מה הולך לקרות עכשיו?

He`s magic .. oh no!!!
אמש בשעה 21:40 לערך קיבלתי מתקפת רטט לתוך הטלפון, לא הבנתי על מה ולמה המהומה. ואז ההלם והשוק הכה בי. מאוריסיו פוצ’טינו פוטר מטוטנהאם אחרי 5 וקצת שנים.

The Yidfather, קראנו לו. האיש שגרם לנו להאמין שהכל אפשרי. הוא לא לקח אף תואר (ועוד ניגע בנקודה זו), אבל הביא אותנו לגבהים הכי גבוהים שיכולנו לדמיין. אני לא מכיר כמעט אוהדים שלא הרגישו את תחושת האבהות שהוא הביא למועדון. זה ניכר בקשר שלו עם השחקנים, באהדה שקיבל מהקהל, באמוציות שהביע שהגיעו לשיאים ברבע, וחצי גמר ליגת האלופות בשנה שעברה. הוא היה בכל מקום עבורנו, אולי הסלע החזק והיציב ביותר בעידן הזה.

פוצ'טינו בפרידה מהליין, בימים שחשבתי שהוא איתנו לתמיד. Credit to Tottenham Hotsur
פוצ’טינו בפרידה מהליין, בימים שחשבתי שהוא איתנו לתמיד. Credit to Tottenham Hotspur

פוצ’טינו הגיע לטוטנהאם בקיץ 2014 אחרי עונה מוצלחת בסאות’המפטון. הוא היה מאמן צעיר, שהראה הרבה אמביציה, שיטות אימון מתקדמות ויכולת טקטית מרשימה, אבל מעל הכל בלטה היכולת שלו לקדם צעירים. טוטנהאם, שבדיוק לפני 6 שנים נפרדה מאוד מאמן צעיר ומבטיח – אנדאה וילאש בואש, לא האריכה את חוזהו של ממלא המקום טים שרווד, פנתה לפוצ’טינו במטרה שיבנה קבוצה לשנים. קבוצה שתתבסס על צעירים ועם כניסה לאצטדיון החדש והמתקדם שלה עם מתקני האימונים המתקדמים בעולם, תוכל להיכנס לעידן של זהב עם קבוצה שתרוץ גם לתארים ותחזיר עטרה ליושנה.

פוצ’טינו אמר רבות שהוא והקבוצה שלו קורבנות של ההצלחה של עצמם, שהם מקדימים את זמנם. למעשה מלבד העונה הראשונה, ניתן לומר שטוטנהאם התעלתה מעל כל הציפיות שהציבה לעצמה. היא רדפה אחרי לסטר בעונה שלאחר מכן, שברה את שיא הכיבושים ושיא הנקודות (שבערך ב- שליש מהמקרים היה מזכה אותה באליפות) ושיאים הגנתיים (של עצמה) בעונת 16/17, אבל סיימה שניה רק לצ’לסי של אנטוניו קונטה. הוא הביא את טוטנהאם פעמיים לחצי גמר הגביע האנגלי, פעם אחת לחצי גמר גביע הליגה ופעם אחת לגמר. אך מעל הכל, היה ברור שטוטנהאם שלו היא קבוצה שיטתית יסודית, יציבה (אפילו משעממת ביציבות שלה יש שיגידו) ובעיקר שלם שגדול מסך חלקיו.

ואז אנחנו מגיעים לעונה שעברה, רכבת הרים היסטרית, לאחר שני חלונות העברות ללא רכש (לראשונה בהיסטוריה), בלי מגרש ביתי, פוצ’טינו פותח נהדר עם הקבוצה, אבל הסגל הקצר והעייפות של המונדיאל נותנת את אותתיה וטוטנהאם נופלת מהרגליים בליגה, לאחר שבפברואר עוד עשתה קולות של סוס שלישי במירוץ האליפות, אך מחזירה בהצגות בלתי נשכחות בליגת האלופות עם הגעה היסטורית לגמר. עוד שיא שאם הייתם מספרים לאוהדי טוטנהאם עליו 5 שנים קודם לכן הם היו צוחקים לכם בפנים.

