, אין ספק שהאליפויות הוסיפו לגאווה. למרות שלי אף פעם לא הייתה בעיה לציין את זה”. ארנולד מספר שתמיד התגאה בקבוצה: “גם בלאומית, גם עכשיו וגם בעוד 10 עונות”.

אתם מרגישים שמתנכלים אליכם?

בן בהחלט מרגיש ככה ויש לו גם את מי להאשים: “הביקורות מוגזמות, הסיקורים בתקשורת חד צדדיים. אני לא זוכר שאת בית״ר אחרי עידן גאידמק, את חיפה (בכל השנים האחרונות) וגם לא את העגלקטיקוס של מכבי ביקרו ככה. אבל בסדר, תקשורת”. גם יובל מספרת שלאתרי ספורט היא ממעטת להיכנס בגלל שהתקשורת לא מקלה. היא מוסיפה: “אנשים מצפים ממך להיות תמיד בטופ. זה לא עובד ככה בכדורגל ובגלל זה אין גם סיבה לכל ההתנכלויות הזאת מצד קהלי הקבוצות היריבות. לכל אחד יש תקופות טובות וכאלה שפחות ככה זה עובד בפועל. גם כשהיינו בטופ ועשינו דברים מדהימים באירופה אוהדי קבוצות אחרות התנכלו אלינו ולא ברור למה”. סלים דווקא לא חושב שמתנכלים, ומציין שלדעתו הפועל באר שבע חשובה מאוד לליגה בדיוק כמו מכבי תל אביב וחיפה, הפועל תל אביב ובית”ר.

3 אליפויות, אי אפשר להתעלם מכם. זה סינוור את הקהל? איך זה מרגיש עכשיו כשהיכולת יורדת?

סלים טוען שהירידה ביכולת היא המבחן האמיתי של האוהדים, ושהוא כבר הכין את עצמו. בן מספר: “הקהל לא זוכר את הירידות ללאומית, את ימי שישי בצהריים עם אלעד בונפלד שרב עם האוהדים סוף משחק”. יובל מזכירה שיש חלק בקהל שאוהב לשכוח איפה הקבוצה הייתה לפני 5 שנים, ועד כמה כל המצב הנוכחי היה בגדר חלום. “אני חושבת שכמו כל דבר בחיים, אי אפשר לצפות להיות תמיד למעלה בלי לרדת. היינו למטה כל כך הרבה זמן שלמדנו להעריך את ההרגשה כשאתה הכי טוב. עכשיו אחרי שטעמנו מזה 3 שנים, אנחנו צריכים קצת את הירידה הזאת – רק ככה נדע להעריך את הרגע הזה כשנחזור לטופ של הליגה. הפועל באר שבע היא גאווה לליגה ולכדורגל הישראלי. עשינו דברים מדהימים, בנינו קבוצה מדהימה. הבאנו אופי, חום ואת הדרום לליגה. הראנו שלא צריך להיות קבוצת אימפריה כדי לשלוט. המקום של באר שבע הוא ללא ספק בצמרת”.

 

רגע משמח ורגע עצוב שזכורים לכם במיוחד?

גיא מספר שכל פעם כשהוא נכנס לאצטדיון זה רגע משמח עבורו, ועצוב לו כשהשחקנים מזלזלים (מסתבר שכן מצאתי כמה דברים במשותף עם אוהדי באר שבע). בן לוקח כרגע העצוב שלו את ההפסד בגמר הגביע לרמת גן, וכרגע המשמח את האליפות הראשונה בסאגה האחרונה. גם סלים מזכיר את הגמר נגד הפועל רמת גן כאחד הרגעים העצובים שלו, ומוסיף את ירידת הליגה ב-1998 עם שער של יוסי בניון שלא עזר לקבוצה. הרגע המשמח שלו כולל את הזכייה באליפות במחזור האחרון מול בני סכנין, והוא הראשון שדואג להכניס לרשימה גם את חגיגות האליפות במגרש של מכבי תל אביב. יובל מכניסה את מכבי תל אביב דווקא ברגע העצוב שלה ומזכירה את ה-6-2 מולם, ואת העזיבה של טוני וואקמה. ברגעים השמחים היא מודה שיש לה רשימה, שכוללת את האליפויות והמעבר לטרנר. ארנולד גם זוכר הפסד מול מכבי תל אביב כרגע העצוב ביותר (מסתבר שזה כואב לחבר’ה האלה יותר מירידת ליגה!), והרגעים השמחים שלו כוללים את 3 האליפויות האחרונות.

