חוזרים לשנות התשעים – המסע של פיורנטינה – פרק 1

איך בכלל הגעתי לפיורנטינה?

את מרבית קיץ 1993 העברתי בכנרת. ילד בן 5, בחופשה משפחתית באוהל בחוף חלוקים, יחד עם עוד מספר משפחות שהשתלטו על החוף ובנו מתחם מגורים שלם. לצד מטבח מאולתר שאבא בנה ואוהל עם שני חדרי שינה שאמא תפרה, ניצבה הטלוויזיה הצבעונית החדשה שלנו בגודל 12 אינץ', שהייתה מחוברת לגנרטור ובעזרת אנטנה מאולתרת הצליחה לקלוט שידורים מהארץ ומלבנון.

באחד הימים, הצלחנו לקלוט, באיכות די גרועה יש לציין, משחק כדורגל. זה היה אחד המשחקים הראשונים שראיתי בחיי. גמר קופה אמריקה 1993, ארגנטינה נגד מקסיקו. המשחק לא כל כך עניין אותי ונרדמתי די מהר, אבל פעמיים התעוררתי מהצעקות של עשרות המבוגרים שהתאספו סביב הטלוויזיה הקטנה. בשני המקרים פקחתי את העיניים וראיתי שחקן עם רעמה בלונדינית חוגג ורץ לאוהדים.

גבריאל באטיסטוטה.
Credit: Argentina Football Team Facebook page

באטיגול פיורנטינה מנג'ר

 

גבריאל בטיסטוטה היה אחד מכוכבי הכדורגל הראשונים שהערצתי כילד. למרבה הפלא, מעולם לא זכיתי לאמן אותו במנג'ר. עכשיו, סופסוף, יש לבטיגול הזדמנות להפוך אותי למאמן מאושר, ויחד איתי להוביל את פיורנטינה מהליגה השנייה באיטליה לליגה הראשונה. בטיסטוטה הוא אחד משלישיית הכוכבים שירדה ליגה עם פיורנטינה בקיץ 93' יחד עם סטפן אפנברג ובריאן לאודרופ. את מרבית חלון ההעברות הראשון שלי בפיורנטינה העברתי בדחיות חוזרות ונשנות של הצעות מפתות על כל השלושה. להם הוספתי שחקני רכש כמו חורחה בורוצ'אגה, ג'וסימר, דניאל בראבו ומרקו מטראצי הצעיר, שהצטרפו לשמות כמו פרנצ'סקו טולדו, פרנצ'סקו באיאנו ומאסימו אורלנדו.

פיורנטינה סגל מנג'ר פיורנטינה העברות

 

העונה נפתחה, כצפוי, בתצוגת שערים של באטיגול, שפשוט כבש בלי הפסקה. ארבעה ניצחונות רצופים, מתוכם שלוש חמישיות ועוד שלישייה, השכיחו מעט את העובדה שההגנה הקפידה לספוג שני שערים בכל משחק. במקביל, נסגר חלון ההעברות והתחיל משבר קטן בחדר ההלבשה. סטפן אפנברג, הכוכב הגרמני, הביע על רצונו לעזוב בפומבי, מה שגרר את מרבית שחקני הקבוצה להיות לא מרוצים, ובמיוחד באטיגול שהכריז שהוא "לא אוהב" את אפנברג. הדרמה הקטנה הפכה לגדולה, כאשר לא השגנו ניצחון במשך שבעה משחקים רצופים וירדנו למקום השביעי. למעשה, בחודשים אוקטובר ונובמבר לא הצלחנו להשיג אפילו ניצחון ליגה אחד, והניצחונות היחידים היו בגביע, כאשר אפנברג לא שיחק, כולל 5-0 אדיר על גנואה מהליגה הראשונה.

