“וישחקו הנערים לפנינו” – סיפורה המרתק של פרו ורצ’לי

// מאת מור שפייר

“המפתח להצלחה הוא תזמון, תסתכלו אחורה שנתיים שלוש ותראו כמה השתנה רק בשנים האלה”

הציטוט הנ”ל, אותו טבע ריי קורצוויל, ממציא וסופר אמריקאי, מתייחס לפיתוח הרשתות החברתיות. אך מנקודת מבט של אוהד כדורגל איטלקי מושבע, אין ספק כי האמרה הזו מבטאת בצורה הטובה ביותר את התהליך שעברה פרו ורצ’לי, אימפריית העבר של הסרייה א’ בשקט מופתי ובתזמון מושלם בחודשים האחרונים. את כישרונות הנוער היא חטפה, את אחד החלוצים האיטלקיים הגדולים בעידן המודרני היא החתימה כמאמן וכעת היא ניצבת בפני האתגר הגדול בתולדותיה – החזרה לליגה הראשונה באיטליה.

פרו ורצ'לי לוגו

מדוע דווקא התזמון היא מילת המפתח בסיפורה של פרו ורצ’לי? מפני שבמקום כמו איטליה בו אימפריות קורסות בזו אחר זו ונמחות מעל לפני האדמה, התזמון לעשות את המהפכה שתשאיר קבוצת כדורגל איטלקית בחיים, היסטורית, גדולה ובעלת זכויות וזכיות ככל שתהיה, הוא לפעמים עניין של להיות או לחדול, להמר על כל הקופה או להתפרק במלוא מובן המילה. לא אחת למדו קבוצות איטלקיות על בשרן כי כשכדור השלג מתחיל את דרכו אל התחתית, אין דבר בעולם שיכול לעצור אותו. תשאלו את פארמה ששבה אלינו מן המתים.

את פרו ורצ’לי לא בטוח שכולכם מכירים, אך אין ספק כי מדובר באחת הקבוצות ההיסטוריות, המשפיעות והבולטות באיטליה. כמו קבוצות אחרות מערים מרכזיות בצפון ארץ המגף, הייתה פרו ורצ’לי אחת מאבני הפינה של הכדורגל האיטלקי. המועדון מהעיר פיימונטה השוכנת לרגלי האלפים, היה למעשה הראשון שעבר את המהפכה המקצוענית באיטליה כולה.

בתחילת המאה הקודמת, במשך שני עשורים, כשהכדורגל האירופי עוד היה בחיתוליו, זכתה פרו ורצ’לי בשבע אליפויות כאשר ברובן היא מקדימה במירוץ על התואר את שלושת הקבוצות הגדולות של הכדורגל האיטלקי לדורותיו- יובנטוס, אינטר ומילאן. מספר זכיות מכובד זה העניק לקבוצה שהייתה ועודנה אחת ממייסדות הכדורגל המערב-אירופאי את המקום הרביעי והמכובד בטבלת שיאניות הזכיות באליפות המקומית, אותו חולקת פרו ורצ’לי עם טורינו ובולוניה. למעשה פרו ורצ’לי היא אלופת איטליה היחידה שלא משחקת כרגע בסרייה א’ לאחר פירוקן של קזלה ונובזה, אליהן נגיע ממש עוד מעט.

לוגו ליגה איטלקית- סרייה א

מראשית בריאת הכדורגל, משחקים מכריעים לא היו בדיוק כוס התה של פרו ורצ’לי, לכן היא תמיד הייתה מודחת בשלבים המוקדמים של הגביע האיטלקי גם בשנים בהן היא הייתה הקבוצה הטובה במולדת ללא עוררין, לכן כבר עשורים היא נזרקת מהליגה השנייה, לשלישית לרביעית וחוזר חלילה- האבות קיבלו רגליים קרות ולא הגיעו לשלבי הנוקאאוט בגביע, והורישו לבנים את הלוזריות הנצחית שמתבטאת כיום במאני-טיים של פלייאוף העלייה.

נחזור רגע אל קאזלה ונובזה מפני שכאן בדיוק נמצאת נקודת התפנית של פרו ורצ’לי בחודשים האחרונים – הפחד להפוך לקבוצה נשכחת, לעוד דף מתפורר ומצהיב בספר דברי הימים של הסרייה א’, זו הסיבה למהפך המסקרן שעברה פרו ורצ’לי. ימי הזוהר של הקבוצה אמנם בגדר זיכרון ישן כרגע, אך בכל פעם שהקבוצה עולה אל כר הדשא באצטדיונה הביתי והקטנטן, מזכירה פרו ורצ’לי לכולם מי היא הייתה ומי היא יכולה להיות. אצטדיון “סילביו פיולה” המזערי מונה קצת פחות מ-6 אלף מושבים, אך שמו הענק והמחייב מצליח לחשוף בן רגע לא מעט על מי היא פרו ורצ’לי באמת.

פרו ורצ'לי מגרש
Credit to F.C. Pro Vercelli 1892 Facebook Page

 

סילביו פיולה היה כוכב הכדורגל האיטלקי הראשון והמודל לחיקוי עבור כל חלוץ בכדורגל האיטלקי. פיולה, מענקי הכדורגל בשנות השלושים והארבעים היה ממציא, חדשני ופורץ דרך- הוא היה הראשון ששיחק עם הגב לשער, מה שהפך אותו בין היתר גם למבשל בחסד ואף להיות מראשוני הכדורגלנים שכובשים שערים בבעיטת מספרת. הייתה לו את החבילה המושלמת- מהירות, דריבל, ראיית משחק ובעיטה.

