בכל פעם שאני משוחח עם לוחם MMA ישראלי, מתישהו, ללא יוצא מן הכלל, עולה לו שם אחד – עילאי ברזילי. אני עוקב אחרי עילאי, מתחילת הקריירה החובבנית שלו, כך שהיתה זו רק שאלה של זמן, עד שאשב לשיחה עם הבחור הנחמד (מחוץ לזירה) הזה על תחילת הדרך, המצב כרגע, והמבט לעתיד.

ובכן, היה לי העונג לשוחח עם עילאי, בן 19 מהרצליה שבימים אלה מתגורר רוב הזמן בלאס וגאס ארה"ב, עם גיחות לארץ. מכיוון שהוא עדיין צעיר, גם בגיל וגם בענף, ביקשתי ממנו לתת לנו קצת רקע עליו, ועל תחילת הדרך.

 

"התחלתי להתאמן באומנויות לחימה מגיל 13 וחצי בערך, כל החיים שלי עסקתי בספורט – מאז שאני ילד – שיחקתי כדורסל, כדורגל, כדוריד, בו הייתי בנבחרת ישראל לגילאים הצעירים יותר. חיפשתי לא מעט זמן להתאמן באומנויות לחימה, וכשרועי פאריינטה פתח מכון MMA בהרצליה (SOKO Gym), חברים שלי הלכו ואהבו, והמליצו לי ללכת לשם. מההתחלה אהבתי את האימונים, אבל אם היית שואל אותי אז, לא הייתי אומר שזה הדבר שממנו אני רוצה להתפרנס ולהפוך אותו לדבר המרכזי שאני עושה בחיים. אבא שלי גם מהתחום, הוא חגורה שחורה בקראטה, כך שהוא דירבן אותי להמשיך להתאמן, אבל יכול להיות שהיום הוא קצת מצטער על זה (צוחק)."

העניין הרב שמצאת באומנויות לחימה בגיל כזה צעיר, היה בעקבות אבא שלך? או שהיה משהו אחר שגרם לך "להינעל" על זה?

"גם. היה לי איזה סוג של דחף להראות לאבא שלי, בתור ילד קטן שמעריץ את אבא שלו, שאני יכול להיות טוב גם בתחום שבעצם הוא בא ממנו. אבל בסופו של דבר, באמת התאהבתי בספורט וכבר לא הייתי צריך את הדחיפה שלו כי בעצמי התאהבתי ונכנסתי לתוך זה."

באיזו אומנות לחימה התחלת? או שהתחלת ממש אימוני MMA מההתחלה?

"התחלתי להתאמן בג'יו ג'יטסו ואיגרוף תאילנדי באותו הזמן, הקטע הוא שרוב האנשים בארץ שרוצים להביא הישגים באומנויות לחימה, אמורים לעמוד בקריטריונים מסויימים גם לצבא, כמו גם למלגות שאתה יכול לקבל, ואף גוף לא מכיר ב MMA. אז אתה צריך לבחור או בקיקבוסינג, או בג'יו גי'טסו וכו'. אז הרבה מהזמן שלי, התמקדתי בעיקר בג'יו ג'יטסו והיו תקופות שהתמקדתי רק בזה כדי להביא את ההישגים שצריך, אבל תמיד ידעתי ש MMA זה מה שאני רוצה לעשות. בסופו של דבר זה השתלם והצלחתי לקבל מלגה בג'יו ג'יטסו והישגים טובים בתחום."

תוכל לפרט מעט?

"כן, זכיתי במקום ראשון באליפות אירופה עד גיל 18, מקום שני באליפות העולם עד גיל 18."

איזו חגורה אתה בג'יו ג'יטסו?

"חגורה סגולה. זו אומנות הלחימה שלוקח הכי הרבה זמן להגיע לחגורה שחורה. זה כמו דוקטורט. חבר'ה מהגיל שלי, זה נורמאלי שיהיו עם חגורה סגולה."

ובתחרויות שהשתתפת בהם, השתתפו רק חגורות סגולות?

"לא, אין שם הפרדות. כל החגורות משתתפות באותה התחרות, כולל שחורות.