אי אפשר בלי זה. מה אתם חושבים על המהלך של אלונה ברקת והמעבר לפוליטיקה?

כאן מצאתי אותם מתחלקים. ארנולד עונה כאחד הפוליטיקאים: “אני רק אדייק ואומר שאלונה לא עזבה. אני תומך בכך שהיא רצה לפוליטיקה להגשים את עצמה, היא תרמה רבות לעיר באר שבע בין אם זה לקבוצת הכדורגל ובין אם זה לקהילה, לא סתם נבחרה לאשת השנה של העיר באר שבע מספר פעמים. מעריך אותה על כך שלא הפקירה את הקבוצה והבטיחה להעמיד תקציב ראוי לשנים הבאות ומאחל לה הצלחה רבה”. גם גיא ברגשות חיוביים: “אלונה באה והובילה אותנו, היא האמא של הקבוצה ותרמה המון. אוהבים אותה, ומעריכים אותה ומאחלים לה בהצלחה”.

סלים קורא את התמונה אחרת: “אני לא מופתע שהיא עוזבת, הייתה לי הרגשה בחודשים האחרונים שהיא מיצתה את עצמה. לדעתי ההחלטה שלה לעזוב התקבלה ללא קשר לפניה מהימין החדש, אבל זאת סיבה מצוינת לצאת מבחינתה. מה שיותר מאכזב אותי שהיא הלכה למפלגה שמייצגת את הערכים ההפוכים שהיא מדברת עליהם. אני אומר עזבה כי היא עם הפועל באר שבע גמרה, וכל מה שנאמר במסיבת העיתונאים אלה דברי הרגעה כדי לא ליצור זעם כלפיה, מה שיפגע בה גם פוליטית. בקרוב יהיו בעלים חדשים ונצא לדרך חדשה. היה טוב אבל הסוף צורם”. יובל מסכמת את שתי הגישות: “יש כאלה שאומרים שהיא נטשה ספינה טובעת. אני חושבת שמגיע לה להתחיל פרק חדש בחיים ואני מודה לה על כל החלומות שהיא הגשימה עבורנו. אני מאמינה שהיא תמיד תהיה פה איכשהו, היא האישה של הנגב. אני אתגעגע למסירות שלה, היא נתנה לנו המון ונשאר לי פשוט לקוות שהיא תצליח ושהיא השאירה את המועדון בידיים טובות”.

 

לסיכום, נראה שהפועל באר שבע או לפחות האוהדים שלה לא אמרו את המילה האחרונה. בינתיים המצב בליגה יחסית התייצב, ולכל הציניקנים נשאר רק לעמוד מהצד ולחכות לראות מה יעלה בגורל הקבוצה המעניינת הזאת בשנים הבאות. לי יש הרגשה שהם לא יעזבו אותנו כל כך מהר. תודה לכל האוהדים שלקחו חלק בכתבה ותרמו מזמנם! נתראה בטור הקהלים הבא.

הפועל באר שבע
קרדיט לדף הפייסבוק של “מנהלת הליגות לכדורגל- IPFL”
 
   

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

   

רוצים לעזור לנו לעשות דברים חדשים?

תתמכו בנו

*כל עזרה תעזור לנו לגוון ולשפר את התוכן ולצמוח