סער, הבן הגדול שלי, כמעט בן 7, התחיל לאסוף קלפים של סופרגול וגם על הדרך למד קצת לקרוא והוא מתלהב שהוא מצליח לקרוא את השמות של השחקנים. הציטוטים הבאים שיובאו בפניכם התרחשו באמת לאורך התקופה האחרונה והרי הם לפניכם

"אבא, איך הוא? הוא טוב?" הוא שואל על כל מיני שחקנים כמו עומר צלישר, הישאם כיוואן, אופק פישלר ועוד. בהתחלה עוד יצאו לי תשובות כמו "לא כל כך", "הוא בסדר…" או "אני לא מכיר אותו". ואז אני רגע מתקן ומנסה לתת תשובה חינוכית בסגנון של "כל אחד שנהיה שחקן מקצועי עבד קשה בשביל זה וזה בסדר גם אם הם לא הכי טובים", אבל כנראה שלא הייתי כל כך משכנע. "אז הוא לא משהו מיוחד?", שאל סער. ואני נאלצתי להסכים…

"מה איתו? הוא שוער טוב? משהו מיוחד?".

בהתחלה אני לא מזהה את הבחור, אבל אז פתאום האסימון נופל, מדובר ברן קדוש בכבודו ובעצמו. אני מתחיל להזיע, קופא במקום, המבט שלי קצת מזוגג. "אה… לא, כמעט שלא. רק לפעמים… רק כשהוא משחק נגד מכבי חיפה הוא הופך למשהו מיוחד".

"למה?"

"לא משנה… בוא נעביר עמוד".

"אז מי כן משהו מיוחד? מי השחקנים הממש טובים?" שואל הילד שצמא לכוכבים.
"בוא נראה. יש פה את עמוד הליגיונרים. אם אתה רוצה עוד מידע, אתה מוזמן לקרוא על דירוג הליגיונרים שלי באתר הזווית" (טוב, את המשפט הזה לא אמרתי באמת, יכול להיות ששילמו לי כאן מהאתר כדי שאכתוב את זה). הסברתי לו שליגיונרים זה ישראלים שמשחקים בקבוצות בחוץ לארץ, הם בד"כ יותר טובים, אבל האמת שרובם או שלא כל כך משחקים או שכבר חזרו לישראל.

אני ממשיך לדפדף באלבום ומגיע לדף "הכוכבים". אלה אמורים להיות ממש טובים, אבל פתאום מהסתכלות על השמות אני מבין שמלבד כמה צדיקים, אין בדף הזה ממש כוכבים, אז אני מציע לעבור הישר ל"דף החתימות."

"הנה יוסי בניון! אמרת לי שהוא ממש טוב, נכון?".

"כן, לפחות היה, היום הוא כבר ממש מבוגר".

"הוא הקפטן של מכבי חיפה נכון, למה הוא בצהוב?".

"כבר לא, הוא עזב למכבי ת"א.

"אז הוא הקפטן של מכבי ת"א?"

"לא, הוא עבר לבית"ר ירושלים".

"אז הוא הקפטן של בית"ר ירושלים?".

"לא, הוא כבר עבר למכבי פ"ת".

"עוד פעם הוא עבר? לא שמעתי על הקבוצה הזאת. היא טובה?".

"לא כל כך".

"אז מי החליף את בניון כקפטן?".

"הנה, הוא, דקל קינן. אבל הוא עזב גם, לארצות הברית."

"ל-NBA?"

"לא". אבל הנה, זה שלידו, גל אלברמן, החליף אותו בתור קפטן, אבל הוא גם כבר לא קפטן."

"אז מי היום הקפטן של מכבי חיפה?"

"באמת שאני לא יודע…"

"הנה מאור בוזגלו! הוא משהו מיוחד, נכון?"

"כן, בעיקרון. אבל הוא פצוע עכשיו להרבה זמן."

"ומי יותר טוב? הוא או מאור מליקסון?"

שאלה טובה, סער, באמת שאלה טובה.

"אבא, זה שיר צדק, אבל סבא אמר לי שהוא כבר פרש."

"הוא לא פרש, הוא פשוט כרגע… בעונש."

"למה? מה הוא עשה?"

