// מאת ירין שירום

שמתם לב לזה? מכבי תל אביב החליטה שחאלס. יותר היא לא תהיה פראיירית.

כל קבוצה גדולה מכירה את זה. אתה בונה סגל גדול ורחב וכמעט כל שנה אתה מגלה שכמה מאלה שבנית עליהם בעבר, כבר לא מתאימים לך כיום ואתה צריך למצוא מה לעשות איתם. בעיה זו הולידה את תופעת המנודים המכוערת.

אצל הצהובים הבעיה שונה לגמרי ומסמלת מגמה חיובית דווקא: יש לה הרבה שחקני בית צעירים שפרצו והתקדמו מאז שעלו מהנוער, אבל לדעת קברניטי הקבוצה עדיין לא הגיעו לרמת שחקני סגל מכבי ת"א (או לחילופין אין מקום בסגל לשחקן נוסף בעמדה שלהם).

בואו נסקור את רשימת השחקנים של מכבי שחזרו מהשאלה בקיץ הזה: פאדי נאג’ר, תומר אלטמן, נעם כהן, עומר כץ, שי גולן, איילון אלמוג, חביב אוחיון, מתן חוזז, אור דסה, אליאל פרץ, מתן בלטקסה, שגיב יחזקאל, עדן קארצב, סהר חסון, מקסים גרצ'קין, ראני חמזה, גיא שטח, תומאס פרינס, רן ואטורי, ניל גולדברג, רון גבאי… רשימה ארוכה, שרק הולכת וגדלה עם כל שנה שעוברת ובה עוד בוגרי מחלקת הנוער מושאלים לבית"ר ת"א.

מהו הנתיב האופטימלי של שחקן שעולה מהנוער של מכבי ת"א?

במכבי יש שיטה קבועה. סיימת נוער את גיל הנוער? השלב הראשון הוא השאלה לבית"ר ת"א או לקבוצה אחרת בלאומית. במידה והשחקן מראה גרף שיפור עוברים לשלב הבא – השאלה לקבוצה קטנה בליגת העל (חדרה, רעננה, אשדוד), במידה וממשיך להשתפר, השאלה לקבוצה מעט יותר בכירה (בני יהודה שדרכה עברו יונתן כהן, א. פרץ, חוזז, בלטקסה, צ'יבוטה ועוד.. הפועל חיפה עם ד. פרץ וברסקי, נתניה שהצהירה שלא תקבל בהשאלה יותר אחרי שנכוותה מעזיבתו של גלזר) ובסופו של דבר הגעה אפשרית לסגל הקבוצה הבוגרת. חלק מהשחקנים עברו בדרך קצת שונה ופתלתלה, אבל ניכר שזה פחות או יותר הכיוון הרצוי.

מה הבעיה? הקבוצות מודעות למסלול הזה ומבינות שהימצאות של מאמן שיודע לפתח שחקנים צעירים היא מהותית בתחנות המעבר הללו ולכן מירב השחקנים המושאלים של הקבוצה בשנה שעברה היו אצל אבוקסיס וניסו אביטן (לולא ההחלטה העקרונית של נתניה גם ברדה את דראפיץ' היו מועדפים על ידי המערכת).

אז למי נישאר להשאיל השנה? מבין הקבוצות הקטנות אין בעיה: נס ציונה עם עמיר תורג'מן (יוצא מחלקת הנוער של מכבי ת"א ומאמנה לשעבר של בית"ר ת"א שגם באשדוד ליטש את שחר פיבן ודור ז'אן), חדרה עם אורי גוטמן (שעבר תחת אבוקסיס ואולי למד ממנו מעט לגבי פיתוח שחקנים) הן המועמדות הטבעיות, כשגם אשדוד, כפ"ס ורעננה ישמחו לקבל שחקנים מהקבוצה.

