חוקי הפייר פליי – אחת ולתמיד ומה זה אומר על מכבי תל אביב

לתקנות הפייר-פליי האירופי התוודעתי כאשר נודע לי שמכבי תל אביב הולכת “לחטוף” מאופ”א בעקבות חריגה מהתנאים אותם מגדיר הגוף האמון על ניהול הכדורגל האירופי. שאלתי את עצמי איך קבוצות כמו פ.ס.ז, מנצ’סטר סיטי או ריאל לא נענשות ומכבי שלי כן. לאחר קבלת העונש מאופ”א, תוך כדי חלון ההעברות הקייצי, וגם עכשיו בחלון הנוכחי, עדיין אני שומע מפרשנים ואוהדים שמקשיבים לפרשנים, השכם וערב על המגבלות של מכבי (ורצון למכור את דסה/איילון אלמוג) על מנת לפנות מקום להביא רכש, מה שלא ממש מדויק.

את הטור שלי אחלק לשני חלקים, החלק הארי יעסוק בתקנות אופ”א ל”תחרות כלכלית הוגנת” ובחלק האחרון אגע במכבי ובלמה כל הפרשנויות שרצות פה בחלון ההעברות אינן נכונות וחוטאות לאמת.

אלי דסה
דסה. בגלל הפייר פליי?
Credit to “Maccabi Tel Aviv FC” Facebook page

 

רעיון חשוב

תחילתו של רעיון הפייר-פליי עלה במוחו של פלאטיני בעת שכיהן כנשיא אופ”א לאחר בדיקת מאזני הקבוצות בשנת 2009. באותה שנה, יותר מ-650 מועדונים אירופיים הציגו הפסדים פיננסיים, חלקם אף היו בסכנת התפרקות של ממש. באותה שנה נרכשה מנצ’סטר סיטי ע”י מנסור בן סולטאן אאל נהיאן ובשלוש השנים הבאות, יצרה לעצמה חוב של 440 מיליון פאונד!!! זה לא מפריע לבעלים העשיר מאוד שלה, אך בהחלט יכול לגרום צרות במידה והיה עוזב את המועדון.

פלאטיני התראיין בנושא והציטוט שלו אמר הרבה, באותו ראיון אמר פלאטיני “50 אחוז מהקבוצות באירופה מפסידות כסף על בסיס שנתי קבוע. היינו צריכים לעשות משהו בשביל לעצור את הנפילה החופשית הזאת. עבודה בתוך גבולות היכולת שלך היא הבסיס לחשיבה פיננסית וראשי הקבוצות ביקשו את הגבולות האלה, כי לא יכלו להציב אותם בעצמם”. מה עושים במצב כזה? יוצרים רגולציה בה מועדון לא יכול להוציא יותר מאשר הוא מכניס, נשמע הגיוני, נכון?

 

עד כאן הכל בסדר, יחד עם זאת, מועדונים גדולים, כאלה שמגלגלים שחקנים, היו זקוקים לאובליגו מסוים על מנת לאפשר להם לגלגל את אותן שחקנים, תוך מתן אפשרות ליצירת מסגרת אשראי סולידית. לפיכך, הוחלט כי תקנות הפייר-פליי החל מעונת 2012-3 יאפשרו יצירת קו אשראי של 45 מיליון יורו לקבוצה למשך 3 עונות ברציפות. במעשה זה אפשרו לקבוצות לבצע רכישות גדולות, בהנחה שבמשך 3 שנים הקבוצות מגלגלות שחקנים בסכומי עתק וידאגו לשמור על האיזון. החל מעונת 2015 ירדה מסגרת האשראי לסכום של 30 מיליון יורו.

אם ננסה להבין את מהות הקיזוז בין הכנסות להוצאות, נמצא בטור ההכנסות את סעיפי מכירת שחקנים, מכירת כרטיסים, זכויות שידור, ספונסרים ומכירת מרצ’נדייז. בטור ההוצאות נמצא בין השאר את סעיפי קניית שחקנים, שכר שחקנים והוצאות לוגיסטיקה. אופ”א הגדירה הוצאות על פיתוח ונוער בהוצאות שאינן נכנסות תחת מנגנון הרגולציה.

העונשים אותם קבעה אופ”א חולקו לשמונה רמות שונות, כשארבע הראשונות קלות יחסית: ברמה הראשונה המועדון מקבל אזהרה. ברמה השנייה קנס כספי, ברמה השלישית מופחתות נקודות אותן צבר המועדון וברמה הרביעית כבר נשללת העברת כספים מאופ”א בגין זכיה בנקודות שהורדו. ארבע הרמות החמורות יותר כבר אוסרות על החתמת שחקנים חדשים, הגבלת מספר השחקנים אותם ניתן לרשום לתחרות, הרחקה מתחרות בעונה קיימת והרחקה מתחרויות אופ”א לתקופות ארוכות יותר.

