מבטטת כורסה ל-10K במירוץ הלילה של תל אביב

לפני הכל, אפתח בהקדמה המסבירה למה בכלל החלטתי להפוך מבטטת כורסה למתחרה במירוץ של עשרה קילומטרים.

בקצרה, כדי לגייס כסף לעמותת סאנרייז-כץ.
בארוך: "עמותת סאנרייז-כץ, שהוקמה ב-2010, שמה לה למטרה לעזור ולספק מענה הוליסטי לכל המשפחה – לילד או לילדה החולים, אך גם לאחים ולהורים שלהם. העמותה מקיימת מדי שנה קייטנות בחופשות האביב והקיץ, המיועדות לילדים בני 3.5 עד 17 המתמודדים עם מחלת הסרטן, שמוזמנים להגיע יחד עם האחים והאחיות שלהם, כדי להשתתף יחד בחוויה מהנה ומגבשת, להשאיר מאחור את הכאבים, הפחדים והדאגות, ופשוט להיות ילדים בחופשה – ממש כמו כולם".

איפה אני נכנס בכל ההקדמה היפה הזו? פשוט מאוד. מירוץ הלילה של תל אביב מהווה פלטפורמה מדהימה לגיוס כספים לעמותה. כל אחד מוזמן לפתוח לעצמו קמפיין גיוס כספים, כאשר הכסף אשר נצבר "מממן" את רישומו למירוץ, אך בעיקר מגויס לצורך מימון פעילות העמותה. גאה לספר שמתחילת הקמפיין שלי הצלחתי כבר לגייס 650 ש"ח והיד עוד נטויה.

ההחלטה ללוות את המסע שלי בסדרת טורים התקבלה, למרבה ההפתעה, תוך כדי הריצה הראשונה. איפשהו בין השלב בו כאבו לי כל השרירים וקיללתי את ההחלטה להתחיל את הסיפור הזה לבין השלב בו הם כאבו יותר. בנקודה הזו, בה בקושי היה לי אוויר בריאות, הבנתי שהנעה פנימית זה טוב ויפה אך יש פה צורך במשהו גדול מזה שיגרום לי להמשיך ולהתמיד. מכירים את אלה שמספרים דברים כדי להעניק השראה לאחרים? אז פה זה הכי לא הקטע. רק מחפש מקום לפרוק את כל התסכולים והחוויות שאני מקווה לעבור במסע הזה יחד אתכם. אקדים ואציין שכבר בשנה שעברה החלטתי להתחיל ולהתאמן לקראת המירוץ, אך מצב בריאותי שמנע ממני להתאמן למשך חודש די חירב את העניין.

 

למה בטטת כורסה?

מכירים את החברים האלה שנדמה שהם אלרגים לספורט? אז אני.
לא לא, לא מדובר על צפייה בספורט כמובן, את זה אני יכול לעשות לא מעט. אבל לרוץ? לא בבית ספרנו. איפשהו לפני 15 שנים החלטנו אני והפעילות הספורטיבית להתגרש בצורה מאוד יפה ולמעט משחקי כדורגל פעם בכמה שנים או אפיזודות "הנה אני מתחיל לרוץ" שונות, אפשר לומר שלא "תליתי את הנעליים" אלא ממש זרקתי אותן לפח. אם רוצים להבין עד כמה סלדתי מספורט, מספיק להגיד שכשרציתי טיפה להוריד את כרס הבירה לקראת החתונה שלי (צריך להיכנס לשמלה, לא?) החלטתי להקריב את אכילת הלחם והחטיפים הרבה לפני שחשבתי על ריצה כפתרון. כמו כן, הריצה הארוכה ביותר אשר רצתי בחיי עמדה על חמישה ק"מ פלוס מינוס.

פרטים יבשים

המירוץ הולך להתקיים בתאריך 30/10, מה שמשאיר לי מספיק זמן להיכנס לכושר על אף מצבי הנוכחי והמחפיר.
אה כן, מספיק זמן אם לא היה את הקטע הזה של חודש ירח דבש בדרום אפריקה בתוך התקופה הזו. כדי לחלק עומסים ולבנות סרגל מאמצים הגיוני אני הולך להשתמש באפליקציית 10K, אשר מבטיחה לקחת אנשים נטולי כושר כמוני ולהפוך אותם לכאלה אשר מסוגלים לסיים מירוץ של עשרה קילומטרים בשלושה וחצי חודשים של אימונים (משמע, הולך לארוז נעלי ספורט למזוודה בהן אשתמש לא רק למטרת בריחה מאריות בחופשה).

