מוריניו וקלופ: פילוספיית כדורגל שונה, בכיינות מנג'ריאלית דומה

"אם הייתי מתנהג על הקווים כמוהו, אין סיכוי שהייתי נשאר במשחק… | …בגלל הלחץ שהחבר'ה האלה מפעילים על השופטים להוציא צהוב שני ללו סלסו, הייתי חייב להוציא אותו… אני לא אחד שאדבר לקולגות שלי לגבי ההתנהגות שלהם על הקווים." (מוריניו מדבר על ההתנהגות של הקולגה שלו על הקווים בראיונות אחרי הניצחון של ליברפול 1-2 על טוטנהאם)

מוריניו שוב כיפי

ז'וזה מוריניו
Via Tottenham Hotspur on Facebook

 

אחד הדברים המהנים בעונה המוצלחת של טוטנהאם (שהכדורגל שהיא מציגה לא בהכרח נופל לתוך ההגדרה הקלאסית של כיפי), זו הפריחה המחודשת של ז'וזה מוריניו מול המצלמות. גם כשיש תוצאות פחות טובות, כשזה בתוך קונטקסט רחב יותר של הרבה נצחונות ועונה שעולה על הציפיות עד עכשיו, הוא מביא את הגרסה הכריזמטית, בטוחה בעצמה ועם תיבול של הומור כשצריך לדבר לתקשורת. בתקופות פחות טובות זו גרסה חמוצה, זועפת ושחצנית. היא אולי מייצרת כותרות בכל מקרה, אבל הרבה פחות נעימה לצפייה.

רוב הרעש והבדיחות אחרי המשחק הופנו לתגובה אחרת של מוריניו, שניגש לקלופ ואמר לו שהקבוצה היותר טובה הפסידה היום. לא משהו שנוי במחלוקת בסופו של דבר – ליברפול אולי שלטה בכדור ובעטה יותר לשער, אבל אל המצבים הטובים יותר, במיוחד במחצית השניה, הגיעה טוטנהאם שהפסידה בפעם השניה בלבד בליגה העונה – ההפסד הקודם היה במחזור הפתיחה, לפני יותר משלושה חודשים.

 

קלופ? ראוי לאותה ביקורת, באותה מידה

יורגן קלופ עם קרטיס ג'ונס
Via Liverpool FC Facebook page

 

כשמנסים לנגח את מוריניו, בין אם בהתנהגות שלו או בכדורגל של קבוצותיו, אוהבים להשתמש בקונטרה. יורגן קלופ לדוגמה. מודרני כביכול לעומת מוריניו המיושן (גם כביכול), מחייך יותר, רוק נ' רול יותר. בקיצור, חביב יותר. ואם עד לפני שנה וחצי הוא היה הבחור המגניב מגרמניה שהחזיר את ליברפול לעניינים עם סטייל ותשוקה, הוא בדרך עשה את מה שמוריניו עצמו אמר שקלופ צריך להתחיל לעשות: לקחת תארים.

אבל קלופ הוא לא באמת האנטיתזה למוריניו, לפחות לא מבחינת ההתנהגות והתנהלות מול תקשורת, דברים שמוריניו חוטף עליהם לאורך שנים, במיוחד בעונות הפחות טובות שגוררות את התגובות הפחות טובות שלו. הדרך שבה הסתיימה הקדנציה שלו ביונייטד, עם התוספת של הסוף הלא נעים בצ'לסי 2.0, השפיעה ישירות על איך שבתקשורת קיבלו את מינויו לג'וב של טוטנהאם: יריקה בפרצוף של האוהדים, בגידה בדרך של פוצ'טינו (אותו מנג'ר שללא מעט שחקנים נמאס כבר לשחק תחתיו) ועוד ועוד. בקיצור, חיכו לו בפינה. ולא ממש ריחמו על התוצאות הפחות טובות בעונה הקודמת (2019-20), למרות מכת הפציעות שמוריניו היה צריך להתמודד איתה, בעיקר בחלק הקדמי. או התעלמו מהסימנים המעודדים כשהנשקים העיקריים עמדו לרשותו כדי להתחיל ליישם את הכדורגל שלו. ואז הגיעה העונה הזו, שבה אי אפשר שלא לפרגן לו, או לפחות לתוצאות שהוא משיג.

