חמסה חמסה

בטור הקודם שלי על הנס של קולומביה נפתח דיון לגבי החמישייה הגדולה של שנות ה-90′. הוזכרו החמישיות של הנבחרת מול אוסטריה ושל מכבי חיפה מול מכבי ת”א וגם כמובן זו של קולומביה מול ארגנטינה. בתגובות עלתה גם החמישייה של ניוקאסל על מנצ’סטר יונייטד וכמובן שאסור לשכוח את החמישיות העוקבות של ברצלונה וריאל מדריד, זו מול זו, עונה אחר עונה.

קשה עד בלתי אפשרי לקבוע מה היא הגדולה ביותר, זוהי קביעה סובייקטיבית. בשבילי הניצחון של הנבחרת היה הכי גדול, אבל בעיקר בגלל שהנבחרת הכי חשובה לי וגם נכחתי במשחק, למרות שבפועל זה היה ניצחון על האוסטריה החלשה ביותר ב-20 השנים האחרונות.

אבל משהו אחד משותף לכל החמישיות הללו – הן לא עשו טוב לקבוצה המנצחת. אחרי החמישייה תמיד הגיעה התרסקות או חוסר ניצול פוטנציאל או סתם כמה שנים שחונות.

הסיבה העיקרית נובעת מעליית רף הציפיות, לעיתים בצורה לא מוצדקת. קבוצות שהשיגו חמישיות במשחקים גדולים שיכלו בקלות להיגמר נגיד רק ב-0-3 או לפעמים אפילו לא בניצחון. אתם יודעים איך זה, הקבוצה השנייה מרימה ידיים ויש איזה מהלך שמשנה את המשחק ושובר את היריבה. ואז הן באות ובטוחות שהן הכי טובות בעולם עם הר של ציפיות ולפעמים קצת שאננות, ולא מצליחות להתמודד עם המציאות.

על הקטסטרופה של קולומביה כבר דיברנו וגם הנבחרת חטפה חמישייה נגדית מדנמרק כעבור כמה חודשים ומאז לא הצליחה לסיים באחד משני המקומות הראשונים (לא שלפני זה היא עשתה זאת).

ברצלונה הגיעה לשיא מוקדם מדי וסיימה את עונת 93′-94′ עם אליפות בשנייה האחרונה אחרי החמצת הפנדל של לה קורוניה וכשהיא מגיעה שחצנית לגמר הצ’מפיונס מול מילאן כקבוצה האטרקטיבית יותר, וחזרה לקטלוניה עם רביעייה ברשת. זה היה סוף הרצף של ארבעת האליפויות של בארסה כשעונה לאחר מכן הגיע זאמורנו ונקם עם שלושער ב-0-5 של הבלאנקוס.

גם ניוקאסל לא הצליחה להתמודד עם הלחץ ולמרות שהייתה בתקופת שיא בימים ההם עם שירר, ג’ינולה ופרדיננד, לא הצליחה לזכות באליפות באותה עונה וגם בעונה שלאחר מכן למרות שכבר הובילה בפסגה בפער של 12 נקודות מול היונייטד.

החמישייה ההיא של מכבי חיפה הייתה למעשה החותם הסופי על כך שמדובר אולי בקבוצה הגדולה בכל הזמנים של הכדורגל הישראלי. מה שהפך לקוף על הגב של השחקנים שלא הצליחו להביא אליפות לכרמל ב-7 העונות הבאות. החמישייה ההיא גם הביאה את מכבי ת”א עם נקמה בעיניים למשחק הבא בין הצדדים, מה שגמר את העונה של רומן פץ אחרי אותה כניסה של מאיר מליקה.

ברמת התקצירים את חיפה וישראל אתם מכירים כבר, את קולומביה הצגתי לכם בפוסט הקודם ואת ברצלונה אני שונא, אז קבלו את החמישיות של ניוקאסל וריאל:

לסיום, האם שווה לתת חמישייה ולסבול אחר כך? האם הזיכרונות שווים את זה? חד משמעית כן.

 
   

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

   
לוגו עם רקע שקוף

ניוזלטר הזווית!

רוצים לקבל את הטורים הבולטים ישירות למייל באופן מרוכז? הירשמו כאן!