שיאים שלא חלמנו עליהם. credit to Tottenham Hotspur Facebook page
שיאים שלא חלמנו עליהם. credit to Tottenham Hotspur Facebook page

כולם חשבו שהקיץ הגדול צריך להגיע, ובפועל הוחתמו שני שחקנים משמעותיים טאנגי אנדומבלה (בשיא העברות של 65 מיליון פאונד) וג’יובאני לו סלסו (שיהפוך לשיא אם יירכש בתום העונה) ולמעט ראיין ססניון הצעיר, טוטנהאם לא רעננה מספיק את שורותיה. פוצ’ הביע את מורת רוחו בכמה ראיונות וההופעות הלא מרשימות התחילו להצטבר מתחילת העונה כשטוטנהאם מדורגת במקום ה- 14 נכון לכתיבת שורות אלו. אז כיצד קורה שבחצי שנה קבוצה מאבדת ככה גובה, המאמן הכה מצליח שלה לא מצליח להוציא מהשחקנים שלו את שעשה, וסגל, שרץ ביחד ואמור להיות דבוק ומלוכד, מתקשה להציג יכולת ראויה של קבוצת כדורגל (שבלטה ב- 7:2 המהדהד של ביירן מינכן בלונדון, אבל חדי העין יגידו שה- 3:0 לברייטון באיימקס היה מביך יותר)?

אין תשובות ברורות, ככל הנראה עייפות הסגל. יש שיגידו שהשחקנים התעייפו משיטות האימון ומהמערך הדורש של היהלום, שהוטמע בסגל בעל כורחו (בשל הפציעות והעובדה שלא הגיע מחליף למוסא דמבלה) והביא את פוצ’ להצלחה בליגת אלופות, נמאסו על השחקנים. ייתכן והאמירות שלו במסיבות עיתונאים למינהן אותתו על סדקים בינו לבין דניאל לוי – “אני לא מנג’ר, אני רק אחראי על האימונים” , “נצטרך לנהוג אחרת” ועוד. יש כאלו שגם יטענו שהתקופה שלו איננה כזו מוצלחת. שהמשבר הוא מתמשך כבר מראשית העונה שעברה, שהתוצאות היו מעל היכולת (בצדק בחלק מהמדדים הסטטיסטיים), שדעתנו הוסחה בשל ההצלחה היחסית בליגת האלופות ושלמעשה הוא מאמן שנוח לו הצלחה שאיננה נמדדת בתארים ובהישג היציב של טופ 4 ועמידה ביעדים כלכליים. בטח כשעצבן באמירות (שלעיתים מתורגמות לא נכון מספרדית) כמו: “תארים זה לאגו”, או כשעשה נסיונות במשחקים חשובים כמו הצבה של סון מגן שמאלי בחצי גמר גביע, או איחור בחילופים. וכשהצליח זה קרה כי נכפו עליו שינויים או כשנשאר עם הגב אל הקיר כפי שקרה באמסטרדם ארנה.

אז מדוע זה כל כך כואב? זה כואב כי פוצ’טינו גרם לנו, אוהדי טוטנהאם, להאמין. להאמין שאנחנו מסוגלים לפרוץ את הגבולות שלנו. להאמין שהוא כאן לפרוייקט ארוך טווח, מחויב להצלחה וליציבות של המועדון הרבה קדימה. הוא תמיד דיבר במונחים של כמה שנים, רצינו לראות בו את האלכס פרגוסון שלנו. חשבנו שזה יקרה איתו, שרק יוריד את הקוף של גביע קטן (או גדול) וכולם ידעו שזכינו לדורות. היטיב לתאר זאת גארי ליניקר שחקן העבר: “הוא עזר למועדון להכות הרבה מעבר למשקל שלו. בהצלחה עם למצוא מחליף טוב ממנו… לא עומד לקרות”. הוא בכה כשהתרגשנו, הוא היה שם בעונת שיא ללא הפסדים בוויט הארט ליין כשנפרדנו ממנו, התבונן לשמים והרגשנו שהוא שלנו לתמיד. אולי כי למרות אותו מיעוט, שטען שהוא כבר שבע, עדיין בסקר של סקיי ספורטס 85% הצביעו שטוטנהאם טעתה כשפיטרה אותו.
ניכר שהשחקנים גם הם מעריכים אותו ומוקירים – דלה אלי, הארי קיין – שניהם עם התבטאויות שהם חייבים לו הרבה מאוד ועל קשר מיוחד עם המאמן. ועם עובדות אי אפשר להתווכח, אין אחד שלא מודה לו על כמה שקידם אותנו, וגם במשחקים האחרונים שהאוירה קשה, הקבוצה לא מתפקדת, השיר שלו נשמע בצורה ברורה מהיציע הדרומי – “He`s magic you know…”

