הפרס האולטרא-סור-ריאל(יסטי) – פרס שוב נבחר לנשיאות ריאל מדריד

// מאת נתיב כפרי

ב-8 במרץ השנה חגג פלורנטינו פרס את יום הולדתו ה-70. אתמול (שני) ב-20:30 פרס הוצג שוב כנשיא ריאל מדריד ל-4 השנים הקרובות וימשיך להנהיג את המועדון עד ל-2021. כמה טבעי זה, שנשיא ריאל מדריד שמכהן בתפקידו כבר קדנציה שנייה, בסך כולל של 14 וחצי שנים כנשיא, נולד בדיוק יומיים לאחר תאריך הולדתו של המועדון (ריאל נוסדה ב-6 במרץ 1902). בנוסף, פרס נולד ממש בסמוך לתחילת כהונתו של הנשיא האגדי סנטיאגו ברנבאו ואפילו חצי שנה לפני שנוסד האצטדיון הנושא את אותו שם אי שם בדצמבר 1947, מה שמחבר אותו בצורה נוספת למורשת של המועדון ושל הנשיא האגדי שהיה המודל לחיקוי של פלורנטינו. ואכן, ככל שעובר הזמן נראה כי פרס וריאל מדריד הם זוג טבעי למדי. אבל לא תמיד זה היה כך. היו זמנים בהם מרבית האוהדים רצו לראות את פרס מנושל מתפקידו. אך פרס, שלומד מטעויות, המציא עצמו מחדש וממשיך להוכיח שאין אף אחד שמסוגל להנהיג את המועדון החזק בעולם מלבדו.

פלורנטינו פרס וזינדין זידאן
Credit to “Real Madrid C.F.” Facebook page

פלורנטינו פרס הוא איש עם חזון. אפשר לראות זאת באחת הפעולות הראשונות שלו כנשיא ריאל: הוא מכר את מגרש האימונים של הקבוצה ובכך למעשה מחק את חובות העבר הגדולים של המועדון. את החלום להנהיג נשא עימו פרס שנים רבות לפני שהפך לאיש החזק ביותר בריאל מדריד. ב-1986 ניסה פרס את כוחו בפוליטיקה המקומית, כשהתמודד בבחירות ספרד בראשות המפלגה הדמוקרטית. אמנם הוא נכשל, אבל החלום להיות נשיא נשאר איתו. בפברואר 1995 הוא שוב ניסה את כוחו, הפעם התמודד מול רמון מנדוזה על נשיאות ריאל מדריד. הוא הפסיד ובגדול, וראה איך מישהו אחר משיג את תואר ליגת האלופות. פרס רצה להיות האיש שמחזיר את התהילה האירופית למדריד אחרי שנים רבות, ונכשל. אך הוא לא ויתר ובבחירות ב-2000 ניצח בפער רב והפך לנשיאה ה-15 של ריאל מדריד (וכיום ה-20).

פרס הביא למדריד את הכוכבים הגדולים ביותר בעולם. בתקופת הנשיאות הראשונה היה זה זינאדין זידאן שהגיע בקול תרועה רמה כשחקן הטוב בעולם. בקדנציה השנייה היה זה כריסטיאנו רונאלדו, כוכב המריבה שהפך בסוף השבוע האחרון לגדול מלפפוני הקיץ (אם כי עדיין לא נשמעו קולות לכאן או לכאן מהמועדון או מהשחקן). כיום יש רבים המחשיבים את רונאלדו לטוב בהיסטוריה, ואחרים שסבורים כי הפנומן מעפיל על זידאן ברשימת הגדולים ביותר. אפשר, אם כן, להגיד שפלורנטינו רק משתבח עם השנים, כמו יין טוב. כך גם ההחתמות שלו.