מבחינת הקבוצות בדרג השני בליגה יש מעט בעיה: לקבוצות אלה נכניס (חלוקה שלי, לא להיעלב, מסורת לא בשקלול של מי תהיה בדרג הראשון אלא רק תקציב) את הפועל ת"א, נתניה, בני יהודה, ק"ש והפועל חיפה.
בעוד נתניה והפועל נפסלות מיד (נתניה בהחלטה עקרונית לא לוקחת בהשאלה והפועל בגלל שהיא הפועל, וחבל למכבי ת"א שלשם בחר ללכת ניסו אביטן שנראה שיודע לפתח שחקנים), נשארנו עם בני יהודה של אבוקסיס (שעושה הקיץ קולות של מי שרוצה להפסיק את התלות במושאלים), ק"ש של דגו (שבדר"כ רוצה גם אופציית רכישה) והפועל חיפה של סילבס (שבעיניי לא בדיוק מהווה את הארגון הכי יציב להתפתחות של שחקן).

המסקנה: למכבי ת"א יש מחסום בפס הייצור של שחקניה.

בואו נתמקד בשחקנים בדרג הבכיר יותר של המושאלים:

איילון אלמוג, מתן חוזז, אור דסה, אליאל פרץ, מתן בלטקסה, שגיב יחזקאל, עדן קארצב, מקסים גרצ'קין.
כל השחקנים ברשימה זו הרשימו בשלב כזה או אחר וברמות משתנות בעונה שעברה בליגת העל ובעיניי לכל אחד מהם יש סיכוי גבוה להשתלב בעתיד בסגל הקבוצה הבוגרת אם יממש את הפוטנציאל הטמון בו. הבעיה: הסגל מלא יחסית ואין מקום לרוב השחקנים ברשימה.

מה עושים? משאילים? אז עד השנה התשובה הייתה כן. הקיץ (לפי דיווחים על מחיר שהוצב על בלטקסה ומכירה של גרצ'קין, דסה, א. פרץ ויחזקאל) הקבוצה החליטה שהיא רוצה גם למכור שחקנים (כנראה בגלל הפייר פליי) ואני טוען שבאקלים הנוכחי בשוק זוהי טעות.

מדוע מדובר בטעות? כיוון שהשוק בארץ לא מורגל ברכישת שחקנים, התעקשות על מכירה בארץ משאירה את המוכרת בעמדת נחיתות במו"מ כיוון שהיא מעוניינת בביצוע העסקה בעוד אין הרבה קבוצות שמוכנות להוציא כסף על רכישת שחקנים. מה הפתרון של מכבי ת"א עד כה? העברה חופשית תמורת אחוזים מהעברה עתידית. כך נעשה עם גרצ'קין ויחזקאל שעברו לבית"ר ואשדוד בהתאמה.

אומנם זהו נדמה כפתרון לא רע בהכרח, אבל השאלה הנשאלת היא כזו: כמה שחקנים בבית"ר ובאשדוד הצליחו לגרום לערך הכספי שלהם לעלות? כמה מהם נמכרו? כמה מהם נמכרו לקבוצה שאינה יריבה של מכבי ת"א? בעיניי אין ערך מספיק בעסקאות מסוג אלה כיוון שהעיניים שנחשפות לשחקנים הללו הן לא עיניים חיצוניות. מקסימום קבוצה גדולה מהארץ תחליט לקנות את השחקן ולמכבי ת"א תהיה האופציה בין להשוות את ההצעה לבין להרוויח חצי מסכום המכירה (גם זה משהו).

מעבר לכך, הכוח של מכבי ת"א בפיתוח שחקני העתיד של ישראל הוא עצום ומשמעותי יותר מסכומי הכסף שמתקבלים ממכירתם.

בואו נבחן לדוגמה את מצב המגנים השמאליים בארץ: הבכיר ביותר טוואטחה משחק בחו"ל, אחריו ב 4 הגדולות יש לנו את דוידזאדה, בלטקסה, אורן ביטון, שון גולדברג, סאן מנחם ומקס גרצ'קין. למכבי ת"א ומכבי חיפה יש שחקן זר בעמדה זו, כשסבוריט הוא שחקן הרכב לגיטימי באלופת ישראל, ואוטין הוא יותר השקעה לעתיד.

השורה התחתונה ברורה: מתוך 7 מגנים ישראלים בכירים שמשחקים בקבוצות הגדולות או בחו"ל למכבי ת"א הייתה/יש כעת בעלות על כרטיס השחקן של 4 (!) מתוכם. לוותר על שחקני הבית בכזו קלות משמע שהם יגיעו בסופו של דבר ליריבות הישירות לצמרת מבלי שמכבי ת"א תעשה רווח יוצא דופן (גולדברג נמכר ב 100,000 ₪ להפועל חיפה).

