אפתח בחידה: תלבושתה שחורה-לבנה, היא דורסת את הליגה המקומית ללא הפסד ולאחרונה ספגה הפסד מאכזב דווקא בגביע. במי מדובר? ובכן, לא – לא מדובר ביובנטוס, למרות שגם היא עונה לדרישות. גיבורתנו היא פאוק סלוניקי, מוליכת הליגה היוונית, ובהנחה ולא תתרחשנה הפתעות חריגות – האלופה הנכנסת.
לאחר שנים בהן אולימפיאקוס הפכה את הסופר ליג היוונית למגרש המשחקים הפרטי שלה, נראה כי רוחות חדשות מנשבות להן בחצי האי הים תיכוני. הסיפור מרתק ומכיל לא מעט פיקנטריה, עשו לכם כוס קפה והתמקמו בנוחות במקומכם.
אם נביט לרגע דווקא על השורה התחתונה, מדובר באירוע היסטורי לא רק עבור פאוק, אלא עבור הליגה היוונית כולה – זו עתידה להיות הפעם הראשונה מאז 1990 בה תהיינה שלוש אלופות שונות ברצף, אחרי הזכייה המפתיעה של א.א.ק. אתונה אשתקד. בשני העשורים האחרונים אולימפיאקוס, כאמור, השתלטה בלעדית על הליגה, ולפני כן האליפות התחלקה בין שלוש קבוצות – האדומים מפיראוס, פנאתינייקוס וא.א.ק. אלא שלכל דבר בחיינו, כולל חיינו, יש סוף, ונראה כי הוא הגיע אל הליגה היוונית שהכרנו.
למרות היותם מוכרים גם בקרב אוהדים מחוץ ליוון, האספרומאוורי ("השחורים-לבנים" ביוונית) לא זכו באליפות מאז 1985. כן, יותר מליברפול. רק בשנים האחרונות התברגו הנשרים בחזרה בצמרת והחלו לסיים בקביעות במקום השני, לצד הצלחות בגביע. הדרך לשם לא הייתה פשוטה כלל – גם פרננדו סנטוס, מי שהוביל את פורטוגל לזכייה ביורו, לא הצליח להביא את הישועה. נדרשו הן סבלנות והן שינוי במהות הקבוצה על מנת להפוך אותה לשם דבר בליגה. הגורם המשמעותי הראשון להצלחה (ליתר דיוק, לקדם-ההצלחה. אל ההצלחה נגיע מיד) היה השיפור המתמיד במצב הכלכלי של פאוק לפני כעשור, שאיפשר לה לבנות מתחם אימונים חדש ולהחתים שחקנים בכירים בקנה המידה המקומי. הפירות הראשונים החלו להיקצר תחת המאמן הרומני לאסלו בולוני, שזכור בין היתר בזכות נצחון 1:2 מרשים במיוחד על טוטנהאם בחוץ, שהעלה אותה לשלב הנוקאאוט בליגה האירופית, ונדמה היה שפאוק החלה להתעורר מעט. אלא שמצב כלכלי יציב היה נחלת מעטים באותה תקופה, ופאוק לא נכללה ברשימה מצומצת זו, עד שהגיע איוון סאווידיס.
אם באמת רוצים להצביע על האירוע ששינה יותר מכל את מצב הקבוצה, תהיה זו רכישתה ע"י איש העסקים הרוסי-גאורגי ב-2012. כדי להבין באמת מה התרחש אז ביוון, דיברתי עם ביל, אוהד נאמן של פאוק, ששפך עבורי אור על האירועים. "באותה תקופה," אמר ביל, "מרבית הליגה היוונית, כמו גם המדינה עצמה, הייתה שרויה במצב כלכלי מחפיר, וירידת ליגה הייתה סכנה שריחפה מעל חלק ניכר מהקבוצות עקב חובות עצומים". בנוסף, האוהדים היוונים ידועים כחמי מזג במיוחד, מה שהוביל לא פעם להפרות סדר לפני, אחרי, בזמן ובמקום משחקים, ולסגירת היציעים במחזורים העוקבים. משמע, גם הכנסות ממכירת כרטיסים לא היו.