אנחנו מתקדמים מעט בעלילה, ומתחילים לדבר קצת על תחילת קריירת ה MMA. מההתחלה בעצם, כיוונת לשם?

"כן, מההתחלה, הראש שלי היה שם. אבל הייתי צריך להתמקד בהישגים האלה, ועשיתי את זה טוב ביחד עם המאמן שלי, רועי, שהשקיע בי המון. היתה לי הקלה מאוד גדולה אחרי זה, ואחרי התחרויות האלה, הרגשתי שהגיע הזמן לעשות את השינוי הגדול, לעבור לארה"ב. זה לא קרה תוך יום אחד, אבל הבנתי שאני רוצה לקחת את עצמי לשלב הבא. להתרכז ב MMA, כמו שתמיד חלמתי."

כמי שצופה ב MMA כבר מעל ל 10  שנים, ורואה חלק מההתפתחויות של הספורט, רציתי להתעכב מעט על תחילת האימונים בגיל שנשמע מאוד צעיר. הדורות האחרונים של לוחמי ה MMA – בניגוד לקודמיהם שלרוב מגיעים מענף מסויים ומנסים "לעגל" את סט הכלים שלהם – מתחילים באימוני אומנויות לחימה באופן יותר כללי.

"התחלתי כאמור בגיל 13 וחצי, שזה קצת אחרי גילאים בהם מתחילים להתאמן בענפי ספורט כמו כדורגל לדוגמא. אבל באומנויות לחימה זה קצת שונה, כי זה המון המון טכניקה, ואלה דברים שאם יש לך הבנה וכישרון, אתה יכול ללמוד את הכל מאוד ומהר ולהשלים את הפערים מאוד מהר. השלמתי את הפערים מהר מאוד והתאמנתי המון, כחצי שנה לתוך האימונים כבר התאמנתי ברמה יומיומית באופן מאוד רציני. יחסית לתחום הזה, זה לא מאוד מאוחר. יש לוחמים שהתחילו בגיל הרבה יותר מאוחר."

הזכרת את רועי פאריינטה, אצלו אתה מתאמן בארץ?

"כן, שם בעצם גדלתי, והוא לימד אותי את כל מה שאני יודע היום. רוב הזמן שלי כרגע בוגאס, אבל כל פעם שיוצא לי להיות בארץ, אני הולך להתאמן אצל רועי ואני מרגיש שכל מה שהוא השקיע בי זה לא מובן מאליו. הוא קודם כל מאמן ענק של MMA ובכלל, ואיש ענק וזה כיף שיש איש כזה, שעוזר לך וסולל לך את הדרך ומסביר לך אילו שלבים אתה צריך לעבור כדי להגיע רחוק.

אתה יכול לספר קצת על המעבר לארה"ב ול Syndicate MMA (המכון בוגאס)?

"אחרי הקרב החובבני הראשון של נתן (ג.ש – נתן לוי, שאיתו עילאי מתאמן מזה תקופה), הוא בא לארץ והתאמן בסוקו ג'ים. אני הייתי ילד מאוד צעיר, ואמנם זה היה רק אחרי הקרב החובבני הראשון שלו, אבל הבטתי עליו כמישהו שאני מאוד מעריך. למדתי ממנו המון, בתקופה הזו שהוא היה בארץ. אחר כך הוא עבר לגור בוגאס באופן קבוע, ושמרנו על קשר מאוד טוב. הוא היה, ונשאר עבורי כמו אח גדול. התייעצתי איתו ואמרתי לו שאני רוצה לקחת את ה MMA לשלב הבא ושאני מאוד רציני. האמת היא שהוא היה, והיום גם אני קצת סקפטי, כי הוא מקבל המון הודעות מלוחמים שמביעים עניין לבוא להתאמן בארה"ב, אבל ברוב המקרים לא באים בסופו של דבר. אבל נתן האמין בי והרגיש שאני באמת מוכן להקריב, ולבוא לארה"ב. בדרך כלל, מי שמבצע מהלך כזה, הם אנשים שהולכים all-in, שלא חושבים יותר מדי. תכונה שיכולה להיתפש כמשהו שלילי, אבל יכולה להילקח לכיוון חיובי. אני חושב שלי זה עזר, כי אני לא באמת ידעתי מה ההשלכות של זה, ופשוט החלטתי שאני פשוט מגיע לשם, ושם נפל לי האסימון, והתחלתי להבין את ההשלכות של מה זה בעצם להיות רחוק מהמשפחה, להתחיל להסתדר לבד ולחיות חיים יותר עצמאיים."