לחשוב מחוץ לקופסא

אני מציע משהו אחר. משהו שונה שדורש ממכבי קשרים ויכולות ניהול שלאנשים בצוות המקצועי והניהולי שלה סביר שיש.

מכבי ת"א צריכה למצוא לעצמה נתיבים נוספים לשלוח אליהם שחקנים שהיא רוצה "לשפשף" או לפתח. משחק בקבוצות מהליגות כמו הקפריסאית יחשוף את השחקנים הצעירים לתחרות קשה אל מול המון זרים. שילוב בליגה ההולנדית יציב את השחקנים באחת מהמדינות שהכי תומכות בשילוב מוקדם של צעירים. שילוב בליגה האנגלית ה 2 או ה 3 (כנראה שה 3 יותר רלוונטית לרוב השמות מאשר ה 2) ידרוש מהשחקנים יכולת הסתגלות גבוהה למשחק אינטנסיבי בהרבה מהארץ.

כל המקומות שצוינו הן רק דוגמאות למקומות בהם מחפשים כישרונות ולטעמי מכבי ת"א תרוויח מכך מכמה היבטים:
1. מכבי ת"א משקיעה הכי הרבה במחלקות הנוער בארץ. מדיווחים נשמע שהם מנסים לפעול בדרך שונה מרוב המועדונים בארץ. למה לעצור בקבוצת בת (לא רשמית אומנם אבל עדיין)? למה לא להמשיך את ההכשרה הייחודית מעבר לכך? השחקנים יתחשלו במסלול שונה משאר השחקנים.
2. עיניים רבות יצפו בשחקנים הללו מה שיקל על מכירה שלהם, כעת או בעתיד אחרי שיעברו גם בקבוצה הבוגרת.
3. שחקנים שאינם מתאימים כעת לקבוצה הבוגרת מבחינה שאינה רמת איכות (מקצועית-תפקודית, התנהגותית) לא ילכו לאיבוד במערכת ויעזבו ללא תמורה כעת כשיש אופציות נוספות להשאלה.
4. חיזוק קשרי הגומלין עם מועדונים בעולם – יסייע ברכישת ומכירת שחקנים גם מעבר לשחקני הבית שיושאלו.
5. האופק המקצועי הנוצץ שטמון ביציאה "לטעום קצת מאירופה" בגיל כה צעיר ישאיר במכבי ת"א שחקני נוער שבעבר עזבו לפני עלייה לבוגרים בשל חשש מקשיים בעלייה לבוגרים ומחוסר הערכה בשל היותך שחקן בית (רק תראו איך בית"ר נלחמה על מיכאל אוחנה. מישהו חושב שאם אוחנה היה עולה מהנוער של בית"ר ולא של אשדוד הוא היה מקבל את אותו היחס? אם מישהו ענה לזה בכן, שילך לשאול את קלטינס מה הוא חושב בנושא..).
6. מעבר לאופק המקצועי לשחקן יש גם את האופק הכלכלי שכן שחקנים שיוצאים לאירופה וחוזרים נהנים לרוב מהצעות יותר אטרקטיביות.

בכלכלה היו קוראים לצעד שכזה: פתיחת המשק למסחר בינלאומי (או יותר נכון הקלות על המסחר כי הוא מעולם לא היה סגור). דבר ראשון שקורה לאחר מהלך שכזה הוא שהמחיר העולמי הוא זה שקובע עכשיו. אין יותר פשרה על 200 אלף דולר בעבור אור דסה כי זה מה שמוכנים לשלם עליו. הרי ברור במחירים הנוכחיים בשוק שאם דסה היה נמכר מרעננה לקבוצה גדולה הוא היה נמכר בהרבה יותר. אבל היעדר הביקוש בארץ לרכישת שחקנים בקרב קבוצות הביניים ומטה מוביל לירידה במחירים.

אז כנראה שהפייר פליי השפיע על מכבי ת"א לבחור בצעד של מכירת שחקנים גם אם היא הפסידה מעט מן המהלך. אבל נדמה שבקרוב היא תתאזן שוב אל מול התקנות ותוכל להכתיב מדיניות חדשה. השאלות לקבוצות בחו"ל הן אפיק שבעיניי שווה לנסות.