רכישת הקבוצה הייתה גלגל הצלה, אם כי איש לא צפה את ההמשך: סאווידיס כיסה את כל חובות הקבוצה בבת אחת, בעת ששאר הבעלים התמקדו בלנסות למכור את הקבוצות, שהפכו לנטל כלכלי. יתרה מזאת – איש העסקים גרם לצמיחה כלכלית עצומה של פאוק, שלוותה בהשקעה לטווח הארוך, כשלמעשה הוא עצמו לא מרוויח כלום. עניינים שכאלה לא עוברים בלי ספקולציות, וגם כאן נשמעו קולות רבים כי סאווידיס משתמש בפאוק על מנת לקדם את יחסי הציבור שלו, אבל אין זה משנה, שכן הקבוצה פורחת בזכותו. ובכן, לא רק בזכותו – יש אספקט נוסף לסיפור, ממנו אסור להתעלם.
לאורך השנים הייתה ידועה הליגה היוונית באלימות אוהדיה, אך גם בשחיתות שהייתה חלק בלתי נפרד ממנה. במשך העשור האחרון רבים התלוננו כי אולימפיאקוס גורפת לחיקה אליפויות בזכות שיפוט מוטה לטובתה. נשמע כמו עוד הטחת האשמות במועדון המצליח ביותר? ייתכן. אך ייתכן גם ההפך. העונה, לראשונה מזה שנים, במשחקי הליגה של קבוצות הצמרת משובצים שופטים מטעם פיפ"א, ולא מטעם ההתאחדות היוונית. "הן האוהדים והן המועדונים לא סומכים על שופטים יוונים", הסביר ביל, "משום שכולם סבורים שהם משוחדים לטובת אולימפיאקוס". המגמה הנוכחית החלה עוד בגמר הגביע בעונה שעברה, בו ניגע מיד, ונראה כי השפעותיה משמעותיות משציפו. "האם מדובר בצירוף מקרים כי עם שופטים זרים פאוק לא הפסידה בשום דרבי ואולימפיאקוס לא ניצחה בשום דרבי? אולי, אבל זהו עדיין סימן לכך הכדורגל היווני לא בדיוק היה "נקי"", מסכם ביל. ייתכן כי מדובר בהסקת מסקנות בטרם עת, אבל התמונה עלולה להשתנות אם נביט על העונה הקודמת.
במרץ אירחה פאוק את א.א.ק אתונה – מפגש צמרת בין המקום הראשון למקום השני. במחזור שלפני כן עלתה א.א.ק לפסגה על חשבון פאוק, והמפגש הישיר ביניהן עלול היה להכריע את זהות האלופה. בדקה ה-90 כבש פרננדו וארלה את שער הנצחון לזכות פאוק, אלא ששופט המשחק פסל את השער בטענה לנבדל. וכאן החלה המהומה. שחקני המארחת לא קיבלו את החלטת השופט, סאווידיס בעצמו התפרץ למגרש והמשחק הופסק. התמונות שהופיעו בכותרות היו של סאווידיס הזועם במגרש, נושא את אקדחו האישי. לימים, הוא ונציגיו טענו הוא שאמנם הגזים ולא שלט ברגשותיו, אבל אינו איים על איש עם הנשק, אותו יש לו אישור לשאת; מנגד, דו"ח השופט ציין כי בעלי פאוק איים מילולית על השופט, וכי השחקנים חששו לחדש את המשחק למראה אקדחו.
למרות שתחילה התוצאה הסופית נקבעה להיות 0:1 לזכות המארחים, מאוחר יותר, לאחר שכלל הליגה הופסקה בעקבות הארועים, החליט בית הדין לזקוף נצחון טכני לא.א.ק., ובמקביל להוריד לפאוק 3 נקודות. מעשית, הפער בין א.א.ק. לפאוק צמח ב-6 נקודות, ובטבלה הסופית אותן 6 הנקודות הפרידו בין פאוק השנייה לאלופה א.א.ק. כעבור חודשיים נפגשו הקבוצות בגמר הגביע, אותו שפט הספרדי דויד בורבלאן, ובו ניצחה פאוק 0:2, והשיגה נקמה קטנה במי ש"מנעה" ממנה זכייה באליפות. ייתכן כי השופטים לא היו כה משמעותיים כפי שמציגים אותם, ייתכן גם כי הם אלה שהכריעו את זהות האלופה – כנראה שלעולם לא נדע, אבל בנימה אישית אגיד כי אני מטיל ספק בדבר הגינות הכדורגל היווני בעשור האחרון, וגם לפני כן.