מה שהיה נמצא את פיולה בגנים, “הומצא” יובל לאחר מכן עם פיתוחו המסיבי של הענף. פיולה שהביא כמעט במו רגליו את גביע העולם לאיטליה בשנת 1938 לאחר שכבש צמד במשחק הגמר נגד הונגריה (4-2 לאיטליה בסיום), השאיר חותם בקבוצות רבות בליגה האיטלקית. בה הוא נמצא אגב תשיעי בדירוג ההופעות במשחקי ליגה וראשון בטבלת מלכי השערים בפער של 27 בלבד על פרנצ’סקו טוטי השני. אך כל זה לא היה קורה אילולא פרו ורצ’לי הייתה שם לתת לו את ההזדמנות כבר בגיל 17. על אותה ההזדמנות השיב פיולה שבעתיים ועד היום הוא נחשב כמובן לגדול כובשיה ושחקניה של הקבוצה בכל הזמנים.

כיום, לאורו של פיולה המנוח ועל הדשא שנושא את שמו, מנסה פרו ורצ’לי לפלס את דרכה חזרה לליגת המשנה וממנה אל הסרייה א’. לא דרך הכסף או השחקנים הזרים אלא על ידי מתן הזדמנויות לשחקנים איטלקיים צעירים. את כל התהליך שעברה הקבוצה הנהיג ויזם לא אחר מאשר אלברטו ג’ילארדיניו הגדול. ג’ילארדיניו, שפרש ממשחק פעיל לפני שנתיים בלבד ונכנס מיד לנעליים הלא כל-כך נוחות של ויטו גרייסו, קיצץ משמעותית את מספר השחקנים בסגל- את רוב המבוגרים שכבר התרגלו לרמתן של הליגות הנמוכות הוא חתך, את בני העשרה, חניכי האקדמיות של ענקיות איטליה השואפים להצליח בענק יחד ולחוד הוא דווקא השאיר.

כמובן עם מספר קטן יחידי סגולה מבוגרים כדוגמת ג’יאנמריו קומי אקס מילאן וטורינו שישמשו בקבוצה כמורי דרך. המהפך של הצערת הסגל ומתן הקרדיט לאותם צעירים, מזכיר מעט את אותו המהפך שעשתה אייאקס בשנתיים האחרונות, רק שאת מה שטן-האח עשה עם אחת האקדמיות המפוארות בעולם ועם תקציב חביב לכל הדעות, ג’ילארדניו עשה עם אפס תקציב או אקדמיה נוצצת שתעמוד לשירותיו מתי שרק ירצה, אך עם מאה אחוז יכולת למשות שחקני נוער מקבוצות הצמרת בליגה הראשונה.

פרו ורצ'לי דגל
Credit to F.C. Pro Vercelli 1892 Facebook Page

רק בפרו ורצ’לי תוכלו לראות את לורנצו גרוסי בלם הנוער של רומא משתף פעולה עם דוידה דה מרינו מיובנטוס. בעוד שקבוצותיהם ייאבקו על תואר האליפות, מתיאו דלה מורטה מיובה ורפאלה רוסו מנאפולי ייאבקו על משבצת הווינגר השמאלי בקבוצתם החדשה. כל אלה ועוד 15 בני נוער אחרים מטורינו, ססואולו ועוד יעשו הכל כדי להביא את פרו ורצ’לי ואת עצמם אל המחוזות הגבוהים ביותר באיטליה. מפני שבגיל הזה קל להתאהב, קל להרגיש מחויב ולהיות חלק ממשהו גדול. כל זה פי כמה כשאתה משחק תחת אלברטו ג’ילארדיניו ובאצטדיון על שם סילביו פיולה.

 

הקבוצה שלימדה את הקבוצות הגדולות באיטליה מהי מקצוענות, תוכל בקרוב ללמד גם את הקבוצות המתקשות בליגות הנמוכות מהי הישרדות- כיצד לא יושבים בחיבוק ידיים עד מתן גזר הדין אלא פועלים כדי לשנות אותו. כיום,

דווקא מהמקום הנמוך ביותר באיטליה נראה שפרו ורצ’לי, חוזרת להיות מי שהיא באמת. פרו ורצ’לי אינה זורמת עוד עם הלך הרוח של יתר קבוצות הליגה השלישית, אלא ממציאה מחדש את הדרך שלה, דרך של פטריוטיות, דרך של כדורגל התקפי, של שטיפת המגרש ושל מתן אשראי לצעירים. דרך של להיות או לחדול- תוך שנתיים נוכל למצוא את פרו ורצ’לי בתחתית הליגה השלישית או מועמדת לעלייה לסרייה א’ וזה בדיוק מה שכל כך מרתק בקבוצה הזו.

את המקפצה למגרש של הגדולים צעירי פרו ורצ’לי קיבלו. כעת ינסה ג’ילארדיניו המאמן הטרי לקבל מהשחקנים הללו את מה ששאר המאמנים בליגה השלישית אינם יכולים לקבל- את היצירתיות, החוצפה וצורת המשחק שמבטאת את ה”קצת מעבר”, את ההבדל הדק בין הקבוצות שבאות לעבודה לבין אלו שבאות לעבוד כמאמר הפתגם. ואולי אפילו, מי יודע יזכה ג’ילארדיניו לפתח את הפיולה או את הג’ילארדיניו הבא שיכבוש את איטליה בסערה ויסחף יחד איתו את פרו ורצ’לי חזרה למקומה הראוי.

פרו ורצ'לי מאמן
Credit to F.C. Pro Vercelli 1892 Facebook Page
 
   

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

   

רוצים לעזור לנו לעשות דברים חדשים?

תתמכו בנו

*כל עזרה תעזור לנו לגוון ולשפר את התוכן ולצמוח