בחודש דצמבר הורדתי את אפנברג למילואים והצבתי אותו ברשימת ההעברות. התגובה הייתה מיידית – 11 ניצחונות רצופים. באמצע התרחשה דרמה נוספת כאשר אפנברג נמכר לפורטו ובטיסטוטה, שלא הסכים להאריך חוזה והיה אמור להפוך לשחקן חופשי בקיץ, נמכר לרומא בחוסר אונים גמור מבחינתי. עד ינואר כבש בטיסטוטה 17 שערים והיה מלך השערים של הליגה בפער גדול.

 

כדי להבטיח את העלייה ואת המשך ההצלחה בגביע, הייתי חייב להביא רכש. הבלם מאוריסיו פוצ'טינו והמגן השמאלי אמדאו קרבוני הגיעו כדי לחזק את ההגנה הרעועה, ומי שנכנס לנעליו העצומות של באטיגול היה סגן מלך השערים שלו בליגה השנייה, כריסטיאן ויירי, עליו שילמתי את מיליון וחצי האירו שהופיעו בסעיף השחרור שלו. ויירי נתן עבודה כבר מהרגע הראשון – רביעייה נגד ברשיה במשחק הבכורה שלו, רביעייה נוספת נגד מונזה במשחק השני, ויחד איתו, פיורנטינה הייתה כמעט בלתי ניתנת לעצירה ודהרה כל הדרך לאליפות עוצמתית בפער גדול, ועלייה לסרייה א'. ויירי סיים כמלך השערים של הליגה וגם לאודרופ (12 שערים ו- 16 בישולים), אורלנדו (9 שערים ו- 14 בישולים) ובאיאנו (17 שערים ו- 11 בישולים) הצטיינו.

פיורנטינה כריסטיאן ויירי רביעיה

פיורנטינה טבלה ליגה שניה

המסע בגביע האיטלקי היה קליל. עד שלב חצי הגמר, למעט גנואה בשלבים המוקדמים, פגשנו קבוצות מהליגות הנמוכות יותר. בחצי הגמר פגשנו את נאפולי של פאביו קנבארו. בהיעדרו של ויירי שקיבל שני צהובים ברבע, באיאנו ובורוצ'אגה כבשו וקבעו 2-1 במשחק החוץ הראשון, ובגומלין בבית ויירי חזר בענק עם שלושער מטורף בדרך ל- 4-1 סנסציוני (באיאנו עם הרביעי) ולמפגש מרתק בגמר הגביע מול…רומא והאקס גבריאל בטיסטוטה, שנטש רק כמה חודשים קודם לכן.

שני פנדלים מדויקים של ויירי במשחק הבית הראשון נתנו יתרון בדו-קרב מול באטיגול, אבל באלבו, אלדאיר ושאר הכוכבים של רומא. ויירי ולאודרופ, שני השחקנים המצטיינים של הקבוצה, נפצעו ממש לפני המשחק השני והמכריע, כשבצד השני רומא הגיעה ללא שני הכוכבים הפצועים שלה – בטיסטוטה ואלדאיר. מאסימו אורלנדו כבש כבר בדקה הרביעית את השער ששם אותנו עם יד אחת על הגביע. רומא השוו במחצית וגם שער ניצחון של אבל באלבו בדקה ה- 90 לא הספיק. הגביע הולך לפירנצה, כבר בעונה הראשונה בקבוצה מהליגה השנייה.

בטיסטוטה ורומא מחכים לפיורנטינה יחד עם השמות הגדולים בעולם: יובנטוס של באג'יו, פארמה של זולה, אינטר של ברגקאמפ, לאציו של גאסקוין, טורינו של פרנצ'סקולי, מילאן של ואן באסטן, שזכתה באליפות אירופה, והאלופה המפתיעה, סמפדוריה של רוד חוליט. יהיה מעניין.

פיורנטינה גביע איטלקי

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

 

אוהבים את מה שאנחנו עושים ורוצים לעזור?

תתמכו בנו

*כל תמיכה תעזור לנו לגוון ולשפר את התוכן ולצמוח