כלוב הזהב של אלכס פרגוסון

// מאת אלכס שוורצר

זה קרה בדצמבר 1998 כאשר בלקברן, האחרונה בטבלה, חיפשה מאמן בעקבות פיטורי רוי הודג’סון. היא החליטה להמר על בראיין קיד, שחקן מפורסם של מנצ’סטר יונייטד, ארסנל ומנצ’סטר סיטי שאומנם החל את קריירת האימון כמנג’ר ברואו ופרסטון, אך את רובה העביר תחת כנפו של אלכס פרגוסון, תחילה 3 שנים כמאמן הנוער ואחר כך 7 שנים כעוזרו.

בבלקברן כנראה בנו על כך שקיד למד שיטות אימון של פרגוסון ויציל אותם. אכזבה רבה צפתה להם כאשר קיד (שהתחיל דווקא טוב והעלה את הקבוצה מעל הקו האדום), לא הצליח לנצח ב-8 משחקי הליגה האחרונים (5 תיקו ו-3 הפסדים) וירד ליגה. הוא קיבל את ההזדמנות להחזיר את בלקברן לפרמייר ליג, אך פוטר כבר באוקטובר 1999 אחרי 3 ניצחונות ב- 14 מחזורים ראשונים. מאז הוא לא חזר לשמש כמנג’ר, אלא המשיך כעוזר או חבר צוות האימון, בעשור האחרון במנצ’סטר סיטי.

פרגוסון
Credit to Manchester United Official Twitter

 

העוזר הבא של אלכס פרגוסון היה סטיב מקלארן. הקריירה שלו משמעותית הרבה יותר, אך עדיין אפורה. ב-2001 הוא מונה למנג’ר מידלסברו וכיהן בתפקיד 5 עונות מלאות וסולידיות (שכללו גם זכיה במייג’ור טרופי הראשון של מידלסברו, גביע הליגה, והגעה לגמר גביע אופ”א) כאשר במקביל הוא עוזר לאריקסן בנבחרת אנגליה. אחרי מונדיאל 2006 קודם לעמדת מנג’ר הנבחרת וכידוע הפך לבדיחה כאשר כשל במשימת ההעפלה ליורו 2008 עם שחקנים כמו ריו, טרי, למפרד, ג’רארד ורוני כולם בשיא הקריירה. הוא סיים עם אותו מספר נקודות כמו נבחרת ישראל.
אחרי נבחרת אנגליה יצא לחו”ל, זכה להצלחה יחסית עם אליפות הסטורית לטוונטה בהולנד ב – 2009/10. אימן ללא הצלחה בוולפסבורג ואחר כך כבר יצא לו שם של מפוטר סדרתי כאשר הוא אפילו הגיע לארץ בתור יועץ לג’ורדי קרויף במכבי ת”א.

קרלוס קיירוש היה העוזר של אלכס פרגוסון ב – 2 קדנציות (2002 – 2003, 2004 – 2008). הוא הגיע עם ניסיון רב באימון צעירים עוד מתקופתו כמאמן נבחרת הצעירה של פורטוגל שזכתה פעמיים ברציפות במונדיאל וגם בנבחרת הבוגרת וגם ספורטינג ליסבון. בתווך בין הקדנציות ביונייטד הוא אימן עונה אחת בריאל ואחרי מנצ’סטר יונייטד המשיך להיות מאמן נבחרות טוב – פורטוגל (קדנציה שנייה), אירן והיום קולומביה.

קיירוש איראן
Credit to “Iran National Football Team” facebook page

עוד שני עוזרים של אלכס פרגוסון ניסו גם קריית אימון עצמאית. קודם כל זה רנה מולנסטיין ההולנדי, שהגיע ליונייטד אחרי שכבר זכה לאמן בחצי האי הערבי במשך שנתיים אך ללא הצלחה. ב – 2006 הוא עזב את יונייטד בפעם הראשונה אחרי שקיבל את התפקיד המאמן הראשי הרציני הראשון שלו – בקבוצת הפאר הדנית ברונדבי. הוא נחל כישלון גדול ובינואר כבר פוטר אחרי 7 ניצחונות בלבד ב – 19 מחזורים. הוא חזר למנצ’סטר יונייטד וכאמור בהמשך הצטרף לצוות האימון של פרגי.

עם פרישתו של הסר ב – 2013 הוא עזב לאנז’י הרוסית לעזור להידינק. מהר מאוד אחרי הגעתו הבעלים סגר את הברז. הידינק התפטר ומולנסטיין עזב אחרי שאימן 2 משחקים. בדצמבר 2013 בפולהאם מינו אותו על מנת שיציל את הקבוצה מירידה, אך הוא החזיק מעמד חודשיים וחצי, ניצח 4 מ – 17 משחקים והיה גם שותף למשחק ה – 82 הגבהות של יונייטד. אחרי שנתיים וחצי מחוץ לאימון, הוא הגיע למכבי חיפה וכולנו זוכרים איך זה נגמר. מאז גם הצליח להכשל בקראלה בלסטרס ההודית.

