*פרט קטן שנשכח מהטור הקודם: הרצון של הווריורס בגודל. בקיץ 2011, לפני הטרייד על בוגוט הווריורס ניסו להביא את דיאנדרה ג'ורדן כשהחתימו אותו על הצעת חוזה. ג'ורדן היה חופשי מוגבל, ולאחר מחשבה של הקליפרס הם השוו את החוזה. הווריורס עדיין היו צריכים סנטר, ולכן הביאו את בוגוט.
דראפט 2012 היה דראפט קריטי מבחינת הווריורס. עוד עונת לוטרי, והזדמנות פז להוסיף שחקן טוב לגרעין הצעיר והמבטיח שלהם. אבל בחירת הדראפט שלהם הייתה תלויה באוויר. במידה והבחירה הייתה נמוכה מ-7 היא הייתה עוברת ליוטה, ורק אם הבחירה היא 7 ומעלה נשארת בגולדן סטייט.
את העונה הם סיימו במאזן זהה לטורונטו במקום ה-7-8 מהסוף. זה אומר שהדירוג הפנימי לצרכי הלוטרי יקבע בהטלת מטבע. להגרלה הזו הווריורס לא היו צריכים לחכות הרבה, היא התקיימה למחרת סיום הליגה, והווריורס זכו בהטלת המטבע. הם היו בבחירה השביעית, הראפטורס בבחירה השמינית, לפני הגרלת הלוטרי. לגולדן סטייט היו 72% לשמור על הבחירה שלהם. בהגרלת הלוטרי הקומישנר חושף את שמות הקבוצות מהבחירה ה-14 למעלה. כאשר נחשף השם של הראפטורס בבחירה השמינית, בוב מאיירס יכל סוף סוף לשמוח. הווריורס בחרו 7, אבל שמחו כאילו זכו בלוטרי.
לחלק הראשון
לחלק השני
לחלק השלישי
לחלק הרביעי
לחלק החמישי
דראפט קריטי
הווריורס הגיעו לדראפט עם 4 בחירות דראפט: בחירות 7 , 30, 35, 52. עיקר המשקל מן הסתם נפל על הבחירה השביעית, אבל גם בבחירות 30 ו-35 אפשר למצוא שחקנים שמישים. אנתוני דייויס היה הקונצנזוס לבחירה הראשונה, אחריו נבחרו מייקל קיד-גילכריסט ובראדלי ביל, בדיוק כמו שציפו שיקרה. קליבלנד סטתה מהנתיב כשבחרה 4 בדיון וייטרס. סקרמנטו (רובינסון), ופורטלנד (לילארד), המשיכו עם התוכנית המקורית למרות שבארנס היה על הלוח.
הווריורס דאגו להוריד אותו משם. בארנס נחשב לבחירת לוטרי עוד בתיכון, והגיע לליגה אחרי 2 עונות במכללת צפון קרוליינה היוקרתית. הוא עשה שם פחות ממה שציפו, אבל עדיין מדובר באתלט על, שחקן שמסוגל לשמור על 2 עמדות הפורוורד עם קליעה לא רעה. בנוסף, בארנס היה בדיוק בעמדה החלשה שלהם בחמישיה. הווריורס הרגישו שמילאו חור לשנים הבאות.
בבחירה ה-30 הווריורס שמו עין על דריימונד גרין שהיה לו אימון מוצלח מאוד באוקלנד. גרין שיחק 4 שנים במישיגן סטייט ובגיל 22 הוא נחשב כבר למבוגר. היו לו הישגים יפים בכדורסל המכללות, אבל הוא לא נחשב מספיק טוב לרמה הבאה. טווינר – ב-2012 זו הייתה קללה, למעשה גרין היה השחקן ששינה את זה.
ועדיין לפני הדראפט הוא שחקן שנחשב לא מספיק גבוה לשחק 4, ולא מספיק מהיר בשביל לשחק 3. קשה היום לקרוא את המשפט הזה על גרין, שחקן שמסוגל לשמור גם על סנטרים וגם על גארדים. היה לו קשר לגולדן סטייט עוד לפני הבחירה. הוא שיחק עם המספר 23 כהוקרה ל…ג'ייסון ריצ'רדסון. גרין וריצ'רדסון מאותה עיר במישיגן (סגינאו). גרין קיווה לרדת מהלוח בבחירה ה-30 של הווריורס, אבל הווריורס החליטו ללכת לכיוון אחר. הווריורס הרגישו שהם צריכים גודל, וראו בפסטוס אזילי סנטר מחליף ראוי. אחד שיוכל לתת דקות מנוחה לאנדרו בוגוט (בתקווה שהוא ישחק).
הם לקחו סיכון שגרין יהיה פנוי גם בבחירה ה-35, ולמזלם, הוא אכן היה שם. בבחירה ה-52 נבחר אוגנן קוזמיץ שבילה 3 עונות על הספסל של הווריורס לפני שחזר לאירופה. לאחרונה הוא עלה לכותרות אחרי שעבר תאונת דרכים קשה.
מחוץ לדראפט מאיירס הביא 2 חיזוקים קטנים. ג'ארט ג'ק הגיע בטרייד מניו אורלינס כשהווריורס שולחים את דורל רייט לפילדלפיה. קארל לאנדרי הוחתם כשחקן חופשי. בנוסף הווריורס החתימו רוקי שלא נבחר בדראפט שם קנת' בייזמור. את הפריצה שלו בייזמור יעשה במקומות אחרים.
מנתח אחד – עתיד של קבוצה
הרבה לפני הדראפט, מייד אחרי סיום העונה, העתיד של הווריורס הונח בידיו של ד"ר ריצ'רד פרקל. ב-23.4 הוא ניתח את הקרסול הימני של סטף קרי. פרקל נכנס עם מצלמה לבדוק מה מצב הרצועות. קרי עבר שחזור רצועות רק קיץ אחד לפני, אבל הקרסול לא החזיק מעמד, והפחד היה שהוא יצטרך לעבור שחזור רצועות נוסף. פרקל לא מצא שום בעיה עם הרצועות וכל מה שהיה צריך זה ניקוי קטן של האיזור. יומיים אחר כך היה התור של אנדרו בוגוט, וקרסול שמאל שלו. זה היה ניתוח הרבה יותר פשוט, ניקוי של האיזור. לפחות זה מה שהווריורס פרסמו.
הקרסול של קרי אפילו לא עבר את משחקי ההכנה. אחרי שנקע אותו שוב, הוא ישב בחוץ ב-2 משחקים ההכנה האחרונים לעונה. זה היה זמן קריטי שכן אחרי 3 עונות בליגה, הווריורס ניהלו מו"מ עם הסוכן של קרי להארכת החוזה שלו. קרי בכל מקרה עמד בפני עונת משחק רביעית, אבל 2 הצדדים היו מעוניינים בהארכת חוזה באותו קיץ.
זה לא היה חד וחלק. מצד אחד קרי בפירוש הוכיח את הערך שלו לקבוצה, כשכולם ראו שהקבוצה איתו משחקת הרבה יותר טוב איתו מאשר בלעדיו. הוא הראה ניצוצות של שחקן מצוין. מצד שני קיים כמובן הקרסול הבעייתי שגרם לו להחמיץ יותר מחצי עונה, ולא מעט משחקים בעונה השניה. בסופו של דבר, ולמרות הנקע, הצדדים הגיעו להסכמה על חוזה של 44 מליון דולר ל-4 עונות.
בזמן החתימה היו המון ביקורות על הווריורס ועל החוזה. הרבה אוהדים כבר שמו את קרי תחת ההגדרה של פצוע סדרתי, שחקן שלא יחזיק מעמד בליגה. זה נראה כמו עוד חוזה רע מבית היוצר של קבוצה שההתמחות שלה הייתה חוזים רעים. בפועל זה היה כנראה החוזה הכי טוב בליגה בתקופה שהוא היה בתוקף. אחת הסיבות העיקריות שאיפשרו לווריורס ל"רמות" ולהחתים את קווין דוראנט ב-2016. מהצד של קרי הדברים היו יותר ברורים. 44 מליון דולר זה יותר ממה שאבא שלו הרוויח כל הקריירה בליגה (לא שאפשר להשוות), ולאור בעיות הקרסול שהיו לו, הוא רצה לדאוג לעתיד של עצמו.
קרי עלה למשחק הפתיחה ורשם את אחד ממשחקיו הגרועים בקריירה. הוא התאושש במשחק השני והמשיך לעונה של 78 משחקים. הוא שיחק בממוצע 38 דקות, והקרסול החזיק מעמד כמעט כל העונה (היה נקע אחד באימון ובפלייאוף זה חזר להיות בעייתי).
הקרסול הבעייתי יותר
מי שהקרסול שלו לא החזיק מעמד היה דווקא אנדרו בוגוט. לבוגוט היה חשוב לשחק במשחק הפתיחה, והוא עלה לשחק למרות כאבים. הוא שיחק ב-4 מ-5 המשחקים הראשונים. אלא שהכאבים לא עברו, ובוגוט הושבת ל-9 משחקים. הצפי היה שהוא יחזור באיזור סוף נובמבר, אבל קצת לפני הוא עלה לראיון ואמר שהכאב והנפיחות עדיין שם. אף אחד לא ידע אם ומתי בוגוט יוכל לשחק. הפצצה הגיעה מכתב הווריורס מרכוס תומפסון שפרסם שהניתוח שבוגוט עבר לא היה ניקוי פשוט כמו שהווריורס פרסמו, אלא גרסה של ניתוח מיקרו-שבר מסובכת, כזו שדורשת שנה החלמה, ויכולה לסיים קריירה.
למחרת הפרסום, מאיירס ובוגוט התייצבו למסיבת עיתונאים. הם לא אישרו או הכחישו את הפרסום של תומפסון, אבל בוגוט הבהיר שאין לו מושג, שהוא מתוסכל, ומבין את התסכול של האוהדים. בוגוט והקבוצה שינו את ההגדרה לבחוץ ללא הקצבת זמן. זה היה נראה שבוגוט לא יחזור בקרוב. בוגוט הכחיש שהיה לחץ של הקבוצה לחזור לשחק מוקדם מהצפוי (אני מניח שזה נשמע מוכר למי שצפה בגמר 2019, מסתבר שההתמודדות של הקבוצה עם פציעות הייתה במוקד, הרבה לפני שהקבוצה הייתה במוקד).
מאיירס ניסה להציל את המצב "בכל פציעה, אני לא חושב שיש נסיון לרמות או להשמיט מידע. אנחנו מדווחים את זה כמו שאנחנו חושבים שצריך. כל עוד אנחנו באותו דף עם הספורטאי לפי החוקים, הפוקוס שלנו הוא בזמן ההחלמה…הייתי רוצה לחשוב שאנחנו פועלים בשקיפות ותמיד נפעל." יומיים מאוחר יותר, מאיירס שוב דיבר עם עיתונאים והכחיש שהיה כאן סיפור כיסוי, אבל הודה שניהול המצב בידי הווריורס לא היה טוב. הסיפור הזה הזכיר ימים רעים יותר, ובמבט לאחור אחרי גמר 2019, גם ימים טובים יותר.
בסופו של דבר בוגוט חזר בסוף ינואר ושיחק בחלק מהמהשחקים של הווריורס בפברואר. החל מה-4 במרץ הוא שיחק בכל המשחקים, למעט 2 בסוף העונה, אחרי שהווריורס כבר הבטיחו את המקום בפלייאוף.
קצת מחוץ למגרש
ביוני 2011 הווריורס השקיעו 2 מליון דולר וקנו את דקוטה וויזארדס – קבוצת D ליג. הווריורס היו בסך הכל הקבוצה הרביעית בליגה שהייתה בבעלותה קבוצה כזו. זו נראתה כמו השקעה נמוכה עבור קבוצה שבה אפשר יהיה לפתח שחקנים צעירים. קירק לייקוב מונה ל-GM, והאיש הראשון שהוא שכר היה סמי גלפנד. גלפנד עבד ברינו ביג הורנס, קבוצת D ליג אחרת שהווריורס היו שותפים בה, לפני שקנו את הוויזארדס. סוג של גאון מתמטי, הוציא ב-5 שנים 2 תארים ראשונים ותואר שני בניהול ספורט.