ועכשיו, נעבור לחלק האומנותי.

השעה היא שש בבוקר והשעון המעורר מצלצל.. לוחץ על הנודניק ומתחיל לשקוע במחשבות ברומו של עולם. כמו למשל "האם אני יכול לחזור אחורה בזמן לתת סטירה לנמרוד שישב ב-23:30 בפאב והחליט שמחר בבוקר זה הזמן הנכון להתחיל להתאמן?" או "איך לעזאזל יוצאים עכשיו מהמיטה?". מזל שבת הזוג שלי התעוררה גם כן מהשעון, כי אם היא לא הייתה מדרבנת אותי כנראה שלא היה נכתב הטור הזה כרגע.
יוצא מהבית ומניע את הרכב (ברכיים דפוקות מהצבא, מצליח לרוץ בלי כאבים רק על משטח הריצה בפארק), רק כדי לגלות משאית זבל חוסמת את הרחוב ונותנת לי סימן משמיים שזועק "היית צריך להישאר במיטה".

בתמונה: "בטטה שלא מבינה למה היא עושה את זה לעצמה ב-6:50 לפנות בוקר"

אה כן, גם לא מצאתי את הרצועה המצחיקה הזו ששמים על הזרוע כדי להחזיק את הטלפון תוך כדי ריצה אז נאלצתי לרוץ כשאני מחזיק אותו בידי. אבל זה עוד כלום לעומת צרור המפתחות שתקעתי בין המותן לגומי של המכנס כי לגמרי לא עלה בדעתי לחשוב על מה לעשות איתם מראש. השעה היא 6:45 והפארק מלא באנשים, כולם נראים בכושר שיא, לבושים במיטב בגדי הריצה ויש להם אינספור גאדג'טים כאלה שמקלים להם על החיים, אז רק דמיינו עד כמה מגוחך נראיתי לידם…

 

האימון להיום: 8 אינטרוולים של 60 שניות ריצה ו-90 שניות של הליכה מהירה. סך הכל 20 דקות על המסלול. או שמא אומר סך הכל התקף לב אחד אשר היה קרוב להתרחש, אך עודני כאן. זוכרים את השלב בו החלטתי לכתוב את הטור, כשכל השרירים התכווצו וחשבתי לעצור? זה קרה באינטרוול השני מתוך השמונה.
אבל סוף טוב הכל טוב. אחרי עוד כמה שאלות קטנות שעלו בי כמו "מה אני עושה כאן?" או "למה נולדתי?", סיימתי את הריצה הראשונה מזה הרבה זמן שמח וטוב לב.

עוד אין לי מושג באיזו תדירות יצא הטור או כמה אצליח לעדכן דווקא בחודש הקריטי בו אהיה בחו"ל, אבל אני לגמרי מזמין אתכם להצטרף אליי למסע הזה ואולי להרגיש שגם אתם רצים איתי (אל תספרו לעצמכם, אבל אני אחשיב לכם את זה כאילו רצתם באמת..).

*****

התלהבתם מהרעיון ובא לכם לתרום לעמותה דרך הקמפיין שלי? אתם מכירים אותי ושמחים לשלם כדי לשמוע אותי סובל כשאני מתעורר בשש בבוקר או רץ ב-40 מעלות? הנה הלינק בשבילכם!

https://campaign2018.sunriseisrael.org.il/campaign/8

התלהבתם אפילו יותר ובא לכם לפתוח קמפיין משלכם? הנה הלינק בשבילכם! (ההרשמה היא כמובן בחינם ומותנית רק בהתחייבות לגיוס תרומות לעמותה).

https://campaign2018.sunriseisrael.org.il/

למען הסרת כל ספק שעלול לעלות בכם, אספר כי אפשר לסמוך ב-1000% ויותר על מנהלות העמותה שישתמשו בכסף אותו תגייסו בדיוק למטרה אשר הוצהרה. עם עבר של הדרכה בקייטנת הקיץ של העמותה והתנדבות בפעילויות שונות שלה, יחד עם הווה כחלק מתנועת הבוגרים של העמותה, אני יכול להעיד ממקור ראשון שכל שקל אשר מגיע אל העמותה יילך למקום הנכון.

קרדיט לתמונה: דף הפייסבוק של עמותת סאנרייז-כץ.

3 תגובות

  1. שיהיה בהצלחה. אנחנו איתך בכל צעד.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *