הסיפור של גולדן סטייט – חלק 10 – סיכום וטעם של עוד

גמר 2016 הסתיים בשברון לב. טרגדיה במונחים ספורטיביים. 73 נצחונות בלי אליפות. הקבוצה הראשונה שהיריבה שלה חוזרת מפיגור 1 -3. הממים וכמות הבדיחות על הווריורס ברשת שברו שיאים משל עצמם. קבוצות אחרות זה אולי היה שובר. בקבוצות אחרות היינו רואים מבול של האשמות הדדיות. לא בווריורס. בווריורס איחדו שורות., וב-4 ביולי גולדן סטייט חזרה חזקה יותר, טובה יותר, בלתי מנוצחת.

“כשלון הוא מאוד חשוב. אתה צריך להכשל באיזה שלב. אתה צריך לדעת איך זה מרגיש, כמה נורא זה מרגיש, להכשל, לא להצליח, לקבל ביקורת. ואז, אתה יכול לקבל את זה בפעם הבאה.” הכשלון ריסק את לייקוב. לשעה. אחרי זה הוא התחיל לחשוב הלאה, מה לעשות, ועל הפרס הגדול מכולם.

לחלק הראשון
לחלק השני
לחלק השלישי
לחלק הרביעי
לחלק החמישי
לחלק השישי
לחלק השביעי

לחלק השמיני
לחלק התשיעי

קווין דוראנט

ב-4 ביולי קווין דוראנט הודיע במאמר בפליירס טריביון שהוא חותם בגולדן סטייט ווריורס. זה לא קרה סתם ככה. זה גם לא התחיל בפגישה שהתקיימה יומיים קודם בהמפטונס, או בטקסטים ששלח דריימונד גרין אחרי ההפסד בגמר.

הזרעים הראשונים נזרעו ב-2010, עת הוביל קווין דוראנט את נבחרת ארה”ב באליפות העולם שהתקיימה בטורקיה. שני החברים הכי טובים שלו בנבחרת היו סטף קרי ואנדרה איגודלה. זה התחיל ב-2013 כשהווריורס התחילו לחשוב על קווין דוראנט כשהוא יהיה שחקן חופשי, מייד אחרי שלא הצליחו לגייס את דוייט הווארד.

אדריאן ווג’ דיווח על כך, ואם ווג’ דיווח על כך, זה חייב להיות נכון. הפעם הבאה שהוא יצייץ על הנושא, ויעלה את זה כאופציה תהיה באמצע עונת 15-16 מה שיהפוך את הליגה למרקחה. אבל אף אחד לא האמין שזה באמת יקרה. כל אותה עונה, דריימונד גרין חיזר במרץ אחרי קווין דוראנט. זה לא התחיל רק אחרי ההפסד בגמר.

יכול להיות שדוראנט לא היה מגיע אם OKC מנצחת את הווריורס. יכול להיות שדוראנט לא היה מגיע אם הווריורס לוקחים אליפות. זה לא קרה, ודוראנט הגיע. חלק גדול מהסיבה שהוא הגיע זו העובדה שהקבוצה כולה הגיעה אליו כיחידה אחת. ג’ו לייקוב, הבעלים, בוב מאיירס ה-GM, סטיב קר, המאמן, ולא פחות מ-4 שחקנים, 4 הכוכבים של הווריורס: קרי, קליי, דריימונד ואיגודלה.

גרין דוראנט

אני לא נכנס כרגע למה זה אומר על כל אחד מהשחקנים באופן אישי, או מה הבחירה אומרת על דוראנט. זה לא רלוונטי בדיון על המועדון, על הפרנצ’ייז שלייקוב בנה. כי העובדה הפשוטה היא שבמועדון שלייקוב בנה, כל אחד מהשחקנים היה מוכן לזוז הצידה, לוותר על משהו (תהילה, כסף, מורשת), בשביל המועדון, בשביל הנצחון. אחרי הפגישה, קרי שלח לדוראנט את הטקסט הבא:

“אם אתה זוכה ב-MVP או אני זוכה ב-MVP, זה לא משנה. אנחנו מנסים לזכות באליפויות. ואם אתה תזכה, אני אהיה בשורה הראשונה למחוא כפיים במסיבת העיתונאים.”

לווריורס הייתה קבוצה שוברת שיאים. קבוצה חזקה שיכלה לשמור על הסגל שלה כמו שהוא ולהמשיך להתמודד על אליפויות. אני לא יודע אם היא הייתה זוכה. אני גם לא יודע אם היא הייתה מפסידה. הייתה לקבוצה את היכולת להמנע לחלוטין מהשאלה הזו. ללכת בשביל אחר, בשביל שמגדיל את הסיכויים שלהם משמעותית לזכות. וכל אחד היה צריך לוותר על משהו בדרך. וכולם ויתרו.

מי שסגר את הפיטץ’ סופית היה כמובן הלוגו. הווריורס ארגנו לקווין דוראנט שיחת טלפון עם ג’רי ווסט. ווסט יצר קשרי חברות עם דוראנט בעבר. דוראנט העריץ את ווסט. ווסט לא ניסה לשכנע את דוראנט לחתום בווריורס. במקום זה הוא חשב ביחד איתו מה יהיה הצעד הנכון עבור דוראנט.

ג’ו לייקוב כינס את כל האנשים הנכונים, כולם מוכנים לוותר למען הקבוצה, והשיג את התוצאה שהוא רצה.

קווין דוראנט
Credit to “Golden State Warriors” Facebook page

סיכומים זה אנחנו

הסיפור יכול להמשך, אבל צריך להשאיר טעם של עוד. קצת ספויילרים – הווריורס זכו בעוד 2 אליפויות :-). הם הפסידו את השלישית לאחר שאיבדו את דוראנט בחצי גמר המערב בפלייאוף, ואת קליי בגמר לפציעות קשות.

כשיצאתי לדרך המטרה הייתה לדבר על ההבדלים בין ההתנהלות של קוהאן (ונלסון לפניו) ולייקוב. הנה הבולטים שבהם:

1. האנשים הנכונים במקום הנכון בזמן הנכון – לייקוב ידע לשכור את האנשים הנכונים ולתת להם את כל הכוח. הוא ערבב חדש עם ישן, רוקיס עם דינוזאורים. נתן לכל אחד קול והקשיב לכולם. כשמישהו לא שיתף פעולה, לא השתמש בכלים שניתנו לו (אהמ אהמ מארק ג’קסון), הוא הועזב, גם אם מקצועית הוא עשה את העבודה. נלסון היה כדור הרס. הוא עשה מה שהוא רצה ולא נתן לאף אחד לעצור אותו. אחריו קוהאן מינה אחד אחרי השני את האנשים הלא נכונים (קרליסימו או פוליסימו, גארי סנט ג’ין, רוברט רוואל), וכשהאנשים הנכונים ניסו לעשות משהו, הוא עצר אותם. כמובן שהקמצנות ועצם העובדה שלא היה לו יותר מדי כסף לבזבז לא עזרה לקבוצה.

2. תבחר את הגרעין שלך ותבנה סביבו – 5 פעמים הווריורס הצליחו לבנות גרעין מבטיח משנת 1988. 5 פעמים הם שברו אותו לפני שהוא הבשיל. RUN TMC היה הראשון, וובר-ספריוול היה השני, ספריוול-סמית’ היה השלישי. ארינאס-ג’יימסון היה הרביעי. קבוצת WE BELIEVE הייתה החמישית. במקום לבנות מסביב לגרעין, הווריורס סחרו או איבדו את השחקנים שהיו אמורים להיות הגרעין. גם אם על הנייר זה לא תמיד באשמתם (וובר וסמית’ לא רצו להשאר, ארינאס קיבל הצעה שהווריורס לא יכלו להשוות), זה תמיד באשמתם. הווריורס לא חשבו קדימה, לא תכננו לטווח ארוך. לייקוב שם את האנשים הנכונים שיעשו את החשיבה הזו. הדוגמא הבולטת היא כמובן הטרייד שלא היה על קליי ודריימונד בקיץ 2014. אפשר לטעון שזה סתם מזל, אבל הדרך חשובה לא פחות מהתוצאה. היה דיון פנימי, היה בעד ונגד, ובסופו של דבר היה את מי שצריך להחליט. בעבר הדברים האלה היו נסגרים ב-2 דקות, שבהם איש אחד עשה אנ דנ דינו.

3. אל תפספס בחירות דראפט – הווריורס פספסו בחירות לוטרי אחת אחרי השניה בתקופת קוהאן. אצל לייקוב כמעט כל בחירה נוצלה. 3 מ-3 הראשונות בפגיעות קשות, וגם אחר כך מצאו מציאות בבחירות נמוכות (קבון לוני, פטריק מקו, ג’ורדן בל).

4. תשקיע בצעירים – אנשים שופטים הצלחה או כשלון בבחירת דראפט אך ורק על פי השחקן. הם שוכחים שבסופו של דבר לקבוצה יש חלק בזה. קבוצה שמפספסת הרבה לוקה לא רק בסקאוטינג שלה, אלא גם בפיתוח הכשרונות. קבוצה צריכה להשקיע בצעירים שלה. להכין אותם. לגרין לקח 2 עונות לפני שפרץ. בזמן הזה הוא עבד עם המאמנים שהיו בווריורס על כל התחומים במשחק שלו. קר התכופף אחורה בשביל שבארנס יצליח. בשביל קליי הזיזו את מונטה הצידה. גם ללוני לקח זמן ללמוד ולפרוץ.

5. שום דבר הוא לא גזירת גורל – בשנות ה-90, בעיות הקרסוליים של קרי כנראה היו מכריעות את הקריירה שלו. הווריורס לא ויתרו ומצאו פתרון. זה לא משהו שקרה סתם ככה מעצמו. גולדן סטייט הבינה כמה חשובה ההשקעה בטכנולוגיה, בחדשנות, באנשים שיביאו את זה איתם. חלק מהדברים תרמו יותר. חלק פחות. זה עדיין היה חשוב לקבוצה שיושבת על הסיליקון ואלי, להשקיע בטכנולוגיות. ללמוד דברים חדשים כל עונה. באותו הקשר, סטיב קר מקבל המון קרדיט על המהפך שהוא עשה בסגנון המשחק של הווריורס. מגיע לו. מגיע קרדיט גם למחלקת האנליטיקס של הווריורס שידעה לזהות את המשחק שמתאים לקבוצה ולכוון את קר בכיוון הנכון.

קארי ודוראנט
Via Stephen Curry facebook page

נגמרה השושלת? וטענות נגד

התשובה לשאלה היא שכנראה שכן. לא נורא, עם האנשים האלה על ההגה, אני רגוע. יהיה בסדר.

והנה כמה טענות ששמעתי לאורך השנים ותגובתי אליהן:

1. היה להם מזל! – בהחלט. תראו לי קבוצת ספורט שזכתה באליפות ולא היה לה מזל. מזל הוא לא גורל. מזל הוא לדעת לזהות הזדמנות ולתפוס אותה. הווריורס תפסו אותה ב-2 ידיים. בהרבה נקודות בדרך זה יכל להכשל בצורה איומה. אם מעבירים את קרי במקום מונטה למילווקי (בהנחה שהייתה כזו הצעה), אם דוייט הווארד בוחר בווריורס, אם לא מפטרים את מארק ג’קסון. אם ואם ואם ואם. בחלק זה מזל טהור (דוייט הווארד), בחלק אחר זה הזדמנות שנתפסה.

2. בלי קרי זה לא היה קורה – גם נכון. ולמה ההנהלה לא מקבלת קרדיט על השמירה והפיתוח שלו? אולי גם קרי בלי הווריורס לא היה קורה.

3. בלי החוזה של קרי הווריורס לא היו יכולים לעשות מה שעשו – אולי כן ואולי לא. מה שבטוח הוא שהווריורס לקחו עליו סיכון בזמן שכל הפרשנים ירדו וביקרו אותם. הם תיכננו לטווח ארוך והשתלם להם.

4. הם לא ידעו מה יש להם כשבחרו את דריימונד בבחירה ה-35. כנראה שלא. כשהם גילו הם לא ויתרו עליו.

credit to golden state warriors Facebook page

ועכשיו…הספר!

אני לא יודע מה איתכם, אבל הכתיבה פה עשתה לי טעם של עוד. לפני שנה וקצת היה לי רעיון לכתוב ספר על הווריורס. הרעיון נגנז ונשאר בחלק האחורי של הראש. זה מה שהוציא לאור את הסדרה הזו. לי זה רק פתח את התיאבון, ולכן החלטתי לכתוב ספר שיבוסס על הסדרה הזו. פתחתי קמפיין ואני מזמין אתכם לתמוך בו ולקנות את הספר.

הספר ירחיב במקומות שבהן לא יכולתי להרחיב פה באתר. הוא ידייק את המקומות שלא דייקתי פה. הוא יביא פרופיל אחר של הגיבורים. הוא ימשיך עד הקיץ האחרון. יש לי מיליון רעיונות נוספים, לא יודע עוד איזה מהם יצליח ואיזה לא. אני שוקד נמרצות על הספר. קנו ותהנו!

לחלק הראשון
לחלק השני
לחלק השלישי
לחלק הרביעי
לחלק החמישי
לחלק השישי
לחלק השביעי

לחלק השמיני
לחלק התשיעי

 
   

תגובה אחת

  1. Avatar
    עופר גולדמן

    נהניתי.
    מחכה לספר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

   

רוצים לעזור לנו לעשות דברים חדשים?

תתמכו בנו

*כל עזרה תעזור לנו לגוון ולשפר את התוכן ולצמוח