ב-2012 הווריורס העבירו את הקבוצה לסנטה קרוז ושינו את שמה לסנטה קרוז ווריורס. מאיירס קודם לתפקיד הג'נרל מנג'ר וזה פינה מקום לגלפנד לבוא לעבוד בהנהלת הווריורס. קירק לייקוב היה זה שאמור לפתח את מחלקת האנליטיקס של הווריורס, גלפנד היה האיש הטכני. כל התהליך עדיין היה בחיתוליו. בינתיים הווריורס השקיעו ביוזמות טכנולוגיות אחרות: הם פיתחו שיטה ייחודית למדוד יעילות. הם עבדו עם חברה בשם ספורטס אפטיטוד שבנתה פרופילים לספורטאים, ומדדה את היכולות הפיזיות והמנטליות שלהם בתחומים שונים. הם עבדו עם סינרג'י ספורטס שפיתחה שיטה חדשה לחפש מהלכים בתוך משחק. הם עבדו עם חברה בשם MOCAP אנליטיקס שפיתחה שיטות להשתמש במידע שפלטה המערכת של ספורטס ויו.
במהלך העונה הומצא הכינוי הספלאש בראדרס. אחרי משחק בשארלוט, בראיין וויט, אחראי המדיה החברתית של הווריורס, השתמש לראשונה בהאשטג #SPLASHBROTHERS. משחק מילים על הבאש ברודרס – מארק מגוויר וחוזה קונסקו ששלטו באוקלנד קולסאום (בייסבול, גם אני הייתי צריך לבדוק את זה) בשנות ה-80. פיטר גובר הורה לוויט להמשיך לדחוף את הכינוי עד שהוא תפס.
ובחזרה לכדורסל
על המגרש מרק ג'קסון הצליח לנטוע בקבוצה קשיחות. לאחר שנים שהקבוצה הייתה בתחתית הדירוג ההגנתי, היא סיימה את עונת 12-13 במקום ה-14 בדירוג הגנתי. ג'קסון עבד קשה על הנושא גם אם זה היה שולי. במשחק נגד יוסטון באותה עונה, הרוקטס השוו את שיא השלשות למשחק עם 23, כשנותרה דקה לסיום. הנצחון היה של יוסטון, אבל ג'קסון לא היה מוכן שהקבוצה תיתן ליריבה לשבור את השיא. הווריורס שלחו את שחקני הרוקטס לקו ולא נתנו להם לזרוק יותר שלשות, למרות הבוז הקולני של הקהל.
מי שכן שבר שיא שלשות באותה עונה הוא סטף קרי. כאמור, 78 משחקים, 38 דקות למשחק, וקרי זרק הרבה יותר שלשות מבעונות קודמות. ב-3 עונותיו הראשונות בליגה קרי הסתפק ב-4.7 זריקות למשחק. בעונה הזו הוא זרק 7.7 שלשות למשחק. האחוזים לא ירדו למרות שהנפח גדל (45.3%), ובתוספת ל-78 משחקים ששיחק, קרי שבר את שיא השלשות של ריי אלן שעמד על 269 שלשות בעונה, וקבע אותו על 272. הוא שבר את השיא במשחק האחרון של העונה.
סוף סוף פלייאוף
אחרי 6 שנים שחונות, ופלייאוף אחד ב-20 שנה, הווריורס שוב הגיעו לפלייאוף. הם סיימו במקום השישי במערב עם מאזן 47 – 35, ופגשו בסיבוב הראשון את דנבר נאגטס. הנאגטס איבדו את דנילו גאלינרי קצת לפני סיום העונה וזה פגע בהם. בנוסף קנת' פאריד החסיר את המשחק הראשון.
המשחק הראשון היה צמוד, והווריורס הצליחו להתמודד יפה עם החמישיה של הנאגטס, ולהישאר במשחק, למרות שקרי פתח אותו עם 9 החטאות. הבעיות התחילו ברבע הרביעי כשדייויד לי נחת לא טוב, ונפצע במותן. הMRI למחרת הראה שלי סיים את העונה. הווריורס עדיין הצליחו להשאר צמודים, ושלשה של קרי 15 שניות לסיום קבעה שיוויון 95. הכדור האחרון הלך לאנדרה מילר שהיה מבריק עם 26 נקודות עד אותו רגע. מולו התייצב הרוקי דריימונד גרין
חושבים שמילר היה קולע על גרין גם היום? הווריורס ירדו מאוכזבים, ואיבדו שחקן חשוב.
המחשבה של כולם הייתה שג'קסון יעלה עם לאנדרי במקום לי, כשגם גרין יקבל דקות משמעותיות. במקום זה ג'קסון שם בחמישיה את ג'ארט ג'ק, והעביר את האריסון בארנס ל-4. הווריורס התפרעו על המגרש עם 62% מהשדה. קרי וקליי קלעו 9 שלשות מ-16 זריקות. קרי, ג'ק, בארנס וקליי קלעו ביחד 101 נקודות ומסרו 24 אסיסטים. יותר חשוב מזה הווריורס נצחו את קרב הריבאונד 36 – 26. כל הפחד ממעבר להרכב נמוך היה הריבאונד אבל כולם נרתמו לסגירה ועשו את העבודה. גולדן סטייט גנבה את הביתיות.
אחרי אותו משחק מארק ג'קסון לא התבייש לקרוא לקרי ותומפסון "הקו האחורי הקולע הכי טוב בהיסטוריה של המשחק". אז זה נראה דמיוני, היום פחות. צריך לשים לב לדגש על הקולע (GREATEST SHOOTING BACK-COURT), ושם באמת קשה להתווכח. הנה הציטוט המלא שזכה לצחקוקים ושתיקה רועמת מהעיתונאים: "לדעתי הם הקו האחורי הקולע הכי טוב בהיסטוריה של המשחק ואני לא סתם אומר את זה. אני עוקב אחרי כדורסל כל חיי – לא רק שיחקתי ושידרתי, אני הייתי אוהד כילד. צפיתי בשחקנים הגדולים ו-2 החברה האלה הם לחלוטין מעל כולם. הייתי שם את רג'י מילר ואת עצמי שם, אבל אני הורדתי לו את הרמה."
קרי היה בספק למשחק 3 אחרי כמובן נקע בקרסול במשחק 2. למזלו בגלל מעבר הסדרה לאוקלנד, הקבוצות קיבלו עוד יום מנוחה. לא היה סיכוי שהוא יחמיץ משחק פלייאוף ראשון באוקלנד אחרי 6 שנים. הוא בחר לעלות למשחק ללא זריקה נגד כאבים. הנאגטס פתחו טוב והובילו במחצית 66 – 54. קרי הוביל את הקבוצה לריצת 16 – 2 ברבע השלישי שהשוותה את המשחק. הקבוצות עלו לרבע רביעי צמוד, וחוסר הנסיון של הווריורס בפלייאוף היה גלוי וברור. הקבוצה הובילה ב-4 הפרש לקראת הסיום. טיי לאוסון קלע שלשה 16 שניות לסוף. גולדן סטייט לא הצליחה להוציא כדור. בראש רץ התסריט של משחק אחד. למזלם לאוסון איבד כדור, בארנס הוסיף נקודה מהעונשין ושלשה של איגודלה מהחצי לא נכנסה. נצחון דחוק 110 – 108.
למשחק 4 קרי כבר עלה עם זריקה. הוא היה מצויין מול דנבר, אבל במשחק 4 רשם את משחק הפלייאוף ששם אותו על מפת הסופרסטארים.
קרי קלע 22 נקודות ברבע השלישי, רגע אחרי שטיי לאוסון הוריד את היתרון ל-4 הוא דאג להעלות אותו ל-17 ולתת לווריורס מרווח בטחון.