 

אצל מנג'ר ליברפול הסיפור שונה. קלופ, אלוף אירופה ואלוף אנגליה (וגם גרמניה לפני כמעט עשור), גם מתמודד עם מכת פציעות רצינית העונה, אבל היחס אליו בד"כ קצת יותר סלחני. הוא גם מתלונן לא מעט (זה לא חדש האמת, סתם בולט יותר העונה) – על הפציעות, שופטים, על הואר, על הלו"ז, על מה שלא צודק או מתאים להשקפת עולמו בכדורגל האנגלי. וכמעט כל דבר טוב שליברפול עושה, מיידית יקושר ליכולת הטקטית של קלופ, ליכולות החברתיות של קלופ, לחיוך של קלופ, לחיבוק של קלופ. בקיצור, הבנתם.

מוריניו, כשהוא שוטח טענות די דומות בהזדמנויות כאלה ואחרות, מתוייג כבכיין ויותר גרוע. קלופ לא שונה. גם אם הוא לא טועה בחלק מהטענות שלו, הדרך בה הוא בוחר לבשר על כעסיו לעולם לא בדיוק תואמת את התדמית המגניבה, הקלילה והחייכנית. בסופו של דבר, אם זה מועיל לקבוצה, לעזאזל מה התקשורת והאוהדים חושבים על זה. קלופ, כמו מוריניו, לא אומר את הדברים האלה סתם כדי לשחרר כעסים (לא רק לפחות).

 

אפילוג, עד המפגש הבא

ליברפול ויורגן קלופ שוב בפסגת הליגה, עם 3 נקודות פער על… טוטנהאם. עם כל הרצון להסיק מסקנות נחרצות לגבי ההמשך, זה באמת קשה בעונה כזו שאפופה בחוסר ודאות. בגלל הקורונה, בגלל הפציעות. כאוהד ליברפול, יש לי שתי מחשבות בראש שרצות שאני לא בטוח שכניטרלי (או עוין) הייתי חושב אותן: 1) בלי חלק מהפציעות זו הייתה הולכת להיות אליפות קלה ו-2) שהקריסה בגלל עומס הפציעות מחכה מעבר לפינה. אבל כרגע, האלופה נמצאת איפה שציפו ממנה. אולי פחות סיבה או שתיים לקלופ להתלונן, עד תחושת הקיפוח הבאה.

מבחינת טוטנהאם, ההפסד הזה לא אמור לעשות איזשהו שינוי פאזה. מוריניו הדגים את שני המצבים של הקבוצה שלו – לשבת מאחורה ולחכות להזדמנות להכות עם נשק המתפרצות הקטלני שלו, וגם פאזה קצת יותר אגרסיבית ולוחצת גבוה, אבל רק לזמן קצר. טוטנהאם "זכתה" בקרב ה-xG לראשונה אחרי הרבה זמן, אולי כי לא ירדה למחצית ביתרון. הקונספציה של מוריניו לא התרסקה באנפילד – המשחק התפתח פחות או יותר כמו שהוא רצה, עד הדקה ה-90.

את הוולידציה לתיאוריות לגבי היכולת (או אי-היכולת) להמשיך לרוץ לאליפות עם כדורגל מאוד חסכני ביחס למה שרגילים לראות ממועמדת לאליפות, נקבל כנראה רק יותר מאוחר העונה. אני לא יודע אם זה חשוב או לא לליגה שטוטנהאם תרוץ העונה לאליפות. אני כן יודע שיותר מעניין כשמוריניו נמצא חזק בעניינים ולא זועף ורושף בעודו מחפש להציל את הג'וב שלו כמו בשנים קודמות.

מוריניו, טוטנהאם
Credit to "Tottenham Hotspur" Facebook page

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

 

אוהבים את מה שאנחנו עושים ורוצים לעזור?

תתמכו בנו

*כל תמיכה תעזור לנו לגוון ולשפר את התוכן ולצמוח