מאת דף הפייסבוק "טקטיקות ומה שבינהן"

קלופ הגיע לאנפילד אחרי שעברו 25 שנים מאז האליפות האחרונה של ליברפול. העונה הראשונה הייתה לא פשוטה וליברפול סיימה 25 נקודות מאחורי לסטר סיטי שזכתה באליפות באותה עונה. אחרי אותה עונה, קלופ החל לבצע שינויים נרחבים בסגל והחל לבנות את הקבוצה שהוא רצה, הקבוצה שבסופו של דבר תביא לו אליפות. בסיקור הבא ניגע בעקרונות הטקטיים המרכזיים שהביאו אליפות לליברפול.

לחלק א'

חלק 2 מתוך 2: ההתקפה:

אז אחרי שראינו כיצד עבדה ההגנה של ליברפול במהלך העונה הגיע הזמן לעבור לחלק ההתקפי. בשורות הבאות נתמקד בעיקר בצורה ההתקפית של ליברפול שהייתה בעיקר בעזרתם של המגנים ושלישיית ההתקפה. ננסה לראות כיצד אלכסנדר ארנולד ורוברטסון לקחו חלק בהתקפות וכיצד השלישייה ההתקפית נהפכה לשילוב קטלני.

כשליברפול תוקפת היא נמצאת במערך של 2-3-5. כמו שהזכרנו בטור הקודם, צמד הבלמים, שלישיית הקשרים מקדימה וחמשת שחקני ההתקפה. אלכסנדר ארנולד ורוברטסון באגפים, סאלח, מאנה ופירמינו בהתקפה. המבנה ההתקפי של החמישייה הקדמית נוסח על ידי כך שכל שחקן התקפי "משתלט" על חלק אנכי במגרש. ההיגיון מאחורי זה הוא שההתקפה של קלופ מכסה את כל רוחב המגרש ומנסה לעשות אותו כמה שיותר גדול ורחב בכדי ליצור שטח עבור השחקנים התוקפים.

הסיבה העיקרית בה קלופ מחליט להשתמש ב-5 שחקנים בהתקפה שמכסים את כל רוחב המגרש היא בכדי ליצור שטחים שליברפול תוכל לשחק בהם. למשל, אם הקבוצה היריבה תחליט להגן מול ליברפול עם הגנה רחבה שפרוסה על כל רוחב המגרש אז באופן אוטמטי יווצר שטח פנוי באיזור ה-Half-Space – האיזור שבין הבלם למגן. זה שטח שליריבה קשה להגן בו מאחר והוא לא מאוייש על ידי שום שחקן הגנה. ברגע ששחקן של ליברפול נמצא שם, זה מוציא את ההגנה של היריבה מאיזון וגורם לליברפול ליצירת מצבים.

התמונה האחרונה שהובאה מציגה את חמשת השחקנים ההתקפיים של ליברפול פרוסים על הנתיבים האנכיים של המגרש במטרה למתוח את הגנת היריבה כמה שיותר בכדי ליצור שטחים. כאשר המגן השמאלי – אנדי רוברטסון מקבל את הכדור בשטח בתמונה – המגן הימני של לסטר עוזב את העמדה שלו בהגנה והולך להיצמד אליו. זה מה שיוצר את השטח עבור סאדיו מאנה לקבל את הכדור עם לחץ מועט של היריבה מה שמאפשר לליברפול התקפה מסוכנת.
——————————————

נמשיך הלאה. לשחק עם 5 שחקני התקפה באיזורים המתקדמים של המגרש מאפשר לליברפול לפרוץ את הקו האחורי של היריבה ביתר קלות. עצם העובדה שכל רוחב המגרש מכוסה על ידי שחקנים של ליברפול מאפשר לה להניע כדור מצד לצד במהירות ויעילות ולחכות לרגע הנכון שבו ההגנה תשאיר חור דרכו יהיה אפשר להכניס את הכדור.
באמצעות המגנים, ליברפול מושכת את היריבה לאיזורים הצדדים במגרש בכדי לשחרר את השלישייה ההתקפית שלה. כשהם מקבלים את החופש שלהם הם בקלות יכולים להתמסר בנהם באיזורים המסוכנים שיוצרים עבור ליברפול הזדמנויות מאיימות על השער.

בתמונה הבאה מהמשחק מול וולבס ניתן לראות את רוברטסון מקבל כדור באגף כשההגנה של וולבס עוברת להתמקד באיזור הזה.

סאלח מקבל את החופש שהוא אוהב וכשרוברטסון מוריד לו כדור ההגנה של וולבס כבר מחוץ לאיזון ונוצר חלל ריק בין המגן לבלם שלהם. פירמינו מזהה את החלל שנוצר ומתחיל לתקוף אותו בכדי שמוחמד סאלח ייתן לו את הכדור. זה כבר מקדם את ליברפול עוד יותר קרוב לשער וגורם לה ליצירת מצב מסוכן.

פירמינו מזהה את החלל שנוצר ומתחיל לתקוף אותו בכדי שמוחמד סאלח ייתן לו את הכדור. זה כבר מקדם את ליברפול עוד יותר קרוב לשער וגורם לה ליצירת מצב מסוכן.

אך מה קורה כאשר הקבוצה היריבה מעדיפה להגן באופן צר? ובכן, אם אכן היריבה בוחרת להגן ככה מול החמישייה ההתקפית של ליברפול זה משאיר הרבה שטח למגנים דרכם הם יכולים לתקוף. במערך של קלופ, המגנים הם אלה שאחראים על רוחב המגרש והם אחראים להעביר את הכדור לתוך הרחבה. גם אלכסנדר ארנולד וגם רוברטסון הם מגנים שמאוד טובים התקפים וזה כלי נהדר שעומד לרשות ליברפול מאחר והם תמיד יכולים להוות איום התקפי. המיקום שלהם באגף מקשה על ההגנה של היריבה מאחר והם כל פעם צריכים להיצמד עליהם בכדי לעצור את ההרמות שלהם אל הרחבה.