משחק 5 היה סיפור אחר לגמרי. ג'קסון התלונן אחרי המשחק שהנאגטס שלחו מתנקשים אחרי קרי (בדיעבד התברר שהיה לו מידע פנימי מדנבר, כנראה אנדרי איגודלה. קארל אכן שלח את הקבוצה שלו להיות אלימה עם קרי). קרי קלע 15 נקודות על 19 זריקות, והנאגטס נצחו 107 – 100 אחרי שהווריורס צמצמו את ההפרש בזמן זבל. דווקא בוגוט וגרין ספגו טכניות אחרי עבירות על פאריד. קארל שאל אחרי המשחק אם גרין שיחק כדורסל או פוטבול במישיגן סטייט.
משחק 6 היה שוב באוקלנד. ג'קסון הכין הפתעה בשרוול. למרות הפציעה של לי הוא נרשם בסגל. הוא נכנס לקראת סוף הרבע הראשון במה שהלהיב את הקהל באצטדיון ושיחק 90 שניות (סיים עם ריבאונד והחטאה). קרי עזר לקבוצה לעלות ליתרון 11 לקראת הרבע הרביעי אחרי שקלע 3 שלשות ב-90 בשניות ברבע השלישי. 8 דקות לסיום זה כבר היה 18 הפרש, אבל חוסר הנסיון של הווריורס עזר לנאגטס לחזור עד למרחק 2 נקודות בלבד. 2 קליעות עונשין של ג'ק הבטיחו את העליה של הקבוצה לשלב הבא.
ועכשיו למשהו הרבה יותר קשה
בסיבוב השני הווריורס פגשו את סן אנטוניו. אף אחד לא בנה על המשך ההפתעה, חוץ מהשחקנים של הווריורס. אחרי חצי ראשון צמוד, סטף קרי התפוצץ שוב ל-22 נקודות ברבע השלישי (סיים את המשחק עם 44 ו-11 אסיסטים), והוביל את הווריורס ליתרון 16 נקודות 4:20 לסיום המשחק. זה לא הספיק נגד הספרס. סן אנטוניו רצה 15 – 0 לפני נקודות של ג'ק, ושלשה של דני גרין שלחה את המשחק להארכה. הווריורס המשיכו להוביל גם בהארכה, ו-3 שניות לסיום הובילו בנקודה. שלשה של מאנו ג'ינובילי קבעה נצחון אכזרי לסן אנטוניו באחד הסיומים הגדולים שלהם.
הווריורס היו אמורים לעלות מדוכאים למשחק 2. אלא שהפעם היה התור של קליי תומפסון להתפוצץ ולרשום את משחק הפלייאוף הכי טוב שלו עד אותו שלב. 34 נקודות, והפעם הווריורס הצליחו לשמור על הנצחון
זאת הייתה הפתעה גדולה אבל עדיין אף אחד לא נתן לווריורס סיכוי. הספרס החזירו את הביתיות במשחק 3, וגולדן סטייט נצחה במשחק 4 קשוח אחרי הארכה. משחקים 5 ו-6 כבר היו חד צדדים. הקרסוליים של קרי ובוגוט היו גמורים, ולבעדיהם לווריורס לא היה מה למכור. זה היה פלייאוף מצויין לאוהדים, ושכר לימוד חשוב לקבוצה הצעירה. הווריורס היו היחידים שהצליחו לקחת משחקים מהספרס במערב.
הספרס נצחו בסוויפ את שתי הסדרות האחרות במערב, לפני הגמר הבלתי נשכח נגד מיאמי, בו הפסידו 4 – 3. גולדן סטייט הראתה קשיחות, חוכמה, ושחקנים שיכולים להתעלות ברגעים הנכונים. התקווה היחידה הייתה שהם ימשיכו ככה, ולא כמו שעשו עד אז, יפרקו את הקבוצה בקיץ.
לחלק הראשון
לחלק השני
לחלק השלישי
לחלק הרביעי
לחלק החמישי
אהבתם את הטורים? רוצים לקבל אותם ארוזים בספר עם תוספות? קנו ותהנו
גם בכדור הכתום וגם פה, פשוט תענוג לקרוא אותך. אחד המקורות היחידים לכתבות איכות על NBA בארץ
תודה