לא הילד של כולנו

תעצרו כולם, מיד! כל אחד שקורא שורות אלו, שיעצור מיד. עוד לפני שתתחילו עם הדפוס ההתנהגותי החולני הזה שכולנו, הישראלים, לוקים בו, אני קורא לכולכם לעצור. ראינו לא מעט בעבר איך אנחנו הישראלים מנכסים לעצמנו הישגים ואירועים כאלו ואחרים.

כוכב ניגרי ששיחק בעבר בליגה שלנו ומחורר רשתות בפרמייר ליג? ישראלי לנצח. בעלים יהודי לקבוצת פאר? קדימה, תחושות סימפטיה והזדהות. ליגיונר בליגה בלגית בינונית עלה מהספסל וחלף על פני שחקן שבישל גול? כותרות בדבר “מעורבותו” בשער מככבות במדורי הספורט.

אז לפני שיהיה מאוחר, אני פורס את זה פה לפניכם, בצורה חד משמעית שאינה משתמעת לשתי פנים:

מנור סלומון רבותיי, הוא ממש לא הילד של כולנו.

קרדיט לאתר melabes.co.il צילום: זאב שטרן

אני יודע, בטח רובכם מרימים גבה. מה זה לא משלנו? למדתי איתו בבי”ס. מה הוא מקשקש? אמא שלו הייתה מורה שלי בכפר סבא. ובכן, לא ולא חברים. מנור הוא ילד של החיים, ילד שעבד ועובד קשה כדי להגיע להישגים וממש לא בשבילנו.

נכון, הוא מייצג את המדינה וזה נחמד, ובטח יישלף איזה דגל ישראל בהזדמנות כזו או אחרת, אבל תנו לו להיות. זה אולי לא נשמע לכם פטריוטי, לא ממש “אחי” ישראלי, אבל זה הזמן של מנור להתחנך ולהתעצב בצלמה של הליגה האוקראינית, בצלמו של כדורגל אירופי.

אז מי היא בעצם אותה שחטאר? בקצרה, קבוצת פאר אוקראינית שהוקמה ב-1936 כחלק מברית המועצות והייתה לראשונה באוקראינה העצמאית שזכתה בתואר אירופי כשזכתה בליגה האירופית ב-2008/09. המועדון הוא אחד מהעשירים באוקראינה והוא מתהדר גם בקבוצת נוער מפוארת בעלת הישגים בליגת האלופות לנוער. קבוצת הבוגרים היא שם אמנם קטן יחסית בהשוואה לאריות של היבשת, אך אף לא אחד מאוהדי הכדורגל בעולם יופתע כשישמע את שמה בהגרלת הבתים של ליגת האלופות היוקרתית.

Credit to Shakhtar Donetsk Official Facebook Page FC SHAKHTAR

ומנור סולומון? הוא ילד טוב כפר סבא. בסך הכל בן 20, שערך את הופעת הבכורה שלו בליגה הצנועה שלנו רק שנתיים לפני שחתם במועדון הפאר האוקראיני. גילוי נאות, בהתחלה כששמעתי על העסקה הנדירה שנחתמה בדבר מעברו של מנור לשחטאר, הגבתי בבוז משולב בדאגה. אמרתי לסובביי בלי להתבייש ובביטחון מלא שזה סוף הסיפור. “מה יש למהר? שיקרע זוג נעליים קודם בליגה שלנו! חיפשו לגזור עליו קופון” אמרתי בישראלית מדוברת. הנחתי שהבאז ומהעבר בגיל כה צעיר, יבלבל את הילד ויביא אותו לשיא רגשי אשר יקדים את זמנו ויביא לתחושה ששיא הקריירה כבר כאן.

 

כנראה שכמו רוב אוהדי הכדורגל בארץ, ראיתי את מנור רק בנבחרת. שמעתי עליו לפני כן, אבל לא ממש התייחסתי. אולי אנחנו פשוט למודי אכזבות שיודעים לסנן כותרות מפוצצות המבשרות על סקאוטרים שבאו לראות עוד שחקן צעיר בליגה הנאיבית שלנו. כשראיתי אותו באמת בפעם הראשונה, הבנתי שמדובר בשחקן איכותי, אך לא משהו שלא ראינו.

