לא פסימיים, אופטימיים עם ניסיון

בטור הקודם דיברתי על הזחיחות של אוהדי מכבי חיפה והשינוי שעבר עליהם בשנים האחרונות – מקהל שרגיל להצלחות לכזה שמתרגל לבינוניות. הפעם עניין אותי משהו אחר.

הפועל תל אביב
Credit to Hapoel Tel Aviv FC Facebook Page

אני מחזירה אתכם שוב לימים שלי בבית הספר, כילדה בין אוהדי כדורגל. כבר אז אני זוכרת איך בלט היחס של שאר הקהלים לקהל של הפועל תל אביב. השבוע ישבתי במכללה ויצא שהשם ‘הפועל תל אביב’ עלה באוויר, חברתי ללימודים, שאין לה קשר לכדורגל, אמרה ש”אם יש דבר שהיא יודעת זה שהפועל תל אביב היא הקבוצה הכי שנואה בארץ”. אוקיי, לא משהו שלא שמעתי קודם.

החלטתי להעמיק בעניין, ושיחקתי עם חברים את משחק האסוציאציות – אני אומרת ‘הפועל תל אביב’, אתם אומרים מה עולה לכם לראש. להלן התוצאות: מפא”י, קיזוז, טביב, מפלגת העבודה, קומוניסטים, שמאל, שואה, שער 5, פואד.
זה לא סוד ואפשר לדבר על הפיל שבחדר: הפועל תל אביב היא אחת הקבוצות היותר מושמצות על ידי הקהלים בארץ. זה לא מקרי שגם איתי שכטר צוטט, אי שם ב-2010 כשהיה שחקן הקבוצה, כשהוא שואל “למה כל כך שונאים אותנו?”.

אז השבוע חיפשתי אותם, האוהדים האדומים, כדי לבדוק איך זה מרגיש להיות אוהד של קבוצה כמו הפועל תל אביב. זה לקח קצת זמן, אבל בסוף הם נכנעו לבקשות שלי ופתחו בפניי את הלב.

קהל הפועל תל אביב
בואו נכיר אותם קצת מקרוב. אוהדי הפועל תל אביב
קרדיט לדף הפייסבוק של הפועל תל אביב

מה הביא אותם לאהוד את הקבוצה מלכתחילה?

יונתן מאיר מספר לי שאת הקבוצה הוא אוהד מגיל 10. “התחלתי לאהוד את הקבוצה פשוט כי התחלתי להתעניין בכדורגל ובמשפחה הרחוקה מחוברים יותר לקבוצה בגלל נטייה פוליטית. למשחק הראשון הלכתי לבד, אמרתי לאמא שלי שאני פוגש חברים שהסיעו אותם לבלומפילד קודם ופשוט נכנסתי לשער 7. האנשים מסביב ראו אותי לבד ביציע וישר גרמו לי להרגיש בבית”.
אצל ניתאי אריה זו גם בחירה אקראית שהושפעה מאהבה לשחקן. “אבא שלי חיבר אותי לאהבה לספורט, אבל לא ממש היה אכפת לו את מי אני אוהד. אני מאוד אהבתי את אישטוון פישונט בתקופה שהיה בבית’ר. ברגע שהוא עבר להפועל באתי ביחד אתו ונשארתי לעד”.

מור שפיגל נותן לי תשובה קצת יותר קלאסית, ומספר על קשר משפחתי: “כמו רוב האוהדים של הפועל, הכל התחיל בקשר משפחתי, אבא שלי הכניס אותי לעניינים. הקשר התהדק כשאבא שלי נפטר, הייתי בן 8”. גם אצל דור זוארץ היה זה האבא שדחף אותו לאהדה :”אבא מנוי מאז ומעולם. לאחי ולי לא הייתה אופציה אחרת. מאז שאנחנו קטנים היה לוקח אותנו למשחקים, מלהיב אותנו ומרעיל אותנו. אפילו בחיים לא קנה לנו חולצה צהובה”.

 

איך אנשים מגיבים כשהם שומעים שאתה אוהד הפועל?

יונתן מספר שבדרך כלל זורקים איזושהי הערה פוליטית או משהו מזלזל, בשנים האחרונות במיוחד בגלל מצב הקבוצה. גם ניתאי מודע לסטיגמות על הקהל ומרגיש אותן היטב: “אומרים שזה מתאים לי כי אני אשכנזי מהרצליה. לפעמים מראים רחמים ואמפתיה לאור המצב הקשה של הקבוצה. שואלים אותי אם אני שמאלני ומופתעים שאני מצביע לליכוד”. מור מספר שהאפיון שלו כאדם כל כך מזוהה עם הקבוצה, כך שזה בדרך כלל הדבר הראשון שיודעים עליו, ובאופן לא מפתיע זה משלים את התמונה הכללית של האישיות שלו.