 

זו נקודה שלא ממש חושבים עליה לעומק בדרך כלל. כשאנחנו מסקרים, או קוראים על ספורטאים מעולם הכדורגל, או הכדורסל לדוגמא, בהם יש לנו את ה"ליגיונרים" שיוצאים לשחק בחו"ל, אנחנו מדברים על אנשים שחותמים על חוזה עם מועדון מסויים. וזה כולל תעסוקה ותשלום מובטחים, ומישהו שדואג ועוזר לתנאים וכו' ועדיין שומעים על קשיים. במקרים כמו שלך, מדובר על לצאת לחו"ל… על מנת להתאמן, וללא שום הבטחה להכנסה כלשהי. נהפוך הוא, הדבר היחיד שמובטח הן ההוצאות.

"לגמרי. לא סתם אומרים שזה אחד הענפים הכי בודדים שיש. אתה מגיע לשם, ואמנם כן מתאמן בקבוצה, אבל אף אחד לא באמת דואג לך. אני אסיר תודה, על כך שנתן ודנה, אשתו, עזרו לי מההתחלה ועזרו לי להשתלב פה טוב, כי אני יודע כמה זה קשה עכשיו לעבור לגור במדינה אחרת, התרבות היא אחרת, עם השפה לקח לי קצת זמן להתחיל לדבר אנגלית טובה, ובפן המקצועי הכל שונה, הקצב של האימונים הוא שונה, האווירה במכון שונה. בהתחלה המאמנים בודקים אותך, ולא באמת שמים עליך עד שאתה לא מתחיל להראות קצת תוצאות. הכל מאוד תחרותי. המעבר היה מאוד קשה בהתחלה, להיות בלי ההורים. אבל היום אני במקום לגמרי אחר, יותר בוגר. די התרגלתי לזה, אבל הייתי די בהלם בהתחלה. היא היתה מאוד קשה. בסך הכל אני גאה בעצמי שנשארתי ואני ממשיך לתת בכל יום, את הכי טוב שאני יכול.

בעצם התחלת לענות לי על השאלה, איך זה לעבוד עם עוד לוחם ישראלי שכבר מצליח? איך זה עוזר לך עם המוכנות לעולם הזה, של להתאמן ב MMA בחו"ל?

"כן. שמע, להתאמן עם נתן זה לראות לוחם שאפשר לומר, מכלום הגיע לאן שהוא הגיע (ג.ש – הוחתם ע"י ה UFC) וחוץ מזה שהוא פשוט מעורר השראה לכל הישראלים, ואתה בעצם לידו ואחד הפרטנרים העיקריים שלו, ואתה עובר איתו את היום-יום, רואה כל יום מה הוא עושה, ומה הוא אוכל, איך החשיבה שלו, המנטליות שלו לפני אימונים, איך הוא דואג לעצמו, מתאושש מהאימונים. אני רואה את הכל מקרוב, והוא מייעץ לי, זה פשוט מדהים, כי אני יכול כבר לראות את המסלול שלי גם לשם, לליגה הכי טובה בעולם. כמובן שלכל אחד, בסופו של דבר, יש דרך אחרת ולכל אחד, הסגנון שלו. אני לא צריך להעתיק את מה שהוא עושה כי הוא זה הוא, ואני זה אני, אבל אני כן יכול ללמוד מזה המון וזה גם כיף גדול שיש איתך חבר טוב בחו"ל, כי האימונים הם מאוד אינטנסיביים ועובדים מאוד קשה כל יום, ולפעמים צריך גם את הרגעים האלה של צחוקים וכדומה, כך שכיף גדול שיש לי אותו כמודל להשראה וחבר טוב."

אני זוכר שצפיתי בקרב החובבני הראשון שלך בפייסבוק, ובשיחה עם נתן, הסכמנו שלמרות שהשופטים נתנו את ההחלטה ליריב, לא היה מדובר בהפסד. כלומר, נתת הופעה טובה וראוייה. לא התבטלת, וזה גם היה קרוב מאוד. תוכל לספר לנו קצת על תחילתה של הקריירה החובבנית ב MMA?

