יומן האליפות של ליברקלופ (12): פולהאם. ניצחון.

הטור האדום היחיד שמעז להתרעם על חוסר ההתחשבות של הפרמייר-ליג במעמד הפועלים והעובדים בארץ ישראל, שבזמן שהם עמלים להרוויח את פת לחמם הם צריכים לראות את המשחק במסך הסמארטפון מתחת לשולחן או על המחשב תוך תרגול מעבר מהיר בין החלונות.
תחי הפרולטריון!!

ליברפול
Credit to “Liverpool FC” Facebook page

הטור נכתב במהלך המשחק מנקודת מבטו האובייקטיבית של אוהד, ברצינות ועם טיפה הומור.
מאחר וקלופ הוא הכוכב הגדול, שיניתי מעט את שם הקבוצה.

הטור הזה יהיה מעט מבולבל וקופצני בדיוק כמו אופן הצפייה שלי במשחק. זה התחיל בצפייה מקוטעת תוך כדי עבודה וישיבה טלפונית, המשיך בתקצירים תוך כדי נסיעה לאירוע והסתיים בצפייה בשידור המוקלט באיזור חצות הלילה, תוך כדי מבזקים על האירועים בדרום.

אז הנה כל מיני תובנות חסרות סדר מהמשחק:
קרן השמש שהפריעה למצלמה ועברה דרך המסך כל פעם שהכדור התקרב לאליסון בפתיחת המשחק הבהירה לי שאפילו אנפילד והטלוויזיה הבריטית המהוללת לא ערוכים למשחק בשעה כזו של היום.

 

כשראיתי בלילה את הדאבל פס הכפול בין פירמינו לסלאח בדקה ה 15 אמרתי לעצמי שכבר ראיתי אותו בעבר. עצמי ענה לי שראיתי אותו בצהריים, אבל אז אני נזכר שבעצם ראינו מלא מבצעים כאלה בעונה שעברה, ורק העונה הם כל כך נדירים. בעונה שעברה אם סלאח היה בועט את זה לשער עם ברך ימין, זה היה נכנס. השנה איכשהו זה מסתיים רק בכמעט.

השער הראשון של סלאח היה קונצ’רטו להתקפה מתפרצת בטרנט מאז’ור. אני בכל אופן לא זוכר את סלאח כל כך מאושר אחרי כיבושים העונה. עד עכשיו מרבית החגיגות שלו היו מאופקות. היום החיוך שלו היה ממש מאוזן לאוזן, כאילו איזה מחסום השתחרר בו. הלוואי.

תמונה יכולה לכלול: ‏‏אדם אחד‏, ‏‏מחייך‏, ‏‏‏‏לעשות ספורט‏, ‏אצטדיון‏‏ ו‏פעילויות בחוץ‏‏‏‏‏
via liverpool fc facebook page

קלופ ידוע כמאמן בעל יכולות טקטיות גבוהות, אלא שקשה לי להאמין שאפילו הוא, קוסם ומתכנן דגול, היה יכול לצייר משולש מסירות ליד הרחבה של פולהאם, בין וירג’יל, פאביניו ורוברטסון שמסתיים בהגבהה מסובבת של האחרון ישר לרגל החזקה, ויש שיאמרו היחידה, של שאקירי, ומשם היישר לרשת. 0-2 לליברפול ואני יכול להתרכז קצת יותר בדיון הטלפוני שבו אני אמור להשתתף.

שורה תחתונה:
ניצחון סופר חשוב, אחרי שבוע מבאס קמעא, ולפני פגרה סופר חיונית, שתאפשר לקבוצה לנשום קצת אוויר ולצבור כוחות לקראת חידוש המירוץ אחרי סיטי ומחזורי חג המולד, ולקראת הפינאלה של הבית המוקדם בצ’מפיונס.
קשה לי לנתח את איכות ואופן המשחק של הקבוצה היום, אולם משהו בשפת הגוף של השחקנים שידר היום תחושה הרבה יותר חיובית לעומת שני המשחקים האחרונים מול ארסנל ובלגרד. לא חשוב אם זה בגלל האווירה הביתית או היריבה הנוחה יחסית, או אולי הארומה החיובית והחייכנית ששאקירי מביא איתו לדשא, העיקר ששמחת החיים תחזור לקבוצה.
אפילו קלופ, שבשני המשחקים הקודמים נראה לי מאוד לחוץ, היה הרבה יותר רגוע, כאילו שאין לו שום ספק שהשער יגיע, וכאילו שאין לו ספק שאם נבקיע, אז בוודאות נספוג פחות. אם בכלל.

 

אין לי מושג באיזה מערך קלופ שיחק היום, אבל לפי העמדה הממוצעת, רק וירג’יל וגומז בילו רוב הזמן בצד של קו האמצע שקרוב לאליסון. כל השאר התרוצצו בצד השני וזה אומר הכל. כל מומחי המערכים טוענים שליברפול שיחקו עם ארבעה שחקני הגנה. לטעמי טרנט ורובו היו רוב הזמן שחקני קישור ו/או קיצונים על הקו ולא מגינים. עובדה, הם גם בישלו את שני השערים.

קראתי שסלאח הבקיע השנה שבעה שערים בבית ורק אחד בחוץ….
ראיתי שלשאקירי יש לשון מחודדת…
גיליתי שקייטה עדיין בקבוצה (נדמה לי שזה הוא שהחליף את פאביניו כמה שניות לסיום)…

ניצחון מוקדם הוא מתכון לאחר צהריים רגוע שמלא בתקוות לנפילה של המתחרות, ובפזילה מתמדת לסמארטפון בתקווה לאיתותים מעודדים מהמגרשים. אז ארסנל וצ’לסי איבדו נקודות, וכנראה זה היה קצת מוגזם לפנטז על עזרה ממוריניו. לא נורא, אסור להיות חמדנים. אולי אחרי הפגרה נצליח להתקרב לסיטי.

אני בכל אופן יוצא לפגרה קצת יותר אופטימי ממה שהייתי לפני המשחק.

האופטימי יגיד: אם בשעה כזו ניצחנו אז שום דבר לא יעצור אותנו.
הפסימי יענה: השמש היתה להם בעיניים.
האופטימי יאמר: אם שני המגינים מבשלים שערים זה אומר הכל.
הפסימי יגיב: אם שני המגינים מבשלים שערים זה אומר הכל.

תמונה יכולה לכלול: ‏‏אדם אחד‏, ‏מחייך‏‏
via liverpool fc facebook page