רנה מולנסטיין
רנה מולנסטיין. צילום: עמוד הפייסבוק של מועדון כדורגל מכבי חיפה

מי שעזר לפרגי בשנים האחרונות שלו ביונייטד לצד מולנסטיין הוא מייק פלאן. גם הוא עזב את יונייטד אחרי פרישת פרגי כדי להיות עוזר מאמן בנוריץ’ סיטי ובהאל סיטי שם גם מונה למשרת המנג’ר בקיץ 2016. הוא אפילו זכה בתואר מאמן החודש בפרמייר ליג באוגוסט אותה שנה, אך כעבור חצי שנה פוטר אחרי 6 ניצחונות ב – 24 משחקים. פלאן התמנה ב – 2018 למנהל מקצועי של קבוצה אוסטרלית ודי מהר חזר ליונייטד כדי לעזור לסולשאר, שם הוא גם נמצא היום.

ומה בנוגע לשחקנים שסיפקו את החלק הרציני של הקריירה שלהם תחת פרגוסון? אז השמות הבולטים הם סטיב ברוס ומרק יוז. על פניו שניהם אימנו מאות משחקים בפרמייר ליג (יוז מקום שישי עם 466 וברוס שביעי חגג בדיוק עכשיו משחק 400), אך כולם ראו איזה כדורגל שיחקו הקבוצות שלהם. מיושן וחסר ברק, כזה שמקסימום מתאים לקבוצות קטנות שרוצות לשרוד. יוז היה המנג’ר הראשון של סיטי תחת השייחים ולא החזיק מעמד יותר מדי. ברוס לא קיבל אפילו הזדמנות בקבוצה עם יומרות ופרט למאבקי ירידה בפרמייר ליג גם ידוע כקבלן עליות אליה.

את הסיוט של גארי נוויל בולנסיה כולנו זוכרים. סולשאר מיודעינו העביר את רוב הקריירה כמאמן ראשון במולדה שם זכה ב – 2 אליפויות די מזמן ב – 2011 ו – 2012. הוא כשל טוטלית ביציאה הראשונה שלו מהחממה לקרדיף סיטי – הוריד אותה ליגה ופוטר אחרי 7 מחזורים בצ’מפיונשיפ ועכשיו עובר סיוט ביונייטד.

רוי קין, שהיה על המגרש המנהיג האולטימטיבי והכריזמטי, ולפני פרגוסון זכה גם לשחק אצל עוד מאמן גדול בראיין קלאף, גם כן לא הצליח כלל כמאמן ראשי. דווקא עונתו הראשונה 2006/07 הייתה מוצלחת כאשר העלה את סנדרלנד לפרמייר ליג וגם עונה הבאה סולידית כשסיים במקום ה-15. אך מאז שפוטר משם בדצמבר 2008 הקריירה שלו לא התרוממה וכללה רק תפקיד אחד של מנג’ר – באיפסוויץ’ (2009 – 2011) גם שם ללא הצלחה. אפשר להזכיר גם את הנינג ברג, שאומנם שיחק ביונייטד רק 3 שנים, פסיק מהקריירה שלו, אך גם אצלו הקריירה אפורה למרות שזכה באליפות בפולין. היום הוא זוכה לאמן את חן עזרא באומוניה ניקוסיה.

כנראה שהמאמן הכי זוהר משחקני עבר של פרגי הוא לורן בלאן, אך גם כאן הוא הגיע ליונייטד בסוף הקריירה ממש והעביר בה שנתיים.

אז למה אנשים שסבבו את פרגי מתגלים כאנשי מקצוע בינוניים ביום טוב ולא נמצאים אפילו קרוב לטופ העולמי או אפילו דרג ב’? יש לכך מספר סיבות:

1. אלכס פרגוסון לא המציא שום דבר בכדורגל. הוא לא המציא פילוסופיית משחק חדשה, סטייל מיכלס או קרויף. פילוסופיה שעל בסיסה באמת אפשר להתחנך וללמוד. אלכס פרגוסון היה טקטיקן טוב (לא מספר אחד בכדורגל), הוא דגל בכדורגל התקפי, זה נכון, אך בכל זאת לא ברמה של מהפכן.