"כן, למרות שלא ממש קיבלתי ביקורות, יש משהו במנטליות הישראלית של להסתכל על התוצאה. אז היו קצת "פרצופים". גם אני התבאסתי מהתוצאה, אבל אני חושב שהקרב הזה יכול היה ללכת לכל כיוון, מאוד צמוד, והיום כשאני מסתכל על זה בדיעבד, זה דבר שפשוט לקח אותי קדימה. הייתי ילד, מאוד צעיר וזו היתה הפעם הראשונה שהגעתי לוגאס. גם מבחינה מנטאלית, וגם פיסית, ראו שאני ילד."

אני קוטע את עילאי, כי פתאום עלה בראשי לשאול מה בכלל גיל המינימום שבו לוחם מקבל רישיון להילחם.

"בוגאס הגיל הוא 18. הייתי על הקשקש. בדיוק הגעתי לגיל הזה. וקיבלתי יריב ראשון, מקסיקני מאוד קשוח, עם שניים או שלושה קרבות כבר. לקבל קרב ראשון כזה זה קצת הלם, כי זה משהו שמאוד חדש ללוחם חדש. אתה מאוד אמוציונאלי וקשה לך לשלוט על האמוציות בתוך הכלוב. אבל אני די גאה בהופעה שלי, אני חושב שנתתי קרב מאוד טוב. חטפתי זעזוע מוח בסיבוב השני, ולמרות זאת הצלחתי לנצח בסיבוב השלישי. זה בעצם כל מה שצריך לראות בלוחם שעושה קרב ראשון, אם הוא מצליח לעמוד בדבר הזה, בהתרגשות הזאת. לחטוף ולחזור. אני מאמין שהייתי יותר טוב בקרב הזה, מקבל את התוצאה, לא חושב שזו תוצאה הזויה, אבל זה גרם לי לעבוד אחרי זה המון ולשפר דברים. זה גרם לי להרגיש בטוח בעצמי, כי אני יודע שאני יכול לקבל את המכות האלה, ולהמשיך להילחם. שיש לי את הקשיחות הזאת. בקרב השני כבר ניצחתי בהכנעה תוך דקה, ולא מזמן היה הקרב השלישי וסיימתי את הקרב גם, בסיבוב שני ב TKO, ואני מרגיש שבכל קרב אני עולה ברמה ומשתפר ולא מצטער בכלל על ההפסד בקרב הראשון. זה היה דבר שהיה חיוני.

זה נראה שבאמת, לא נתקעת על התוצאה הזו, והקרבות שבאו אחר כך, מן הסתם מעידים על עבודה שעשית.

"כן, יש לוחמים שנתקעים על הקרב הראשון, וממשיכים להתעסק ולחפור בו. אני, אחרי קרב, יושב עם המאמנים שלי ורואה אותו. אנחנו בודקים מה אפשר לשפר, מה היה טוב, ואני בפוקוס על הקרב הבא והמטרה הבאה, כי תמיד אני נותן את כל כולי, בכל קרב. יש לי תכניות, אני לגמרי מחשב כבר את הצעד הבא, ואני חושב שאפשר היה לראות את זה בקרבות, שלכל אחד אני מגיע יותר טוב, ומשופר. טעויות תמיד יש, זה ברור, אבל אני רק בהתחלה, זה נורמאלי. שהטעויות יגיעו עכשיו, ולא כשאגיע לרמה הכי גבוהה שיש.

אני צודק באבחנה שלי, שגם מבחינה פיזית גדלת והתחזקת מהקרב הראשון?

"לחלוטין. אני כבר לא איפה שהייתי פיזית. אחרי הקרב הראשון, דבר ראשון הבנתי שכוח של ילד, ובין כוח של גבר בן 25-26 זה פשוט לא אותו דבר. לקחתי את זה ועבדתי על זה. התחלתי תהליך של כמעט שנתיים של המון אימוני כוח, עליהם אני שם דגש חזק. רק את הקרב הראשון בעצם עשיתי במשקל נוצה (ג.ש. 145 פאונד), המשקל האמיתי שלי. הקרב השני היה במשקל ביניים, בין נוצה לקל, והקרב האחרון היה בקל (ג.ש. 155 פאונד). בקרב הקרוב שלי, אחתוך למשקל נוצה, ואז אני מאמין שאפשר יהיה לראות את ההתפתחות הזו, איך גדלתי. כמובן שגם מבחינה טבעית קצת גדלתי והתחזקתי.

