// מאת אסף דורנר

התחלתי לאהוד את ארסנל בשנת 2010, אז הייתי פעם ראשונה במשחק שלהם. הייתי בלונדון ופשוט רציתי ללכת למשחק כדורגל, לא הכרתי לעומק את הקבוצות שמשחקות בפרמיירליג ולכן לא היה קריטי מבחינתי לאיזה משחק אלך – העיקר שאראה כדורגל באירופה. אחרי המשחק החלטתי שאני אוהד ארסנל.

היו לאהדה הזו כמה סיבות מבחינתי, אך הסיבה העיקרית נבעה מכך שפשוט נהניתי לראות את הקבוצה באותו משחק וגם במשחקים שראיתי בטלויזיה ובאצטדיון לאחר מכן. בניצחונות ובהפסדים, כפייבוריטית וכאנדרדוג, היא תמיד התיימרה לשחק כדורגל יפה. כדורגל של הרבה מסירות, אך לא כאלו שנועדו להעביר את הזמן, אלא כאלו שנועדו בסופו של דבר לייצר יתרון שיהפוך לגול.

בשנים האחרונות שיחקו הרבה שחקנים שהפכו לכוכבים בארסנל – ואן פרסי, פברגאס, אוזיל, רוזיצקי ועוד. למרות זאת, תמיד היה חסר לתותחנים את הגרוש ללירה כדי להיאבק על האליפות מול שאר הקבוצות הגדולות. תמיד אפשר להזכיר את הבדיחה שרצה לגבי כך ש"ארסנל= מקום 4". זה דיי נכון, כאשר ב- 3 מתוך 10 העונות האחרונות הקבוצה סיימה במקום הרביעי ואם בודקים ממוצע מיקום באותן 10 שנים- יוצא 4.4, כלומר לא רחוק מ- 4.

לעומת השנים 2011-2016, שבהן ארסנל לא סיימה כלל מתחת למקום 4, בשנים 2016-2020 סיימה הקבוצה במקומות 5-8. באותן שנים האוהדים התחילו לאבד אמון בקבוצה, במאמן (לראיה ארסן ונגר פוטר לאחר לחץ של הקהל) ובבעלים. השנה אני מתחיל להבחין בניצוצות של שינוי לטובה. נכון, אליפות ככל הנראה לא תהיה, אבל חזרה למקום הטבעי של התותחנים בטופ 4 נראית ריאלית. אז למה דווקא השנה? מה השתנה לעומת השנים הקודמות? לטעמי ישנן כמה נקודות עיקריות שאנסה להצביע עליהן:

רכש חכם 

קרונקי נודע כבעלים קמצן לאורך השנים. הוא לא הביא רכש בשנים שהיה ידוע לכל שהקבוצה חייבת להתחזק כדי להישאר רלוונטית במאבק בצמרת הסבוכה של הליגה. כסף לא חסר לו, שכן הוא נמצא ברשימת 400 האנשים העשירים בעולם לפי מגזין פורבס והונו מוערך ב- 7.4 מיליארד דולר. נראה שחוסר הרכש נעשה מקמצנות בהקשר לקבוצה והזנחתה לטובת עסקיו האחרים בקבוצות הספורט השונות והנדל"ן. בשנתיים-שלוש האחרונות נראה שמשהו אצלו השתנה, שכן הוא החל להביא כוכבים במחירים גבוהים ולהשקיע בקבוצה. בין השחקנים שהגיעו נמצא את לקאזט (44 מיליון לירות סטרלינג), אובמיאנג (56 מיליון) פפה (72 מיליון) – כולם מהווים שיאים חדשים בסכום הרכש.

השנה הגיעו וויליאן (העברה חופשית), גבריאל (26 מיליון) ופארטיי (45 מיליון). סך הכול הוציא הבעלים סכום של 76M לירות סטרלינג על רכש למועדון. החיזוק הגיע בדיוק במקומות הנחוצים – קישור אחורי, שחקן אגף יצירתי והכי חשוב לטעמי- הגנה!

הגנה

נראה שרכישת גבריאל הצליחה לייצב את החוליה האחורית במעט, כאשר היא סופגת 5 שערים ב- 4 משחקים (ממוצע של 1.25 ספיגות למשחק). חשוב לציין ש-3 מתוך 5 השערים נכבשו ע"י ליברפול, כאשר גבריאל לא שיחק. בשאר שלושת המשחקים ספגה הקבוצה רק שני שערים, בניגוד לעונות האחרונות בהן ההגנה היתה עקב האכילס העיקרי. אם קצב אי הספיגות יימשך, המצב יהיה טוב.

המבחן שארסנל כושלת בו בשנים האחרונות הוא יציבות מול הקבוצות הקטנות. בניגוד לשנים קודמות הקבוצה צריכה לכוון ל-70% ניצחונות במשחקים בהם ארסנל נחשבת פייבוריטית. ניצחונות אלו חייבים להתחיל מההגנה-  לא לספוג גולים שטותיים כמו שקרה יותר מדי פעמים בשנים האחרונות.