"הוא לקח תרופה שאסור לקחת."

"מה?!? למה? איך גילו?"

"אה…מצאו את זה… בפיפי שלו."

סער מסתכל וממצמץ, מנסה להבין מה אמרתי, ואז מתפקע מצחוק. "עידו! (קורא לאחיו הקטן שמגיע בריצה). תקשיב, יש פה שחקן שבעונש בגלל שבדקו לו תרופה בפיפי". שניהם מתגלגלים מצחוק.

"היי, זה הקפטן של הפועל ב"ש, נכון?"

כן, אבל הוא גם לא משחק, הוא…אה… חולה, הוא קיבל פיצוץ וכואב לו.

"מתי הוא יחזור לשחק?"

"לא יודע, תלוי מה הרופא יגיד."

מערן זהבי הם לא מתרגשים, כלומר, הם כן, אבל יש לערן זהבי עמוד שלם משלו, אז כבר די טחנו את העניין. פעם אמרתי לסער שלמכבי ת"א יש שני טל בן חיים, אז הוא שאל "וכמה ערן זהבי יש להם?" שאלות חכמות שואל הילד.

אתמול כשהשיג את הקלף החסר של מאור מליקסון, אמר: "יואו! חסר לי רק גילי ורמוט ואני מסיים את העמוד של החתימות!. נו, מתי כבר נקבל את גילי ורמוט? אבא, הוא משהו מיוחד?"

"ממ…לפעמים, רק לכמה דקות בכל משחק"

"למה?".

"כי הוא קצת עצלן, הוא לא אוהב לרוץ והוא גם קצת מבוגר."

"ובאיזה צבע יהיה הקלף שלו?"

"ירוק, כי הוא שיחק במכבי חיפה, אבל הוא כבר עבר קבוצה."

"מה, למה כולם עוזבים את מכבי חיפה?"

"כבר מאוחר סער, זמן ללכת לישון…"

דבר המחבר

חדי עין יבחינו שיש המון שחקנים בדף החתימות הזה שהיו במכבי חיפה ואמורים היו להיות כוכבים, לא הצליחו והמשיכו הלאה. בין 8 ל-9 שחקנים. משהו עמוק חולה במועדון הזה וזה לא בהכרח השחקנים או המאמן התורן, אבל כמו שאמרתי, כבר נהיה מאוחר.

נקודה שנייה. נכון שאני "מונע מנוסטלגיה", אבל באמת שההרגשה שלי שפעם בליגה שלנו היו כוכבים אמיתיים, פעם היה יותר טוב. נמני, זוהר, בנין, עטר, קלינגר, וכמובן הליגיונרים המצליחים. היום מלבד ערן זהבי, שהכוכבות קצת עלתה לו לראש, אין מישהו אמיתי שאפשר לקרוא לו כ"וכב". או כוכבי רשתות חברתיות, או כאלו שהוכתרו על ידי תקשורת ובפועל הם די בינוניים או קצת מוכשרים שלא מצליחים להתמיד לאורך זמן, או מצד שני דווקא השחקנים היותר טובים שלנו טיפה אפורים וחסרים מניירות של כוכב. תראו את עמוד החתימות, כולם שם כבר מבוגרים, או לא משחקים, או מחליפים קבוצות כמו גרביים. הליגה מעניינת ומסקרנת, אבל הכדורגל הישראלי משווע ל"כוכבים". בכל מקרה, אני מצידי ניצלתי את כמות הקלפים הגדולה שיש לנו בבית כדי לנסות להסביר קצת לילדים על מערכים ותפקידים בכדורגל:

ציטוט אחרון לסיום:

"ומי זה? א-ב-י-ח-י י-דין". הוא טוב?"

"מממ… גם כבר לא כל כך."

"איפה הוא משחק?"

"בהפועל ת"א."

"מי יותר טובה? מכבי ת"א או הפועל ת"א?"

"מכבי ת"א."

"למה, איזה מקום הפועל?"

"הם בליגה השנייה."

"מה יותר טוב? ליגה שנייה או ראשונה?"

"ראשונה."

"יש ליגה אפס?"

"לא, אבל אם היה אז…"

"מה אבא?"

לא חשוב.