מבנית החיתוך ל 145, זה יחסית נוח לך להגיע?

"האמת שזה לא כל כך פשוט, אבל אני מאוד ארוך וגבוה למשקל הזה. זה לגמרי המשקל הנכון והמתאים לי כרגע. בקרב האחרון שעשיתי במשקל קל, היריב היה יותר גדול וחזק ממני פיזית. בסופו של דבר הצלחתי להביא את עצמי לידי ביטוי כמו שצריך, אבל ברמות הגבוהות כשלכולם יש רמה טכנית מאוד גבוהה, אז מה שמנצח קרבות זה בהרבה מקרים הפיזיות ואני עוד לא שם. אני חושב שעוד כמה שנים אני אעלה למשקל קל (155), אבל כרגע המשקל שמתאים לי הוא משקל נוצה."

את הקרבות שלך בחובבני, אתה נלחם בארגון מסויים? או שאיפה שמוצאים?

"בדרך כלל אתה רוצה להשיג מה שיש, לצבור כמה שיותר ניסיון. יש זירה, יש קרב, יש יריב – אתה לוקח. ברור שזה יותר מסובך מאיך שאני אומר, להשיג קרב. יש הרבה ביטולים ויריבים שלא רוצים להילחם איתך, או שמישהו מסכים לקחת את הקרב אבל זה מתבטל. זה התחום. אני רוצה לקבל ניסיון ולקחת כמה שיותר קרבות לפני שאני מתחיל מקצועני, כדי שבאמת אני אגיע לשם 'רוצח'. לפני שאגיע למקצועני, אני כן רוצה לקחת את החגורה של הארגון החובבני הכי גדול בעולם – TUFF-N-UFF. אני חושב שאחרי שאנצח את הקרב הקרוב, יש צ'אנס טוב שאני יכול לקבל קרב על החגורה שם."

זה כבר ברמה הזאת?

"כן, זה יהיה שלושה נצחונות רצופים, ואני כבר זמן מה בוגאס (שם מתנהל הארגון). הפרומוטרים כבר יודעים פחות או יותר מי אני, מה שיעזור לקבל את הקרב הזה. הם מכירים את הרמה, והתאמנתי לא מעט עם אלופים של TUFF-N-UFF, אפילו מהמשקל שלי והייתי רמה או שתיים מעל, אז זה משהו שאני חושב שאני מסוגל לעשות אפילו בשנה הקרובה."

הזכרת את הקרב הקרוב. תוכל לספר עליו קצת? יריב, מתי וכו'?

"כרגע כל הקרבות החובבנים נערכים בפלורידה. הקרב יערך בפנמה סיטי ב 16 לינואר, ויהיה הקרב החובבני הרביעי שלי (ג.ש. 2 ניצחונות והפסד אחד עד כה). הקרב הוא מול יריב אמריקאי קשוח. כריס רייט, בן 26 עם רקורד של 2-2. בחור מאוד חזק פיזית ומתאבק לא רע, אבל אני חושב שאני יותר טוב ממנו ואין לי ספק שאני הולך להביא את הניצחון השלישי ברצף.

 

"מי שיהיה בפינה שלי לקרב הזה, יהיו שני לוחמי UFC ישראלים – נתן לוי ונועד להט. זה משהו שבשבילי מטורף. בתור ילד שגדל על נועד, וראה את הקרבות שלו, ונתן שהוא כרגע די ההשראה של כל הלוחמים בארץ, זה משהו שהוא מאוד גדול בשבילי. אני מאוד מתרגש לקראת זה."

הערתי שנועד להט (בנוסף לנתן), לקראת יריב שהוא מתאבק טוב נשמע כמו יופי של קומבינציה.