 

המלאך הטוב
הלכנו לישון בלי פוצ’ ולא הספקנו לעשות נודניק לשעון וכבר יש מחליף. ז’וזה מוריניו. יש שיגידו מושמץ, יש שיגידו שהאגו שלו גדול מכל מועדון שבו דרך, אבל הוא כבר עכשיו מאמן טוטנהאם.
מדברים על שכר כפול משל פוצ’טינו בגובה של 15 מיליון ליש”ט לעונה והבטחות לרכש (האם זה לא היה מה שמשאיר את פוצ’ בתפקיד?). אז למה דווקא הוא? הסיבה הנראית לעין היא תארים. למוריניו יש תארים כמו לכל המועדון אליו הוא נכנס. הוא קבלן תארים ידוע וזה אולי האבסורד הגדול ביותר בעיני אוהדי הקבוצה, שהדור הזה לא זכה בתארים. לדמיין את קיין, דלה אלי, סון, ורטונגן ואדרווירלד מסיימים את שירותם תחת המדים הלבנים ללא תואר זה פשוט אבסורד.

אם נחפור עוד קצת לעומק, אפשר להבין שלא היו הרבה אופציות על השולחן. טוטנהאם לא יכולה להרשות לעצמה להסתכן עם איזה מאמן צעיר והרפתקאה של בניה בלי תוצאות מיידיות. היא תלויה כלכלית בהצלחה שלה, ומאמן צעיר, או כזה שלא מכיר את הליגה, יכול להיות סיכון גדול מדי לפרויקט של מאות מיליונים. החשש שמא תחזור טוטנהאם לדשדש בחלק העליון של אמצע הטבלה (כמו אברטון), גדול מאוד והנסיון של מוריניו, יחד עם יראת הכבוד של מאמן בשיעור קומתו, משרתים את האינטרס של המועדון.

ומה לגבי מוריניו עצמו? הוא חולה על להוכיח לעולם שטעו לגביו. קברו אותו אחרי הקדנציה במנצ’סטר יונייטד. אמרו שהוא מיושן, שהוא לא מספיק טוב לאמן ברמות האלה. הוא חי כדי להראות לכולם שטעו לגביו, זה טבוע בו עוד מראשית דרכו כעוזר מאמן/סקאוט/איש צוות זוטר בברצלונה. ייתכן והשנה בחוץ עשתה לו טוב, הוא התרענן והוא רעב לאתגר חדש. גם לגבי אטרקטיביות הכדורגל אפשר לשאוב אופטימיות מתקופות נהדרות שלו כמו בקדנציות בצ’לסי או בריאל מדריד שם נשברו שיאי הבקעה ונקודות.

 

המלאך הרע
מוריניו הוא עסקת חבילה. מקבלים איתו גם את הדברים הפחות חיוביים. כבר הבוקר בחדשות של השעה 10 ברדיו גלי צה”ל נאמר: “ז’וזה מוריניו הוא מאמנה החדש של טוטנהאם”. הוא יודע שהוא גדול, הוא יודע שהוא שם, והוא ימשוך הרבה אש, אש שהמועדון לא רגיל אליו. אסור לשכוח שמוריניו לא אימן הרבה זמן קבוצה עם משאבים כמו של טוטנהאם ואיננו רגיל לעבודה בתנאים של דניאל לוי, כך שמאוד מעניין יהיה לראות את ההתנהלות של הקבוצה בחלונות ההעברות הקרובים. מה גם שאלו ככל הנראה היו הסיבות לפיטוריו מיונייטד.