גבריאל ז'סוס, לירוי סרנה, מנצ'סטר סיטי
סיטי. מהסיבות לחקיקת הפייר פליי
credit to Manchester City facebook page

 

העשירים ממשיכים להתעשר

נראה כי המטרה שלשמה הוקמה הרגולציה, אכן עובדת ברמת המועדונים הגדולים, אך פוגעת אנושות במועדונים הקטנים, ולמעשה מנציחה ומגדילה את הפער בין “אריות היבשת” לשאר הקבוצות, הסבר? בוודאי…

חריגה של 30 מיליון יורו מתוך תקציב של 700 מיליון יורו בטלה בשישים, הכנסות המועדונים הגדולים מספונסרים, זכויות שידור ומכירת מרצ’נדייז אדירות (הקבוצות הגדולות יוצאות לסדרות משחקי ראווה שמניבות להן עשרות מיליונים של הכנסות), את שנת 2017 סיימה ריאל מדריד עם הכנסות של 675 מיליון יורו!!  כשהרווח הנקי בעונה זו עמד על 100 מיליון יורו בקירוב. ברצלונה הצהירה על תקציב של 897 מיליון יורו לשנת 2017!

ופה אנחנו מגיעים לקבוצות הקטנות יותר, עם קישור לחלקו השני של הטור. קבוצות קטנות אינן נהנות מספונסרים המכניסים סכומים גדולים (לשם דוגמה, מכבי תל אביב מכניסה את החסות הגבוה בישראל עם פינגווין פיק-אפ של הבעלים בהסכם של 1.5 מיליון יורו לשנה למשך שלוש שנים), היקף ההכנסות מזכויות שידור נמוך ביחס לאירופה (פה יש דירוג למדינה על פי הצלחות ולקטנות אין מה למכור מול הגדולות), וגם מכירת מרצ’נדייז, כרטיסים ושחקנים לא מניבים סכומים גדולים ולכן הסיכוי לחטוא ולחרוג מקו האשראי עולה ככל הקבוצה קטנה יותר, אך בעלת שאיפות להצלחה בזירה האירופית.

 

ומכבי? מה הסיפור איתה?

לאור תקציב לא מאוזן שנבע מסיבות שונות (רכישת שחקנים יקרים דוגמת ראיקוביץ וקיארטנסון, מעבר לאצטדיון בנתניה, אי הצלחה באירופה וקבלת סכומים קטנים ביחס למצופה, מעבר למשחק בחו”ל עקב מבצע צוק איתן וכו’) הביא את מכבי לחריגה של 4 מיליון יורו מעבר ל-30 המאושרים. לפיכך, ולאחר משא ומתן ארוך והסכם טיעון, הושתו על מכבי העונשים הבאים:

  1. קנס בסך 200,000 יורו
  2. אפשרות רישום 22 שחקנים בלבד לתחרויות אופ”א
  3. רכישת שחקנים בסכום העומד בדיוק בערך בו תמכור שחקנים

בתחילת הקיץ, עד מכירתו של וידאר קיארטנסון לרוסטוב הרוסית ב-2.5 מיליון יורו, אכן מכבי הייתה בבעיה. הגיעו שחקנים בהעברות חופשיות (שכטר), חזרה מהשאלות (ברסקי, גלזר, יונתן כהן, מתן חוזז, פיבן ועוד) או במסגרת החלפות (מאור קנדיל). השחקן היחיד שהגיע בסכום קטן היה אופיר דווידזדה שהובא בסכום אותו קיבלה מכבי ממכירת שון גולדברג להפועל חיפה. לאחר מכירתו של קיארטנסון נוצרה למכבי אפשרות להביא שחקנים בסכום זה ועד היום לא עשתה שימוש בכסף שנכנס ממכירתו של האיסלנדי.

לכן, למרות שמפמפמים לנו שלמכבי יש בעיה להביא שחקנים בינואר בגלל מגבלות הפיי-פליי, ולכן מכבי מוכרת שחקנים (איילון אלמוג) על מנת להביא שחקנים אחרים, התפיסה הזאת היא פשוט טעות. על מכבי “להתיישר” לסכום ה-30 מיליון עד לסוף עונת 2020-2021 ובאם תעשה זאת, העונש יישאר כפי שהיה, במידה ומכבי לא תצליח לעמוד ביעדים אותם הציבה אופ”א היא תספוג עונש חמור יותר.

מקווה שטור זה עשה קצת סדר, ועוזר להבין את מה שהפרשנים בתוכניות הספורט השונות לא מבינים או לא יודעים, או לא רוצים לבדוק.. פייר פליי

מכבי תל אביב, וידאר קיארטנסון
Credit to “Maccabi Tel Aviv FC” Facebook page
 
   

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

   
לוגו עם רקע שקוף

ניוזלטר הזווית!

רוצים לקבל את הטורים הבולטים ישירות למייל באופן מרוכז? הירשמו כאן!