"כן, היריב הקודם שלי היה מתאבק (מתאבק D1). אבל ברגע שזה MMA, זה כבר שונה מקרב היאבקות. כשיש מכות, זה שונה לגמרי, וזה מה שאנחנו עובדים עליו הרבה, אז גם בקרב הקודם, למרות שהוא מתאבק מאוד טוב, הצלחתי די לעשות לו בי"ס בהיאבקות אז אני בטוח בעצמי גם לקראת הקרב הקרוב, אם זה בסטרייקינג, בהיאבקות, בקרקע."

אני רואה שאתה כן מכיר את היריב. בשלב הזה של קריירה חובבנית, אתם ממש עושים סקאוטינג? או יותר מתמקדים במה אתה צריך לשפר, ועל מה אתה צריך לעבוד?

"אנחנו תמיד מסתכלים על הקרבות של היריב ומנתחים, אבל בעיקר כדי להיות מודעים למה לא להיכנס, ופחות כדי להתאים גיים-פלאן ספציפי מול היריב. הרבה פעמים מה שקורה בקרבות חובבנים זה שגם הכלוב הוא יותר קטן, וזה אומר שצריך להיאבק הרבה יותר, אתה הרבה יותר קרוב ליריב. וגם, היריבים מסתערים עליך, במיוחד בחובבני. יש הרבה לוחמים שאיך שמתחיל הקרב, מסתערים עליך ואין יותר מדי זמן לגיים-פלאן שמתאים יותר ללוחמים שעובדים מסודר, ויש להם הרבה נסיון. פה יש פחות מידע למצוא, כך שכל אחד סומך על הכלים שיש לו ועם זה הוא מגיע לקרב. אחרי הקרב הזה, אני אחזור קצת לארץ כי הויזה שלי נגמרת, ואהיה קצת עם המשפחה. אני מאמין שאחזור לוגאס די מהר, מתוך כוונה להילחם על התואר החובבני.

נקודה מאוד חשובה, היא שהרבה אנשים בארץ, בגלל ההרגל של לוחמים להתחיל קריירה מקצוענית כמה שיותר מהר, מגיל מאוד צעיר וישר לקפוץ למים העמוקים, הרבה לוחצים עלי להתחיל כבר במקצועני שזו לדעתי טעות מאוד גדולה. אני לא חושב שהרבה אנשים יודעים, אבל הרמה החובבנית של ה MMA בארה"ב היא שתיים או שלוש דרגות מעל הרמה המקצוענית בארץ. לא סתם אנשים מתחילים כאן את הקריירה המקצוענית שלהם בגיל 21-22 או אפילו יותר. אתה מחכה שהגוף שלך יגדל עד הסוף, וגם הייתי שמח להגיד לאנשים האלה שאם אני אעשה עוד שנה של קרבות חובבנים, קודם כל לא יקרה כלום. זה יכול רק להוסיף. לא לפגוע. ניסיון זה תמיד טוב וברור שאם אני אתחיל מעכשיו להילחם מקצועני, יש סיכויים טובים מאוד שאני אתחיל לנצח כבר מעכשיו, אבל המטרה שלי היא לא רק להגיע לרמה הכי גבוהה. המטרה שלי להגיע לשם כשאני כבר מוכן, וכשאני יודע את זה ב 100%. יש לי עוד זמן, אני צריך את הניסיון הזה. בגדול התכנון שלי ושל המאמנים הוא בגיל 22-23 להגיע ל UFC. יש לי עוד הרבה דרך לעבור, על מנת להגיע לשם, אבל זה התכנון."

אני מבקש מעילאי קצת לחדד, בנוגע לתכנית שלו. האם זה מתבסס על מספר קרבות שהוא רוצה לעשות, על גיל מסויים או על איזה קריטריון מסויים?