גם מול הקבוצות הגדולות יש בשנים האחרונות לא מעט מפחי נפש כתוצאה מספיגת גולים רבים. שיפור בהגנה עשוי לעזור למאזן מולן להיות טוב יותר ופחות מביך בכמות הספיגה. כמו שאומרת הקלישאה המפורסמת "התקפה מנצחת משחקים, ואילו הגנה מביאה תארים".

התקפה

הפוטנציאל ההתקפי של התותחנים מאוד גדול עם שחקני טופ בחוד שמונים את אובמיאנג, לקאזט, פפה ומאחוריהם בקישור סבאיוס וויליאן. כרגע, לאחר 5 מחזורים, הקבוצה ניצבת על 8 שערים מתוך 17 בעיטות למסגרת. אחוז ניצול המצבים הוא מצוין ומאוד מעודד, אולם כקבוצה שמתיימרת להיות בצמרת הטבלה, ארסנל חייבת לבעוט יותר למסגרת. כרגע היא נמצאת רק במקום 11 באספקט זה, לא מספיק טוב. ארטטה היה עוזר מאמן בסיטי עם פפ ולמד ממנו כנראה רבות לגבי סגנון המשחק, אני נוטה להאמין שעם חומר השחקנים ועוד קצת זמן של הסתגלות גם הנתון הזה ישתפר.

מאמן

נגעתי בו קצת בסעיף הקודם. ארטטה היה שחקן עבר בקבוצה ובנוסף יש לו את היתרון שתחילת קריירת האימון שלו הייתה תחת פפ גווארדיולה – אחד מהמאמנים הגדולים בהיסטוריה. הוא למד ממנו הרבה מאוד רבדים ואספקטים חשובים של המשחק ועכשיו הגיע הזמן ליישם אותם אצל התותחנים. כבר בשבת הקרובה ארטטה יוכל להראות לנו מה למד מהמאסטר פפ, כשישחקו האחד נגד השני באצטדיון האיתיחאד.

לאחר 22 שנים, שרובן היו נהדרות תחת ארסן ונגר, ב- 2018 לחץ גדול מהקהל ומספר שנים מאכזבות גרמו לפיטוריו של הצרפתי מהקבוצה בקול ענות חלושה, אך לצערם של האוהדים, גם מחליפו אונאי אמרי לא נחל הצלחות. כעת הקהל תולה את תקוותיו בספרדי הצעיר (רק בן 38) ויהיה מעניין לראות איך הוא יתפקד בג'וב הראשון שלו כמאמן ראשי.

שאר הקבוצות הגדולות

ליברפול וסיטי בינתיים מראות סימני חולשה במחזורי הפתיחה כאשר נחלו תבוסות קשות לאסטון וילה ולסטר בהתאמה, אולם ככל הנראה בהמשך הן יברחו לכל הליגה. יש להן סגל חזק משמעותית מכל שאר הקבוצות, ולמרות שבפרמיירליג ישנן הפתעות בלתי צפויות, אני עדיין חושב שהבדלי הרמות לאורך עונה שלמה פשוט גדולים מדי.

ארסנל צריכה לשאוף לעלות לצ'מפיונס ליג וזה מאוד מציאותי. יונייטד נראית בינתיים לא משיגה תוצאות ראויות, צ'לסי הביאה שחקנים רבים וכרגע הם לא מחוברים מספיק ומציגים יכולת פושרת למדיי, טוטנהאם נמצאת בתקופה טובה, אולם לא עשתה רכש משמעותי ומתישהו ככל הנראה תיעצר. לסטר, אברטון, אסטון וילה – כל הקבוצות האלו פתחו נפלא את העונה, אך מבחינת סגל ארסנל לא נופלת מאף אחת מהן כך שסיכוי גבוה שאחת או יותר מתוך שלוש הקבוצות הללו יעזבו בקרוב את המקומות הראשונים. הן קבוצות סבירות וברוב העונות בליגה ישנה פתיחה היסטרית של קבוצות מהדרג שלהן, אשר לאט-לאט דועכות.

לסיכום, בתקופה הקרובה מחכים לארסנל 7 משחקים לא פשוטים בליגה: מנצ'סטר סיטי (חוץ), לסטר (בית), יונייטד (חוץ), אסטון וילה (בית), לידס יונייטד (חוץ), וולבס (בית) ודרבי לונדוני מול טוטנהאם (חוץ). המשחקים הללו יהוו מבחן קריטי לתותחנים ואחריהם נהיה יותר חכמים כדי לשפוט האם זאת תהיה עונה מבטיחה או שהולכים לעוד עונה של מאבקים על כניסה לליגה האירופית.

הימור שלי: ארסנל תוציא לפחות 15 מתוך 21 נקודות אפשריות במשחקים הללו ובכללי תסיים בטופ 3 העונה. מצד שני, אני לא מאוד אובייקטיבי:)