כיצד הקהל יקבל אותו? חלק מהטענות לגבי פוצ’טינו היו מערך שמרני. האם מוריניו הוא לא שמרן עוד יותר? ובכלל, מוריניו וקהל זה עניין מורכב. הוא דאג להסתכסך עם רוב הקהלים. ומה בדבר מה שישאיר אחריו בטווח היותר ארוך? האם טוטנהאם, שצריכה להתחיל לבנות את עצמה מחדש עם סגל מתבגר, הולכת פשוט להתבגר בעוד שנתיים/שלוש תחת מוריניו עם כמה שדרוגים בגיל דומה לגיל של ליבת הקבוצה ואיזה גביע או שניים, מי יודע אולי אליפות בתסריט מאוד אופטימי, אבל מה יקרה אז? שוב ישאיר אחריו עי חורבות? וטוטנהאם, לה אין את המשאבים של ריאל או צ’לסי, כיצד היא תשתקם?

 

בנימה אישית, אני הייתי מתומכיו הגדולים של פוצ’טינו. אני עדיין מוכה הלם, כואב נורא וכמובן מאחל לאדם הזה (לא הכרתי, אבל התרשמתי) הצלחה בכל מקום שילך. אני בטוח שהתארים שלו יגיעו. אני גם נמנה על תומכיו של מוריניו באופן מעניין, כיאה ליליד שנת 1990 שאת גיל הנעורים העביר כשמוריניו עולה לגדולתו. אני יכול לראות כיצד הוא מייצב את ההגנה ועם הכשרון ההתקפי הקיים הקבוצה “מתפוצצת” על המגרש. השאלות על התזמון, והסיבות האמיתיות ישארו פתוחות. אולי לא נקבל עליהם תשובות אף פעם. לא בטוח שהבעיה שהחלה השנה בכלל נפתרת מהשורש, אבל אולי גם לא נדע.
חמוץ מתוק. ככה זה בכדורגל.ז'וזה מוריניו כמו במבצע בעזה איתו אתה רק יודע איך זה מתחיל. Credit to Tottenham Hotspur Facebook page

 
   

4 תגובות

  1. Avatar

    וואו, אחלה כתבה!! מקיפה ומשקפת. עצוב!!! אבל… המלך מת יחי המלך. זו תהייה טעות לא לקבל אותו בזרועות פתוחות. בסוף טובתה של טוטנהאם מעל הכל.
    נאה כתבת!!!

  2. Avatar

    כתיבה מעולה 👍

  3. Avatar

    כיף לקרוא. כל מילה!
    אני חושב שכל כך הרבה מדברים על ספרס, ומוריניו, למה זה קרה, איך זה יהיה…
    הדבר לדעתי הכי גדול שמתפספס כאן הוא פוצ’טינו עצמו – מה יהיה איתו? הוא אחד הדמויות הכי מעניינות כרגע בעולם הכדורגל. אף אחד כמובן לא יודע את זה טוב כמו אוהדי טוטנהאם.
    מאחל לו המון בהצלחה, מגיע לו כל ההצלחה שבעולם. הפך את טוטנהאם לקבוצה שאי אפשר שלא לאהוב את הדרך שלה והסגנון שלה.

  4. Avatar

    מעולה, מציג הרבה צדדים לנושא. בגדול מרגיש שזה התחיל מנושאים של כסף בין פוט’ לבין לוי (החתמות, חוזים, שחרורים וכו’) לכן קצת מוזר שנוחת שם כמו מוריניו. קשה לי להאמין שהוא בא בלי הבטחות לרכש. נראה שמוריניו הוא לא מתאים לטוטנהאם אבל מצד שני טוטנהאם היתה חייבת שינוי מסויים ואולי זה יקרה עם מוריניו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

   

רוצים לעזור לנו לעשות דברים חדשים?

תתמכו בנו

*כל עזרה תעזור לנו לגוון ולשפר את התוכן ולצמוח