זה ספורט? על תופעת הצלילות, הצגות ושאר ירקות

כולנו מכירים את תופעת ה”צלילות” בכדורגל. צלילה ברחבה ע”מ לקבל פנדל, צלילה במרכז המגרש ע”מ לסחוט כרטיס (אם אדום אז מה טוב), נפילה חופשית בשביל לבזבז זמן, והדבר הנורא מכולם – היא הדרך שבה זה מתבצע, למשל מגע בין שחקנים (כדורגל הוא משחק פיזי מה לעשות), ושחקן נופל על הדשא כאילו ירו לו ברגל. כל אחד מאיתנו, לא משנה אם הוא משחק כדורגל בשכונה, היה לוחם בצבא או סתם אחד שלא עסק בספורט או עיסוק פיזי כזה או אחר בחייו, מבין שבשביל ליפול כאילו ירו לך ברגל, צריך שירו לך ברגל (קיימים שחקנים כמו ג’יבריל סיסה, אריאן רובן ויוסי בניון לפני משחקי נבחרת (“יוסי יעלה עם זריקה”) שנפצעים על בסיס קבוע. הקטע הבא לא עוסק בפציעות ולכן נעזוב את המייקל אואנים לנפשם.), האין זה מקומם?

מהן המטרות בעצם של שחקן אשר נופל בצורה הזו? יכולות להיות כמה אופציות – כל אחת בנפרד או יותר מאפשרות אחת באותו הזמן:

  1. בזבוז זמן.
  2. סחיטת כרטיס משחקן היריבה.
  3. סחיטת פנדל.
  4. האטת קצב המשחק ועצירת מומנטום של קבוצה יריבה.
  5. פחד מצעקות של המאמן על איבוד כדור (אמיתי לגמרי).

כמות הזמן שמתבזבז ביחס לכמות הזמן המתווסף היא בלתי נתפשת:

דמיינו לעצמכם את הקבוצה שלכם בפיגור, דקה 75′, והקונצרט מתחיל. כל כדור שוער לוקח בממוצע 7-15 שניות יותר מהזמן שהיה לוקח לשוער להוציא את הכדור אילולא היה עושה את זה כ”כ לאט. במצב שבו הקבוצה שבפיגור לוחצת ולא מבקיעה, בין דקות 75′-90′ יש כ-6 כדורי שוער. נלך על הזמן המקל, 7 כפול 6=42 שניות(!) רק על כדורי השוער. תוסיפו לזה חילוף שלוקח 25-40 שניות(!) יותר מהזמן הרגיל שלוקח לבצע חילוף, וגולת הכותרת – שחקן שמלטפים אותו ונופל ל2-4 דקות על הדשא.

קיבלנו בין 3 דקות לכמעט 6 דקות רק של בזבוז נטו. זה בלי העבירות הרגילות, החילופים הרגילים והפציעות האמיתיות. סה”כ, נטו, המשחק משוחק פחות 8-15 דקות ממה שהוא אמור להיות משוחק ללא בזבוזי הזמן. נלך שוב על הזמן המקל – 8 דקות של קשקושים. שופט מוסיף בממוצע 2-4 דקות. פה נלך על הזמן המחמיר, ונגלה שבמקרה הכי טוב (שאף פעם לא קורה למען האמת) מבוזבזות 4 דקות ע”י הקבוצה המובילה. בפועל מבוזבזות 6-12 דקות בממוצע. 6 דקות זה כ-3 הגעות לרחבת הקבוצה הנלחצת.

כבוד השופט

מצד אחד תופעה זו, בעיניי, אינה ספורטיבית ולא משנה מאיזו סיבה השחקן מבצע אותה. ניתן לקחת דוגמא חיובית מספורט כמו כדורסל או פוטבול שבו משחקים הרבה יותר אגרסיבי ושם שחקן ייפול בצורה הזו רק אם באמת נפצע.

מאידך, חשוב להבין מאיפה זה בא, ומה אפשר לעשות נגד זה. בכדורסל ובפוטבול אין את היכולת לבזבז זמן (שעון נעצר לאחר עבירות, כדור חוץ וכו’), למאמן יש את היכולת לקחת “פסק זמן” כאשר הוא צריך (מאפשר לעצור מומנטום של קבוצה יריבה) והנה חיסלנו את כל הסיבות לבזבוז זמן במשחקים הנפלאים הללו.

