המשחק הראשון שלי – כשההמבורגרים ניצחו את הסטייקים

את החוויה מהמשחק הראשון שלי תקבלו בהזדמנות אחרת, הפעם בחרתי להתמקד בחוויה הראשונה של מישהו אחר.

במהלך חיי התמודדתי עם לא מעט קשיים בכל הנוגע לצפייה במונדיאל. מונדיאל בזמן צבא, בזמן בחינות באוניברסיטה, בשעות הלילה המאוחרות וכו’, אבל שום דבר לא משתווה לקושי שעמד מולי לקראת המשחקים של 7 בערב במונדיאל האחרון. המכשול העיקש היה בסך הכל בן 3 שאחרי יום מתיש ואינטנסיבי מסמן את הטריטוריה שלו. אם הוא רואה שמישהו אחר רואה משהו בטלוויזיה, הוא רוצה לראות את הסדרות שהוא אוהב.

עוד לא הצלחתי להכניס אותו לענייני הכדורגל, למרות ניסיונות רבים. מסי, רונאלדו, רובן ושות’ הם לא אושיות כמו דורה, יובל המבולבל או סבא טוביה. לכן ידעתי שאני צריך להיות ערמומי ולשתף אותו בחוויה. לפני כל משחק הייתי מלהיב אותו ומספר לו אילו צבעים הולכים לשחק, מי אני רוצה שינצח ומה אוהבים לעשות השחקנים מכל צבע.

הצהובים מברזיל אוהבים לרקוד ולעשות קפוארה, האדומים מבלגיה אוהבים שוקולד, האיטלקים הכחולים אוהבים פסטות ופיצה (כמו צבי הנינג’ה!), לירוקים ממקסיקו יש כובעים גדולים ושפם, הגרמנים הלבנים אוכלים המבורגרים ונקניקיות, הארגנטינאים בתכלת לבן אוהבים סטייקים וגלידות, יש גם את הכתומים מחוף השנהב שבאים ממקום שיש בו הרבה פילים ואת הירוקים מניגריה שחיים עם הרבה נשרים והשוער שלהם, שמשחק בכלל בבגד צהוב ומותר לו לגעת ביד, שיחק פה בישראל (פה? בגן שעשועים?).

“הנה דייגו!” – זיהה הילד בהתלהבות את דייגו קוסטה ממשחק האליפות של אתלטיקו מדריד נגד ברצלונה, בשבילי זה היה פיילוט עם הילד לקראת המונדיאל. “אבא, נכון דייגו קיבל אז מכה וכאבה לו הרגל?” (זיכרון של אבא), “למה הוא עצוב עכשיו?”, (רגישות של אמא). “נכון יש גם דייגו שמציל חיות?”. בקיצור, גם ילד בן שלוש הבין שהמתאזרח הברזילאי לא ממש משתלב בנבחרת ספרד. באחד המשחקים עזבתי אותו מול המסך והלכתי לקלח את אחיו הקטן. סער ישב מול המסך ותיאר את המתרחש, בעיקר על ההוא שקיבל מכה וההוא שנפל. אחר כך הוא שאל אותי –”אבא, למה הלבן מחזיק את הפה?”, הסברתי לו שכנראה שהלבן נתן ביס לכחול. “אבל אסור לתת ביסים! הכחול הוא לא אוכל!”.

התובנה העמוקה הגיעה כשראינו את גרמניה נגד פורטוגל. “מה עושה האיש עם הצהוב?”, הסברתי לו שזה השופט והוא אומר לשחקנים מתי הם צריכים לנוח ומתי הוא צריך לתת עונשים לשחקנים שמרביצים. אם הוא נותן כרטיס צהוב, אז זה “נו נו נו”, מי שמרביץ מקבל אדום והמשמעות היא שיצא החוצה וילך לשחק לבד.

“ואם אני אתנהג יפה אני אקבל כרטיס כחול?”. גאון של אבא.

 
   

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

   
לוגו עם רקע שקוף

ניוזלטר הזווית!

רוצים לקבל את הטורים הבולטים ישירות למייל באופן מרוכז? הירשמו כאן!