אצל אורי שדה זעירא זה מתחלק: “אוהדי בית’ר לרוב חווים קצר במוח כשהם מבינים שיש מולם אוהד הפועל וקשה להם לתקשר. אוהדי מכבי מנסים להבין ולפעמים מנסים ‘לרחם’ עליי ועל הגורל האכזר שלי ושל הקבוצה. עם אוהדים של קבוצות אחרות זה מתחלק בין ‘אני מעריך את הקהל שלכם, אבל אתם קיצוניים מדי’ ל’אתם לא יהודים’ וכל מיני שטויות כאלה. אגב, אני חושב שהתגובה של אנשים עוזרת לי לקבוע מהר מאוד אם אני רוצה אותם קרובים אליי באיזשהו מובן”. אצל דור זה חד משמעי – “ישר מעקמים פרצוף. ככה זה, אני רגיל. לפעמים עוקצים ואומרים לי בציניות ‘לא נורא’. לפעמים ממש מתווכחים איתי על איך אני מסוגל לאהוד את הקבוצה הזאת בכלל”.

אוהדי הפועל תל אביב
Credit to Hapoel Tel Aviv FC Facebook Page

איך נוצר המוניטין השלילי של הקבוצה?

כאן אין הרבה התפלגות בתשובות. אין ספק שהקבוצה מטפחת את האופי המבודל הזה כבר משנותיה הראשונות. מור מקשר את זה לכדורגל ההגנתי והמיעוט בגולים, ומספר שאוהדי הקבוצה אהבו לשמר את המוניטין הזה. צד נוסף הוא הסטיגמות הפוליטיות. השיוך לצד השמאלי של המפה גרם לכל מי שלא מזוהה עמו להתרחק ולהתנכל לקבוצה שמאז ומתמיד הייתה מזוהה כפוליטית מאוד. מור מוסיף: “המוניטין הרע המשיך עם הבידול של האוהדים משאר הקבוצות, אוהדים את הפועל ולא את ישראל ועם השנאה של האוהדים האדומים לשתי הקבוצות עם מחנות האוהדים הגדולים ביותר, מכבי ובית’ר. גם ההתנהגות האלימה של חלק מהאוהדים לא הוסיפה לנו כבוד ו/או מוניטין חיובי”.

יונתן מייחס את הדעות השליליות גם לשירי העידוד שמזוהים עם הקהל: “עיקר המוניטין משויך כמובן לארגן האולטראס של הקבוצה, שמוביל את העידוד ביציעים, אך בהחלט אינו מהווה רוב, עם רפרטואר שירי השואה שלו. בתוך היציע אין לזה ממש התייחסות, הרוב פשוט מתעלם ובעיקר מחוץ לקבוצה עושים מהעכבר הר”. אורי בכלל אומר לי שלדעתו המוניטין נובע מאירועים שנויים במחלוקת בהם נטלו אוהדים חלק, אך מבחינתו אוהדים של קבוצות אחרות לא שונים בהרבה.

דור מסכם: “הערכים והמקורות של הקבוצה הזו המנוגדים לזרם הכללי של החברה הישראלית. התנגדות לגזענות ולאפליה, קומוניזם, ההסתדרות, הקשר התמידי למפלגת העבודה – כל אלה אינם פופולריים כלל בחברה בישראלית של ימינו. אלה לא תכונות מייצגות של כל הקהל שלנו אגב, אבל אלה ערכי המועדון. בנוסף לכך, אנחנו קהל מוחצן. אין מה לעשות”.

 

בעונה הקודמת בליגה הלאומית הייתם הקהל הגדול בליגה, זה לווה גם בתחושה של הידרדרות ביכולת הקבוצה. איך זה השפיע על האוהדים?

ניתאי מספר שתחושת הנאמנות לקבוצה גברה, אך מהצד השני “זו חוויה שהייתי מוותר עליה. זו השפלה והרגשה שלא היינו במקום הראוי לנו”. מבחינת מור המצב שונה: “זו גאווה ללכת אחרי הקבוצה שלך בזמנים הקשים, הרבה יותר מאשר בזמנים הטובים”. הוא מספר לי שהם כל כך רגילים לעקיצות מצד שאר הקהלים שזה רק מגבש אותם יותר, זה לא משנה אם הקבוצה נוסקת או מתרסקת. אצל דור זוארץ ירידת הליגה חיזקה את האהדה, עד כדי כך שהוא עשה צעד שאין ממנו דרך חזרה: “כל החיים רציתי לעשות קעקוע של הפועל. שבוע אחרי שירדנו ליגה החלטתי שזה הזמן הנכון והלכתי לעשות”.