הנה כאן, היריבה מעדיפה להגן באופן צר. אך שימו לב כמה שטח זה יוצר עבור המגנים של ליברפול.

הפיתרון שיש בכדי למנוע מליברפול לתקוף הוא בעצם להעמיס את אחד האגפים בשחקנים ובכך גם השטח של ה-Half-Space נתמך בשחקנים של היריבה וגם המגן לא יוכל להרים כדור. אך גם לכך יש לליברפול פיתרון וזה משחק מהיר לאגף הנגדי. באופן טבעי, כאשר אחד האגפים מועמס בשחקנים זה אומר שהאגף השני פנוי והמטרה היא להעביר את הכדור בעזרת מסירה ארוכה או רצף מסירות מהירות אל האגף הנגדי הפנוי משחקנים של היריבה. גם פה אלכסנדר ארנולד ורוברטסון מתמחים בכדורים הארוכים המדויקים האלה אחד לשני על כל רוחב המגרש.

כמו בתמונה למעלה, וולבס מתחילה להעמיס שחקנים באגף של אלכסנדר ארנולד. הוא מבחין בכך ומבין שהחופש שלו לפעול הוא מוגבל מה שאומר שהאגף הנגדי של רוברטסון פנוי לגמרי ואכן לשם עובר הכדור באמצעות מסירה ארוכה ומדויקת.

הכדור מגיע לרוברטסון ובגלל ההתמקדות של וולבס באגף מסוים האגף הנגדי ריק משחקנים וליברפול יוצרת יתרון מספרי באגף שמוביל להתקפה מסוכנת.

מהכתוב עד כה ניתן לראות שהמגנים של ליברפול בעצם משמשים כשחקני הכנף שלהם ולכן הם מספקים את הכדורים אל השליש ההתקפי. אך צריך מיומנות מיוחדת בשביל זה ולמגנים של ליברפול יש אותה. היכולת שלהם לזהות את המרחב סביבם ואת החברים שלהם לקבוצה היא גבוהה מאוד. גם האנגלי וגם הסקוטי שחקנים בעלי קבלת החלטות ברמה גבוהה מבחינת מתי לבצע את ההרמה וגם מבחינת האיכות של ההרמה. יש להם את היכולת להרים את הכדור עם חלקים שונים בכף הרגל, ברמות עוצמה שונות ובדיוק מופתי לחברים שלהם. לא סתם אלכסנדר ארנולד ורוברטסון במקום השני והשלישי בהתאמה בטבלת מלכי הבישולים (13 לאנגלי, 12 לסקוטי).
————————————-

אחרי שנגענו בתמורה של המגנים להתקפה בוא ניגע כעת בשלישייה ההתקפית, סאלח, מאנה ופירמינו. כל אחד מהם מביא איכות שונה לקבוצה. הם עושים הרבה תנועות בנהם בשליש ההתקפי של המגרש, מחליפים הרבה פעמים מיקום אחד עם השני כדי לפתוח את הגנת היריב ולמצוא שטחים ריקים לנצל בכדי ליצור מצבי הבקעה.
העמידה של השלישייה ההתקפית של ליברפול גורם לכל אחד מהם למקסם את כל האיכותיות המיוחדות שיש בו. הדריבל של מאנה, הריצה של סאלח לעומק והמיקום של פירמינו בין הקווים זה רק חלק מהאיכויות שיש לשלישייה הזו. הירידה שפירמינו אוהב לעשות לקישור מאפשרת לסאלח ומאנה לנוע בשטחים שיותר קרובים לשער של היריב. התנועות הדינמיות האלה בנהם מאפשרת לליברפול למצוא דרכים שונות להתקדם במגרש וליצור חללים בשליש ההתקפי.

התנועה של פירמינו אל הקישור מאפשרת לליברפול להרוויח שחקן נוסף באיזור מרכז המגרש וזה יוצר לרוב יתרון מספרי עבור ליברפול. זה מאפשר לשחקני ליברפול יותר זמן ויותר שטח עם הכדור מה שמקל עליהם להחזיק בכדור ולחכות להזדמנות הנכונה לתקוף את השער.

הנה פה, הירידה של פירמינו לקישור יוצרת יתרון מספרי מול הקישור של וולבס. פירמינו הוא זה שזוכה לחופש ומצליח לקבל את הזמן להסתובב עם הכדור ולהתקדם קדימה אל עבר השער.

הירידה של רוברטו פירמינו לקישור גורמת לקונפליקט בקרב הבלמים של היריבה. האם לאפשר לפירמינו לרדת אל הקישור בחופשיות או ללוות אותו עד למרכז המגרש. אם ואכן אחד הבלמים מחליט ללכת עם החלוץ הברזילאי זה יוצר חור משמעותי בקו האחורי של היריב. ברגע שהחור הזה נוצר סאלח ומאנה כל אחד מהאגף שלו יודעים לנצל אותו היטב על ידי ריצה אל האיזור הזה בעזרת המהירות שלהם.

בתמונה הבאה, פירמינו מתמקם קרוב לקישור והבלם של קריסטאל פאלאס אומר לכל קו ההגנה שלו לעלות גבוה יותר בכדי להיצמד אל הברזילאי. חוסר האיזון הקל הזה שנוצר בהגנה של פאלאס מאפשר לסאלח לתקוף את השטח שהם יוצרים עבורו ולקבל מסירה טובה מפאביניו.