אבל לצד ההילה יש גם לא מעט ביקורת. פלורנטינו פרס חרט על דיגלו את מדיניות רכישת הכוכבים הגדולים בעולם כבר בקמפיין הבחירות ב-2000. בעוד הנשיא המכהן לורנצו סאנס התגאה בזכייה בשני תארי ליגת האלופות וסגירת הבצורת לאחר 32 שנה ללא גביע אירופה, עבד פרס בגישה שונה. הוא ערך סקר בין האוהדים מיהו הכוכב שהם רוצים לראות נוחת בקיץ הקרוב בסנטיאגו ברנבאו. כשהתשובה החד משמעית “לואיש פיגו” התקבלה, התחייב פרס להחתים את קפטן היריבה המרה ברצלונה והקשר הטוב בעולם אם ינצח בבחירות. פרס החזיק בחוזה מותנה עם השחקן עוד בטרם התקבלו תוצאות הבחירות, והוא יישם אותו עם בחירתו. פיגו הפך לשחקן היקר בעולם ופרס הפך ליקיר האוהדים.

“אנחנו לא נתגעגע לקלוד מקאללה. הוא שחקן עם טכניקה בינונית”. פלורנטינו פרס ב-2003

לאחר הבאתם של זידאן ורונאלדו וזכייה ב-3 תארים רצופים: אליפות, ליגת האלופות ואליפות מספר 29, החליט פרס להפסיק עם מדיניות רכישת שחקני העל בשילוב עם שחקני בית צעירים (הידועה בשם זידנאנס ופאבונס) והחליט לשנות אסטרטגיה. הפרויקט החדש, שהיה קרוי גלאקטיקוס בפי העיתונאים, היה מבוסס קודם כל על הבאת כוכבים נוצצים ועל הרחבת השוק העולמי של המותג ריאל מדריד. הבאתו של דיויד בקהאם בקיץ 2003 לצד שחרורו של הקשר האחורי קלוד מקללה היו יישום העקרונות החדשים. בקהאם החזיר את מחיר ההשקעה מהרכישה מיונייטד בתוך שבועות בודדים ובמקביל שדרג את ריאל מדריד בשוק האסייתי. התכנית של פרס נראתה מעשית ובתחילת העונה הכדורגל היה מבריק. מסירות על 60 מטר של דיויד בקהאם מצאו כתובת אצל כל אחד משחקני העל של מדריד: פיגו, ראול, רונאלדו, זידאן ואפילו רוברטו קרלוס. הקבוצה אמנם ספגה לא מעט שערים, אבל מבחינה התקפית נראתה נוצצת, קטלנית ובלתי ניתנת לעצירה.

עם זאת, הציפיות והכותרות על זכייה אפשרית בדסימה, גביע אירופה העשירי, הוכחו כשגויות. פרס מינה מאמני בובה, והכדורגל גרידא נראה כמו ההעדפה האחרונה של הנשיא רב הכוח. על כך נשמעה ביקורת רבה, ופרס הואשם בכך שהשיקולים שלו להבאת שחקנים ומאמנים באה על בסיס כלכלי לפני שיקולים ספורטיביים. ב-27 בפברואר 2006, לאחר 3 שנים שחונות ללא תואר, פרס הודה בטעויות שלו והתפטר מנשיאות ריאל. ואכן, ב-2 העונות הבאות זכתה ריאל ב-2 תארים מקומיים תחת הנשיא רמון קלדרון. החיים ללא פרס נראו אפשריים ואף טבעיים. אך למעשה, פרס חיכה להזדמנות הבאה לחזור ולשלוט שוב במועדון אותו הביא לגדולה כלכלית.

“אינני מתחרט על הבאתם של השחקנים הטובים בעולם למועדון הזה; אך אולי לא הצלחתי לגרום להם להבין את החשיבות של האחריות שלהם לקבוצה. אולי ההתפטרות שלי היא הצעד ההכרחי כדי לשנות את פני הדברים”. פרס בפברואר 2006.

