// מאת מתן ארווץ
עושה רושם שהסריה 'אה' לאט לאט חוזרת לעצמה, אך רובנו עדיין מתגעגעים בעיקר לעבר המפואר. ליריבות בין הצד הדרומי והעני לכאורה, לבין הצפוני והאמיד. ברומא, המכונה עיר הנצח, ידעו היטב מה היא אותה יריבות מרה עם הגברת הזקנה, שנמצאת הרחק, בטורינו, בחלקה הצפוני של ארץ המגף.
לקראת המפגש הקרוב שיתקיים בשבת, הגיע הזמן לקבל טעימה מהיריבות בין שתי הענקיות. בתקופה ההיא, רומא הסתכלה לאלופה וסגנית אלופת אירופה בלבן של העיניים והייתה לה סיבה טובה. רומא הייתה פשוט רצחנית בהתקפה ושחקניה היו מלאי תשוקה תחת פאביו קאפלו, המאמן שגם הביא לה את האליפות בעונת 2000-01, כשסגניתה באותה עונה הייתה אותה יובה.
היריבות הזאת מזכירה המון רגעי קסם, אך אחד הרגעים הכי זכורים הוא כשרומא התפוצצה על הגברת הזקנה בעונת 2003-2004. זה לא היה רק ניצחון גדול, אלא גם המשך מאבקם של פרנצ'סקו טוטי וחבריו על האליפות, אז מול מילאן.
הערב התחיל, כמו שתמיד היה באיטליה במשחקים גדולים, עם תפאורה נפלאה, עשן רב ואבוקות, עד אשר לא רואים דבר במסך חוץ מערפל, שהעביר את תחושות הטירוף. מי שהתחיל את החגיגה היה דווקא אוליביה דקור, הקשר הצרפתי הנהדר הזכור מלידס יונייטד, שהעלה את הרומאים ליתרון של 0:1. במחצית השנייה וינצ'נזו מונטלה החלוץ הרומאי, הוכשל ברחבה ורומא זכתה בכדור עונשין מ-11 מטרים. הסמל טוטי לא התבלבל מול בופון וקבע 0:2, שגרם לשיגעון באולימפיקו.
אך למזלה הרע של יובנטוס, החגיגה רק התחילה. החלוץ הקטן מבארי, שאולי העונה הזאת תיזכר כעונת הפריצה שלו וגם העונה הכי טובה שלו בקריירה, אנטוניו קסאנו, שחשבנו שמאותה עונה מדהימה יתחיל סיפור אהבה בינו לבין רומא. אנטוניו הנפלא קיבל כדור מצד ימין, כבש בקלילות אלגנטית וחגג את ה – 0:3. מרצ'לו ליפי והחניכים שלו לא ידעו שהמשחק הזה יביא עימו סוג של משבר, שיכלול הדחה כואבת בשמינית גמר הצ'מפיונס לדפורטיבו לה קורוניה, עוד באותו החודש.
גם פנדל שיובה קיבלה לא עזר לה, לאחר שדויד טרזגה החמיץ, כשמצד שני שוב קסאנו התעלל בהגנת הגברת הזקנה, נגח פנימה, השלים צמד וקבע 0:4 פשוט ענק לרומא וקאפלו. חלום בלהות ליובנטוס שהתפרקה ורצתה לשכוח מהעונה הזאת. לקראת סוף אותו ערב עגום מונטרו, הבלם האורוגוואי, הורחק.
רומא באותה עונה הסתכלה על הגברת הזקנה מלמעלה, כשהיא מסיימת כסגנית אלופת איטליה באותו עונה, אך מה שבעיקר נזכור הוא את הקבוצה ההתקפית שידעה גם ערבים נפלאים באולימפיקו באותה עונה, הרבה בזכות הילד מבארי.