במשחק השני הייתי במגרש והחלטתי להתמקד בו. גם בגלל העניין שיצר סביבו וגם כי מה לעשות, לא היה יותר מדי מה לראות. בלייב מגובה כר הדשא אני זוכר שהייתי בהלם מהעוצמה המפתיעה. שחקן לא גבוה שפשוט יודע לעבוד עם הגוף ולנצל את כוחו הפיזי על מנת לשמור על הכדור. נוסיף על כך דריבל איכותי ותעוזה והרי לנו שחקן שדי נדיר לראות בנוף שלנו.

יחד עם זאת, ועל אף העובדה שבלט במשחק, שוב היה זה מקרה של מחמאות לחוד ותוצאות לחוד. את המשחק הנבחרת סיימה בתיקו ביתי מאכזב, לא חשוב שמות. אם כן, בהחלט מדובר בשחקן שהוא מעל הממוצע שאנו מכירים, אך עדיין ישנה המון עבודה, בעיקר בתחום בו הישראלי הממוצע לוקה בחסר יותר מכל, קבלת החלטות. גם בתחום הזה חשוב לחדד, מצבו של מנור מצוין.

 

אז מה יש לנו כאן? שחקן איכותי? צ’ק. שחקן עם ביצים? צ’ק. שחקן עם פיזיות וכושר גופני? צ’ק. מצוין. כל זה משמש לו כנקודת פתיחה פנטסטית להמשך. אממה? פה נכנסת הישראליות לתמונה. וחשוב מכך, כאן נכנסת שחטאר לתמונה. אחרי שער הנצחון הנפלא של מנור אתמול בסיום משחקה של שחטאר בליגת האלופות, נוכחתי על טעותי.

כמה נפלא שיצא לשחק בחו”ל, וכמה נפלא שעשה זאת בהזדמנות הראשונה. תארו לעצמכם שער כזה במדי קבוצה ישראלית המעפילה, למשל, לשלב הבתים. הילד המסכן לא יעבור עשרה מטרים ברחוב מבלי לקבל חיבוקים, נשיקות, בקשות לחתימות ותמונות. “זהו אני כוכב” יחשוב לעצמו הילד, בין אם במודע או בתת מודע. אינטלגנטים ככל שיהיו הוריו והמעגל הסובב אותו, לא יוכלו להיסטריה ולבהלה להצלחה הכה מוכרת ברחוב הישראלי. ואף מילה על התקשורת המקומית.

Credit to Shakhtar Donetsk Official Facebook Page FC SHAKHTAR

כאמור, איזה כיף שמנור השיג את השער הזה בשחטאר, מקום שאמנם מעריך מאוד את התקדמותו של הילד, אני בטוח, אך עם כל הכבוד ראה כמה כוכבים גדולים יותר לפניו ויראה בוודאי גם אחריו. אני קורא מכאן לכל העסקנים, הכתבים, הרכלנים, בעלי האינטרס באשר הם, תנו לילד להתפתח. תנו לילד לגדול. תנו לו להתחשל, בואו לא נקלקל את זה.

החום הישראלי הוא מצוין והוא מי שאנחנו, אין לנו מה להתבייש בו, אך לעתים, כמו במקרה של כשרון ספורט גדול שזכה להתחנך במועדון שחי ונושם את הטופ האירופי, עלול להפוך לרועץ. לאותם עסקנים המונעים מאינטרס אני אומר, בשביל הילד, ובשביל הגאווה הישראלית הכה חשובה לנו, צריך להתרכז בדבר אחד – נא לא להפריע.

 
   

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

   
לוגו עם רקע שקוף

ניוזלטר הזווית!

רוצים לקבל את הטורים הבולטים ישירות למייל באופן מרוכז? הירשמו כאן!