כשפרס היה המועמד היחיד לנשיאות ביוני 2009, היה לו חזון חדש באמתחתו. הפעם הוא החליט לשלב בין בניית מותג עוצמתי ואיתן כלכלית והבאת שחקנים בעלי שם עולמי יד ביד עם הצלחות ספורטיביות ובניית סגל המסתמך קודם כל על איזון. השינוי הראשון בפילוסופיה היה בעומד על הקווים: הפעם הוא הביא מאמנים עם תעודות. מוריניו הגיע ב-2010, והחליף אותו קרלו אנצ’לוטי ב-2013. בד בבד החל שינוי במגמת הרכש כבר מבחירתו לנשיאות ב-2009. באותו הקיץ ערך מסע רכש מרהיב של קרוב לרבע מיליארד אירו. לצד כוכבים כמו כריסטיאנו רונאלדו, אותו ניסה קודמו בתפקיד להביא ולא הצליח, וכן קאקה הביא פרס שחקנים עם השפעה ספורטיבית מהותית או הבטחה לעתיד. צ’אבי אלונסו הוא דוגמה מצוינת לשחקן יעיל שחיזק את מרכז השדה וגיוון את המשחק של ריאל; כך גם לוקה מודריץ’ שהגיע מאוחר יותר. קארים בנזמה היה השחקן הראשון בדור העתיד של ריאל מדריד. אחריו הגיעו כשרונות צעירים נוספים: ב-2010 הגיעו מסוט אוזיל ודי מריה שזכו יחד עם חבריהם לקבוצה בגביע המלך לאחר שנים רבות ללא זכייה בתואר והביאו אליפות חשובה לריאל.

פלורנטינו פרס ורונאלדו
Credit to “Real Madrid C.F.” Facebook page

במקביל החל פרס לחזק את תדמית שחקני הבית של ריאל, שנחלשה בעשור הקודם, בייחוד לאור ההצלחות של ברצלונה שהתגאתה בשחקני בית רבים שהצליחו מאוד בשורותיה. כך התנהל פרס במדיניות חדשה – השאלת שחקני בית והחזרתם למועדון שמחזירה דיווידנדים. אז נכון, עדיין נעשו טעויות מסוימות כמו החתמת מאמן לא ראוי בדמות בניטס ושחרור של שחקנים חשובים כמו די מריה שעצם מכירתם מוטל בספק מבחינה מקצועית, אבל פלורנטינו של הקדנציה השנייה הוא אדם שמודה בטעויותיו ואף מצליח לתקן אותן.

פרס “החדש” הבין משהו שגם כריסטיאנו רונאלדו הבין לאחרונה – ההצלחה הספורטיבית של הקבוצה מניעה את ההצלחה האישית שלו עצמו. בסופו של דבר, פלורנטינו פרס נמדד בתארים, לא בדיבורים ולא רק בהצלחה כלכלית. ממש כפי שרונאלדו בסופו של דבר נמדד גם הוא בתארים ולא רק במספר השערים שהוא כובש. לצד השאלה של שחקנים כמו דני קרבחאל וקאסמירו והחזרתם למועדון עשה פרס את הצעד הבא של חזון “זידאנס ופאבונס” – הדור החדש. אם כך זה אך טבעי שמי שהקפיץ את המניות של הנשיא (ששני במשך כהונתו ובמספר תאריו רק לסנטיאגו ברנבאו הגדול) הוא לא אחר מאשר זינאדין זידאן, אותו שחקן שהוחתם על מפית בכנס אלמוני והובא לריאל כדי להביא לה במו רגליו את גביע האלופות ה-9 . עכשיו הסופר-שחקן הוא גם סופר-מאמן שובר שיאים שהביא לנשיא גם את ההצלחה המקומית בדמות אליפות הלה ליגה, זו שבעיקר חמקה מפרס (רק 4 אליפויות ב-14 עונות כנשיא).

