למונדיאל 2006 היו את כל התנאים להפוך לאחד הגדולים ביותר. נבחרת מארחת חזקה, איטליה מאורגנת ומגוונת, נבחרת ברזיל חלומית, ארגנטינה הכי טובה ומאורגנת מאז 86', כוכב ענק בדמותו של זידאן בטורניר פרישה, וכוכבי העתיד של הכדורגל – מסי, רונאלדו, רוני, זלאטן ורובן.

המיקום גם כן היה נהדר, במרכז אירופה, במדינה מערבית עם כל התנאים המתאימים לארח טורניר כזה. מכל רחבי אירופה הניעו האוהדים את רכבם ושטפו את ערי גרמניה. מהגרים איראנים, אפריקאים וקרואטים עודדו את נבחרותיהם, וכמובן שמאמריקה הלטינית הגיעו אוהדים בהמוניהם. ואכן מבחינת עידוד, אווירה וארגון, המונדיאל באמת נחשב אולי למוצלח ביותר. אני יכול להעיד על כך ממקור ראשון, הייתי בברלין בשבוע הראשון והיה פשוט נפלא. כל השדרה המרכזית בברלין מפוצצת במאות אלפי אנשים, מסביב קרנבלים, דוכנים, אוכל ושתייה.

אבל מבחינת כדורגל, המונדיאל היה קשה לצפייה, ואפילו התעלה על מונדיאל 90'. שלב הבתים עוד איכשהו היה סביר, אבל הנוקאאוט היה פשוט משמים, עם מעט מאוד שערים וכדורגל אלים. שיא של אדומים וצהובים נשלף בטורניר, לרבות "הקרב בנירנברג" – המשחק האלים בתולדות המונדיאל בין הולנד לפורטוגל, עם שיא של צהובים ואדומים – שניים לכל צד.

ועדיין, היו לא מעט סיפורים. ברזיל התיימרה להיות הנבחרת הגדולה ביותר שתאפיל על נבחרות העבר, עם רונאלדו, קאקה, אדריאנו, קאפו, רוברטו קרלוס, אמרסון, רוביניו ואחד רונאלדיניו, שהגיע אחרי עונת שיא בברצלונה בה השוו אותו למראדונה. אפילו עבדכם הנאמן טס באמצע תקופת מבחנים כדי לראות אותם מול קרואטיה. אבל ברזיל לא הבריקה בלשון המעטה, ולמרות שהגיעה עד לרבע הגמר בהליכה ורונאלדו שבר את שיא הכיבושים, היא נעצרה אצל צרפת.

אותה צרפת משמימה עם ריימונד דומנק, שלא הצליחה לנצח את ישראל בבית המוקדם, ובקושי עברה גם את שלב הבתים במונדיאל, עד שזידאן התעורר. בטורניר הפרישה שלו זיזו רקד על המגרש, סחף את הצרפתים לניצחון בשמינית על ספרד וכאמור על ברזיל, כשבשניהם היא אנדרדוג. בחצי הגמר הוא כבש את הפנדל הקריטי מול פורטוגל המפתיעה כדי לשלוח את הצרפתים לגמר עולמי.

אחד הסיפורים הגדולים בטורניר היה גרמניה של קלינסמן שסחפה את האומה איתם. 16 שנים אחרי נפילת החומות הדור הליברלי הצעיר היה צמא לנבחרת מלהיבה ותוססת, והבחורים בלבן-שחור בהחלט סיפקו את הסחורה כשהצמד פודולסקי-קלוזה סוחף אותם קדימה. ברבע הגמר הם הדיחו בפנדלים את ארגנטינה, זו שפתחה חזק עם שישייה נהדרת מול סרביה.

אבל למרות היתרונות הגדולים בגרמניה המרתקת, ההתקפית והאטרקטיבית הזו, היה גם חיסרון אחד קטן. גרמניה קצת איבדה מהכוחניות והדורסניות שאפיינו את הנבחרות בעבר. מנגד, היא נתקלה במכונה משומנת יותר, אולי פחות מוכשרת ויותר ממושמעת וקשה להכנעה – נבחרת איטליה. גרמניה הפכה קצת לאנדרדוג כזו אפילו, ובמשך 8 שנים מאותו מונדיאל, למרות שהציגה תמיד את הנבחרת הכובשת ביותר והפייבוריטית, היא לא הצליחה לעשות את הצעד הנוסף, עד שהגיעה לבשלות מוחלטת בברזיל. אבל משהו ברוע הגרמני נסדק באותו טורניר, ולא בטוח שזה רע.

אבל נחזור לאיטליה. האיטלקים בדיעבד הציגו נבחרת חלומות עם כישרונות כמו דל פיירו וטוטי עליהם יכולים לחלום היום בארץ המגף, אבל היא הייתה קודם כל הגנה ברשות בופון, שסיים את הטורניר כשהוא סופג רק שער אחד עצמי ועוד אחד מפנדל, וקנבארו, שזכה בתום אותה שנה בכדור הזהב. כל זאת על רקע התפוצצות פרשת הקאלצ'יופולי באיטליה בעקבותיה הורדה יובנטוס לליגה השנייה.

אבל איטליה הכי מסוכנת כשהיא פצועה. היא הייתה רחוקה מלהבריק, לא היה שחקן אחד מקדימה שהיה בולט, כל פעם מישהו אחר נתן את הגול, אם זה ג'ילארדינו, יקווינטה, טוני, אינזאגי או טוטי. על המקהלה ניצח אנדראה פירלו כשחברו לקבוצה, גאטוסו, תומך בו לצידו. בדקה ה-119, רגע לפני שהמשחק הולך להארכה, הוא מצא את פאביו גרוסו, המגן השמאלי היחסית אלמוני של איטליה, שכבש את השער היקר וגם את הפנדל המכריע בגמר. עוד גיבור.

אז הגענו לגמר, ולמרות שאף אחת מהן לא שיחקה כדורגל גדול, היה משהו רומנטי בצרפת ובמשחק האחרון של זינאדין זידאן, שעשה כל כך הרבה היסטוריות באותו ערב, החל מכיבוש בגמר מונדיאל שני, בפנדל וכלה בנגיחה בחזה של מטראצי, עוד גיבור איטלקי מוזר שגם כבש את שער השיוויון של איטליה אחרי בישול כדור קרן של…פירלו כמובן. האם ההרחקה של זידאן השפיעה על הצרפתים בפנדלים? מי יודע, אבל המעגל נסגר דווקא עם ההחמצה של דויד טרזגה, זה שכבש את שער הזהב של צרפת בגמר אליפות אירופה מול איטליה 6 שנים קודם לכן. לאיטליה לא היה גיבור אחד, כמו שאמרנו, מחוליית ההגנה, עד החלוצים והקשרים, לכל אחד היה חלק בזכייה הזו של האיטלקים שהוכיחו שאסור אף פעם להספיד אותם.

וזידאן? כשראיתי אותו מורחק בהקרנת הענק בבריכה של האוניברסיטה אמרתי לעצמי, אני לא מאמין, זה מה שיזכרו מהקריירה שלו? כל מה שהוא עשה, וזה יהיה הכתם שלו. אז עם השנים הסתבר שטעיתי, זו אנקדוטה נחמדה בקריירה שלו, אבל לא העיקרית, כנראה שלמרות הכוח של המונדיאל, יש שחקנים שהם גדולים מהמשחק.