"אני מסתכל על זה לפי ההיבט הפיזי, עוד כמה שנים יקח לגוף שלי להגיע למצב שבו אני יודע שלא מיציתי את כל היכולות הפיזיות שלי, אבל אני יודע שכבר יש לי מספיק כוח להיבט הפיזי הזה. בגילאי 19-20 הגוף לא קרוב אפילו לשיא שלו. רוב הלוחמים מגיעים לשיא שלהם רק בגיל 30. אני מאמין כמובן שאפשר להגיע בגיל יותר מוקדם, אבל כשאני אגיע לשם, מה שיקרה זה שאני אהיה רק עם 'רוצחים' ואני לא אגיע ברמת מוכנות כמו בגיל מעט יותר מאוחר. וכמובן יש את הפן של הניסיון, מבחינת קרבות. כמה קרבות אני צריך כדי להיות מוכן להתמודד ברמות האלה, עם לוחמים שיש להם לפעמים עשרות קרבות ברזומה. לא חושב שצריך למהר, אני עוד רחוק מאוד מהשיא שלי ויש אולי ישראלים שפחות מבינים את זה, אבל ניתן ללמוד מהמקרה של נתן שהסבלנות משתלמת. הוא התחיל חובבני בגיל מבוגר יחסית, ועדיין היה מאוד ממוקד בתוכנית שהיתה לו, והוא היה מאוד ריאליסטי לגביה ותכנן כל שלב, זה מדהים איך שהוא עשה את זה. אני מקווה שעכשיו כשראו שהוא הגיע ל UFC, לוחמים יבינו יותר טוב מה הדרך שהם צריכים לעשות. אני מקווה שזה באמת יקרה ושלאנשים בארץ תהיה קצת יותר מודעות לכמה חשובה קריירה חובבנית. אם יש דרך ומסלול, ויש לי פרטנר שעשה את המסלול הזה, והגיע לרמה הכי גבוהה בעולם אז אני הולך בעקבותיו."

שאלה שאני תמיד שואל לוחמים, בעיקר די בהתחלת הדרך. יש איזה לוחם (מעבר לנתן) שאתה רואה בו סוג של מודל, או השראה?

"אני מאוד אוהב את ז'וזה אלדו, אבל מבחינת סטייל של לחימה, אני מאוד אוהב את פורסט גריפין (ג.ש הזוכה הראשון ב The Ultimate Fighter ואלוף המשקל החצי-כבד בדימוס) שהוא אגדת MMA ומה שאפיין אותו היה האופי שלו – לעבוד קשה. לפעמים יותר מדי קשה, ואולי בגלל זה הוא סיים את הקריירה יחסית מוקדם. מאמן האיגרוף שלי ושל נתן, ג'ימי גיפורד אמר לי אחרי אחד האימונים שהסטייל שלי צריך להיות דומה לשל פורסט (אחד מהחניכים הקודמים שלו). אחת החוזקות שלי היא שאני שובר את היריבים שלי מנטלית, כי אני לא מפסיק ללחוץ אותם, עד שהם נשברים. הכושר שלי טוב מאוד וגם מוסר העבודה. אז אני מעריץ את מה שהוא עשה, ומנסה להכניס קצת מהסטייל שלו לתוך הדברים שאני עושה."

לפני שאנחנו מסיימים את הראיון, האם יש לך איזה מסר שחשוב לך להעביר?

"קודם כל אני רוצה להודות למשפחה שלי על הכל. למאמן רועי פאריינטה, לנתן ודנה, ולכל המערכת שמסביבי, והמסר שהייתי רוצה להעביר זה שחבר'ה בגילי, או צעירים יותר ששואפים להיות לוחמי MMA שלא ימהרו ללכת לקריירה מקצוענית. אמנם קריירה חובבנית היא דרך יותר מתישה וקשה, אבל אם רוצים להגיע רחוק, חייבים לצבור את הניסיון ולא ללכת אחרי פיתויים שמציעים להם. וכמובן לקחת דוגמא מהדרך של נתן ולא לחפש את הדרך ה"קלה" שבסופו של דבר מקשה על הקריירה."

אחרי השיחה המהנה עם עילאי, לא נשאר לי אלא לאחל לו המון הצלחה בקרב הקרוב – 16 לינואר – ובהמשך הקריירה. אני אמשיך כמובן לעקוב, ויש לי הרגשה שעוד נדבר בהמשך הדרך. מכל צוות הזווית, תודה רבה, ובהצלחה עילאי!

מזמין אתכם לעקוב אחרי עילאי בפייסבוק ואינסטגרם. הוא מפרסם לינקים לצפייה בקרבות שלו (ככל שמתאפשר טכנולוגית) ועוד שלל מדיה.