פרס הימר על זידאן, והרוויח לא רק דאבל ראשון מזה 59 שנים, אלא גם את כבוד האוהדים שלא מסוגלים לראות נשיא אחר שינהיג את ריאל בשנים הבאות. כיום, רבים מאמינים שפרס הוא בחירה נכונה בגלל היכולת שלו להשתנות. שהרי ברור הוא שאם יש אדם שמסוגל ליישב את המשבר (או המיני-משבר) עם כריסטיאנו רונאלדו זה פלורנטינו פרס. מה שלא כל כך היה ברור עד לא מזמן זה השינוי בתפיסה שגורם לריאל להפוך לקבוצה שתשגשג גם בשנים הבאות מהבחינה הספורטיבית, בעיקר החזון של טיפוח הצעירים. בתוך כך יש גם פריחה של שחקנים ספרדים צעירים במדי ריאל – לוקאס ואסקז, אלברו מוראטה (אם כי יש לא מעט שמועות על כך שיעזוב הקיץ), איסקו, קרבחאל ואולי יותר מכולם מרקו אסנסיו, הכישרון הספרדי הכי גדול בשנים האחרונות שעושה קולות של סופרסטאר עתידי, אגדי והיסטורי אצל הבלאנקוס.

“בנינו קבוצה אגדית עם השחקנים הטובים מספרד ומהעולם, ושילבנו שחקנים רבים מתוך האקדמיה של ריאל מדריד. זהו המודל שימשיך להוביל את המועדון”. פלורנטינו פרס מתוך נאום הניצחון בבחירות אמש (שני)

ההישג הכי משמעותי של פרס מבחינה ספורטיבית הוא הזכייה ב-4 תארי ליגת אלופות לאורך 2 קדנציות, אבל אלה דווקא שלושת האחרונים שקיבלו משמעות מיתית. זאת משום שהושגו בתוך 4 שנים, הישג שהשיגו רק אייאקס ובאיירן של שנות ה-70 וריאל בעצמה בשנות ה-50. עם זאת, זהו הישג גדול מזה (באופן יחסי) שעשתה ריאל ההיא שזכתה ב-5 תארים רצופים, ולא רק בגלל הכדורגל. כשהיה סנטיאגו ברנבאו שותף להקמת המפעל האירופי באמצע שנות ה-50, הוא בנה אבטיפוס של קבוצה מודרנית עם השחקנים הטובים ביותר בעולם. זה היה פרויקט חדשני עם ראייה עתידית, דבר שלא נוסה מעולם. לא הייתה שום קבוצה באירופה שהייתה יכולה להתחרות בפרויקט של ברנבאו. אצל פרס, לעומת זאת, ההישג מגיע בתקופה שבה הכדורגל תחרותי בהרבה, עידן הכסף הגדול שבו יש לפחות 8 קבוצות שמתמודדות במגרש המשחקים של הגדולות על התואר הנכסף, ועושות הרבה מאוד כדי לנשל את הכתר האירופי מריאל. ולמרות מהפיכות בסגל וחילופי מאמנים, מצליחה ריאל מדריד בעידן פרס להטביע שוב חותם ולעשות היסטוריה – להיות הקבוצה הראשונה שזוכה בליגת האלופות פעמיים ברציפות.

על אף לא מעט משברים לאורך שתי הקדנציות, נראה כי הנשיא שהצליח להשאיר את חברי האולטראס הקיצוניים של ריאל באותו מקום שבו השאיר את האגו שהשלה אותו – מחוץ לכותלי הסנטיאגו ברנבאו, נמצא כאן כדי להישאר. כעת פלורנטינו פרס ינסה להשיג שני דברים נוספים שעשה סנטיאגו ברנבאו, הנשיא שהיה תמיד מודל החיקוי שלו: להיות אלוף לה ליגה גם העונה ולהשיג את גביע האלופות בפעם השלישית ברציפות. ומי יודע, אולי גם טרבל היסטורי. מה שבטוח, קל זה לא הולך להיות.

פלורנטינו פרס וראמוס
Credit to “Real Madrid C.F.” Facebook page

*הידעת? ברכישות הרבות שעשה, פלורנטינו פרס שבר את שיא ההעברות מספר פעמים. למעשה, הוציא נשיא ריאל מדריד לא פחות ממיליארד ו-300 מיליון אירו על שחקנים.

 
   
   

רוצים לעזור לנו לעשות דברים חדשים?

תתמכו בנו

*כל עזרה תעזור לנו לגוון ולשפר את התוכן ולצמוח