בפסיכולוגיה (בגרוש), יש מושג שנקרא “התניה”. התניה היא דרך אוטומטית ללמוד פעולה דרך פעולה אחרת. ובפשטות, אם שחקן מבין שהדרך היחידה שלו להוציא עבירה היא ליפול כך, כנראה שזה מה שהוא יעשה. אם השופטים מלמדים את השחקנים שהם לא שומרים להם על הרגליים, ולא שורקים אז שחקנים ייפלו בצורה הזו, כי זה מה שהם למדו. במהלך כינוס של פיפ”א בריו דה ז’נרו טען ספ בלאטר כי יש דברים חמורים יותר מאשר לדמות נפילות במהלך משחק: “הייתי חלוץ במשך 50 שנה. ניסינו לעשות דריבלים, אבל כשלא הצלחנו לעבור, ומישהו שם את הרגל שלו, מה אתה עושה? אתה עושה יותר ממה שהיית אמור לעשות. האם זה כל כך נורא? אני לא חושב”.  משפט זה נאמר לאחר נפילתו של שחקן ארסנל, אדוארדו דה סילבה ברחבה במשחק מול סלטיק על הכרטיס לליגת האלופות. ארסנל עלתה לליגת האלופות בזכות הפנדל שקיבלה. כאשר שחקני כדורגל רואים, שומעים וקוראים דברים כאלה מפיו של בכיר כל כך, אין מה לצפות מהם למשהו אחר. שחקנים פשוט למדו את זה. אני רק יכול להניח שבשנות ה-50′ לא היו עושים דברים כאלה.

בשנת 2012 הכריזה התאחדות הכדורגל העולמית על כך שהיא הולכת להיאבק בתופעת ההתחזויות. ג’ים בויס (סגן נשיא פיפ”א ב-2012) היה מעוניין שבאנגליה תהיה האפשרות להעניש “צוללנים” למיניהם, וחשוב מכך שהענישה תהיה מעוגנת בתקנות ההתאחדות האנגלית. לטענתו, זה יעשה את החיים של השופטים הרבה יותר קלים, כמו גם ירתיע את השחקנים ובעיקר יהפוך את המשחק להוגן ושוטף בהרבה. האמת שהוא צודק. בויס מסביר: “ראיתי כמה תקריות לאחרונה, וראיתי את לואיס סוארס (בליברפול) צולל מספר פעמים והוא צריך להיענש בחומרה על כך. זה הפך להיות הסרטן של הכדורגל שלנו, ניסיונות הרמאות האלה, והם צריכים להיפסק.”

הגדילה לעשות מכבי ת”א, והבקיעה שער לאחר ששחקן היריבה נפל על הדשא ונאנק מכאבים, ניחשתם נכון, כאילו ירו בו. אירוע זה יצר תקדים בכדורגל הישראלי, שבו קבוצות כבר לא הוציאו את הכדור החוצה בעקבות טענה לפציעה של שחקן היריבה. קבוצות החלו להניע כדור לעומק במיוחד במקרים כאלה, וקבוצות מתחילות להבהיר שאין לדבר הזה מקום בכדורגל. ברצלונה, לדוגמא, גם לא משתפת פעולה ואינה מוציאה את הכדור, וזאת כיוון שקבוצות מבזבזות זמן מולה על בסיס קבוע .

pixabay.com
Credit to pixabay.com free pics

להלן מספר צלילות נבחרות ורבות השפעה:

  1. גמר מונדיאל 90′, מערב גרמניה נגד ארגנטינה. רודי פלר, חלוצה של נבחרת מערב גרמניה באותה העת, מקבל כדור ברחבה וצולל בלי מצנח אל עבר הפנדל, שאותו תרגם אנדראס ברמה לשער הניצחון. (מתחיל ב0:20)

  1. עונת 1996/7 מחזור 20 – בית”ר ירושלים נגד מכבי ת”א. אלי אוחנה נזרק ברחבה ומוביל את בית”ר לניצחון 1-0 ולאליפות באותה עונה. (מתחיל ב0:20)

  1. עונת 2010/11, רבע גמר גביע המדינה. הפועל ת”א נגד בית”ר ירושלים. טוטו תמוז נופל ברחבה וגם מבקיע את הפנדל בדקה ה-89′ אל עבר חצי הגמר וזכייה לבסוף בגביע (ניצחה את מכבי חיפה 1-0 בגמר). גם היו מכות אחר כך (נהדר…). שווה לצפות. (מתחיל ב4:50).

  1. צוללן העשור: איתי שכטר. (צלילה טיפוסית מתחילה ב0:15). פה אין משחק מיוחד או אירוע מיוחד. פשוט שחקן הצגה.

לסיכומו של עניין, תופעת הצלילות וההתחזויות היא לא ספורטיבית, היא נוגדת את כל הערכים שגדלנו עליהם בתור אוהבי כדורגל (תראו לי מישהו ביום שישי בשכונה עושה את זה) והענישה על דבר כזה צריכה להיות כבדה. חוקת הכדורגל מאפשרת לשחקנים לבצע את הפעולות הללו, השופטים לימדו את השחקנים שכדי להשיג משהו זה מה שהם צריכים לעשות וההתאחדויות “זורמות” עם זה. אז אני מבקש, תחזירו לנו את הכדורגל שלנו, תשמרו על הרגליים, תשמרו את הצלילות לים ותנו לראות משחק שוטף בלי בכיינות.

 
   
   
לוגו עם רקע שקוף

ניוזלטר הזווית!

רוצים לקבל את הטורים הבולטים ישירות למייל באופן מרוכז? הירשמו כאן!