2. הסוד של פרגי היה ביכולות הניהול שלו של אנשים ושל מערכת כולה. הוא ידע לצפות בעיות מראש, הייתה לו טביעת עין גדולה לשחקנים (לפחות עד השנים האחרונות ביונייטד). הוא ידע איך להביא את השחקנים לכושר בזמן הנכון (שרינגהאם בעונתו הגרועה בקריירה ואחרי פציעה ארוכה כובש בגמר גביע וגמר צ’מפיונס בדרך לטרבל). הוא ידע לחלק תפקידים, מי הכוכבים שלו ומי הפועלים השחורים. הוא היה אשף הרוטציה. אם תקראו את האוטוביוגרפיה שלו תבינו שזה נבע מדברים שלא ניתנים ללמידה או לחיקוי. זה נבע מאינטואיציה מטורפת, מאופי וכריזמה שלו וממה שעבר בחיים. הוא שלט על הכל באופן חולני ומושלם.
מנהלים או מי ששואף לנהל יכולים לקרוא את הספר שלו לידינג, אך אני בספק רב אם זה יעזור להם במשהו.

3. התרבות הניהולית בתקופה של פרגי הייתה מבוססת אך ורק על פרגי (עד לרמה שהסוכן של הצעירים היה בנו והסקאוט הראשי אחיו. לא הייתה שום רשת סקאוטינג מודרנית). הוא זה שהחזיק בידע והוא היה צריך חיילים טובים שיבצעו את הוראותיו. לא משנה אם זה כשחקנים במגרש או כעוזרים באימונים. הוא ידע לבזר סמכויות, אבל זה לא אומר שהוא העביר את הידע. וגם זו לא הייתה מטרתו. הוא עשה הכל ביונייטד ואחרים פשוט עזרו לו. כשפרגי פרש הוכח שהידע היה קיים רק אצלו ונעלם יחד פרישתו.

לא לחינם מכל השמות שהזכרתי קרלוס קיירוש הוא מאמן דיי יוצא דופן. הוא הגיע מעולם אחר, והוא, בניגוד לאחרים, הביא דברים איתו והרחיב אופקים לפרגי ולא סתם מילא את הפקודות שלו. כשאולה גונאר סולשאר הגיע לאחד מאימוניו הראשונים ביונייטד עם פרגי וקרא לו בוס מול כולם, הוא רק הנציח והדגיש את הבעיה. לעולם מי שמנסה לחקות את פרגי, לא באמת יצליח. זה לעולם לא יהפוך אותו לאיש מקצוע משמעותי.

קורות חיים של אנשים שרק יודעים מה פרגי עשה הם הראשונים שצריכים להיזרק לפח במקומות ששואפים גבוה, שואפים לטופ או קרוב לכך.
לדעתי זה נכון גם לפרשנים.

פרגוסון
Via Manchester United facebook page
 
   

6 תגובות

  1. Avatar

    מרתק.
    מנהל/מנהיג טוב צריך לדעת לטפח לידו דור המשך.
    יש כאן גם כישלון של הבוסים של פרגוסון שלא הבינו שלא צומח לידו שום דבר.

    • Avatar

      לא בהכרח. גם רשמתי שלא זו הייתה מטרתו.
      בכללי בפוליטיקה לא בריא שההנהגה תעבור בירושה. זו לא דמוקרטיה אמיתית.

  2. Avatar

    טור מעולה, אחד הטובים שקראתי כאן באתר.. העובדה שיונייטד לא מצליחה להתרומם כבר שבע שנים מאז עזיבתו רק מראה כמה הוא היה גדול.. היה מעניין לראות אם הוא היה מצליח ככה גם עם הפרמיירליג במצב הנוכחי, עם הרבה יותר כסף, וקבוצות קטנות שהם הרבה יותר טובות מאשר הקבוצות תחתית של העידן שלו..

  3. Avatar

    כתבה מעולה.
    הרבה זמן לא היה תוכן כזה בזווית

  4. Avatar

    לרוב כאוהד יונייטד מוצא לא מעט טעויות בכתבות על המועדון הנשגב. לא הפעם. כתבה טובה עם תחקיר רציני. עוד שם גדול ששיחק תחת פרגי וכשל כמנג’ר בריאן רובסון. ה”רוי קין” המקורי והכוכב בשנות השבעים המאוחרות והשמונים המוקדמות.
    יש עוד הרבה יוצאי פרגי שפתחו בקכיירת אימון אבל אף אחד לא מתקרב למקור. פרגי היה אחד יחיד ומיוחד.

    • Avatar
      משתמש אנונימי (לא מזוהה)

      נכון אם כי בריאן רובסון שיחק ברמה של ליגה עליונה באנגליה יותר מחצי הזמן לא תחת פרגי. אבל כן 8 עונות היו תחת הסר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

   

רוצים לעזור לנו לעשות דברים חדשים?

תתמכו בנו

*כל עזרה תעזור לנו לגוון ולשפר את התוכן ולצמוח