ירידת הליגה הייתה הזמן המתאים ביותר. דור זוארץ והקעקוע

ההרגשה הזאת, שקהלי שאר הקבוצות שונאים אתכם כמעט פה אחד, מוסיפה גיבוש מיוחד לקהל? יש פעמים שאתה מעדיף להסתיר את האהדה?

גם כאן האוהדים שדיברתי אתם מיישרים קו. אורי טוען שהקהל מאוד מגובש אידאולוגית ומרוצה מהתפקוד שלו. “כמובן שהשנאה שמופנית אלינו מכל עבר רק מעצימה אותנו ואת האחווה של הקהל. אני לעולם לא מסתיר את האהדה שלי להפועל. להפך, אני מאוד גאה בזה, אבל אני יכול להבין אנשים שבסיטואציות מסוימות יעדיפו לא לחשוף את האהדה שלהם”.

גם מבחינת ניתאי, השנאה הופכת למשהו חיובי – “יש משהו מהנה בזה שכולם שונאים אותך. הרי הדבר הכי גרוע זה שיהיו אדישים לקיומך. השנאה כלפינו אומרת שאנחנו מעניינים ואפילו שחוששים מהצלחתנו”. גם יונתן מסתכל על זה בצורה חיובית, ומספר שלא משנה כמה יצחקו עליהם, הפועל היא אימפריה בכדורגל הישראלי: “כמו שאנחנו ירדנו ככה כל קבוצה יכולה לרדת. הגלגל תמיד מסתובב. איך אומרים? מה ששנוא עליך אל תעשה לחבריך? בשביל זה יש קארמה”. מור מסכם יפה: “אנחנו רגילים שעוקצים אותנו, בלי זה לא היינו מי שאנחנו”.

 

כל זה מחבר לי תמונה ברורה בראש ועוזר לי להבין כמה אוהדי הפועל תל אביב הם הילד הזה בכיתה שכולם אוהבים להציק לו, אבל איכשהו זה גורם לו להתחזק בדעותיו ולהתאהב בשוני שלו יותר ויותר. אם את אוהדי מכבי חיפה העקיצות וההערות הורידו, נראה שאצל האדומים זה הפוך. הקללות, כינויי הגנאי, הסטיגמות, רק מרימים אותם יותר. אם יש קבוצות שנהנו לתקופה מסוימת מהתואר “מאמי לאומית”, מתהילה גדולה והצלחה או מהזדהות ערכית, הפועל תל אביב היא ההפך הגמור. מועדון עם קהל אוהדים נאמן ועיקש שסובל הרבה ונהנה מזה. קהל של אחד מול העולם, עם ערכים משלו ודבקות בלי פשרות בערכיו. אפשר להסכים עם הדרך שלהם ולהעריך את האהדה ההרואית, ואפשר מהצד השני להתנגד ולחשוב שהם מקור הרוע בעולם. אבל אי אפשר להתעלם מהם, זה בטוח.

לסיום, ביקשתי מהחבר’ה לתת לי משפט אופטימי שמתחבר אליהם כאוהדים. איך לומר בעדינות? אופטימיות קשה לגרד, אבל הם עשו מאמץ..

אורי סיכם: “עלי מוהר היה אומר נפרק אותם 1-0, אני אומר אין ציפיות אין אכזבות”.

דור מאיים: “אוהדי הפועל לא מאופיינים כאנשים אופטימיים. תמיד פסימיים. מאמינים גדולים בנאחס. מה שכן אגיד, בחיים לא תצליחו להיפטר מאתנו, הפועל עוד תחזור לעצמה”.

ניתאי רומנטי: “כשאתה בתהום אתה מבין ששום דבר לא ישבור את האהדה והאהבה שלך לקבוצה”.

יונתן חד משמעי: “בתור אוהד הפועל אני פסימי מטבעי. ככה זה, הגרוע מכל הוא הנתון וכל דבר טוב מעבר לזה הוא בונוס. המצב הכלכלי גורם לפיתוח של שחקנים מתוך המועדון וזה דבר שמשמח כל אוהד. הפועל תל אביב תחזור לצמרת וגם תל אביב תהיה אדומה”

מור מנבא לסיום: “יום אחד בני, כל זה יהיה גם שלך, ושיהיה לך בהצלחה… ויש לי שלושה בנים, אז בהצלחה להם”.

*עזרו בהכנת הטור: יונתן מאיר, ניתאי אריה, מור שפיגל, דור זוארץ ואורי שדה זעירא.

לטור הראשון בסדרה על אוהדי מכבי חיפה

מור שפיגל והדור הצעיר
 
   

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

   

רוצים לעזור לנו לעשות דברים חדשים?

תתמכו בנו

*כל עזרה תעזור לנו לגוון ולשפר את התוכן ולצמוח