אבל העונה נראה כי פאוק למדה את הלקח והגיעה בוגרת ואחראית. לאחר שנים של חילופי מאמנים תכופים, המאמן הנוכחי, רזבאן לוצ'סקו, בדרך לסיים עונה שנייה מלאה, ורגועה, בקבוצה. אם השם נשמע לכם מוכר – מדובר בבנו של מירצ'ה, המאמן האגדי של שחטאר לשעבר. כהערת שוליים אציין שצמד המאמנים נפגש לפני יותר מעשור, אז ראפיד בוקרשט של רזבאן ניצחה את שחטאר. בכל אופן, נראה כי לוצ'סקו ג'וניור מצא סוף כל סוף את קבוצתו שהוא עצמו נדד במשך שנים. נכון להיום במאזנה של פאוק 18 נצחונות ו-2 תוצאות תיקו ב-20 משחקי ליגה. מדובר בשיא מועדון – 20 משחקי ליגה ללא הפסד, כאשר כל המשחקים נגד א.א.ק ואולימפיאקוס כבר מאחורי האספרומאוורי. אולימפיאקוס נמצאת במקום השני, בפער 9 נקודות מפאוק – פער שאמור היה להיות 11 נקודות, אלמלא 2 הנקודות שהורדו לפאוק, זכר מהעונה הקודמת.
אבל כשהפערים על הדשא כה משמעותיים, מדובר בעניין שולי. במחזור האחרון הביסה פאוק בביתה את יריבתה מפיראוס בתוצאה 1:3, כשאת השער המצמק ספגה בדקות הסיום כתוצאה מחוסר ריכוז, ובכך שמרה על מאזן ביתי מושלם העונה. בעצם, לא רק העונה – גם בעונה שעברה ניצחה פאוק את כל משחקיה הביתיים, אם לכלול את הנצחונות הטכניים, ובסה"כ היא סופרת 25 נצחונות ביתיים רצופים – שיא מועדון נוסף. וכה סמלי היה ששני השיאים הנ"ל יישברו דווקא נגד אולימפיאקוס – הרי ב-1973 היא זו שעצרה את רצף 19 המשחקים ללא הפסד של פאוק, במשחק רווי החלטות שיפוט נגד המפסידה. אבל פאוק תמיד משיגה את הנקמה, במוקדם או במאוחר.
במפעל השני בו היא מתמודדת, הגביע היווני, מצפה לאספרומאוורי משחק גומלין נגד פאניוניוס (הגביע משוחק בשיטת בית-חוץ), אליו תגיע לאחר שהפסידה במשחק הראשון 2:1 – בדיוק כמו בסיבוב הקודם, אז התפוצצה בגומלין עם חמישיה. הסיכוי לדאבל ריאלי בהחלט, לכן בפאוק מתחילים להביט בזהירות אל עבר העונה הבאה, בדגש על המסגרות היבשתיות, בהן היא לא הצליחה במיוחד לאחרונה. בעונה שעברה הודחה הקבוצה על ידי אוסטרסנד המפתיעה, והעונה גם כן לא עמדה בציפיות: בשלבי המוקדמות היא אמנם גברה על באזל וספרטק מוסקבה, אבל בשלב הפלייאוף הובסה על ידי בנפיקה ונשרה לליגה האירופית. גם שם התוצאות לא היו משביעות רצון – לאחר הפסד ביתי מינימלי (ומובן) לצ'לסי, ניצחה פאוק את באטה בבוריסוב, ומשם קרסה עם 4 הפסדים רצופים שהותירו אותה במקום האחרון. "פה אנחנו באמת לוקים בחסר, אבל אני מקווה שבעונה הבאה נצליח גם מחוץ לסופרליג", ענה לי ביל כשהבעתי תקווה כי פאוק תנצל את הנסיון שצברה העונה לטובת קמפיין אירופי מוצלח.
בעונה הבאה צפויה לה השתתפות בליגת האלופות, והאתגר לא צפוי להיות פשוט יותר. המפתח להצלחה הוא היכולת של רזבאן להפיק את המיטב ממכירת שחקנים מובילים, בדיוק כפי שאביו עשה בשחטאר. אחת הדמויות המרכזיות בקבוצה הייתה החלוץ הסרבי אלכסנדר פריוביץ', שהיה לכובש העיקרי של הקבוצה, הן בליגה והן באירופה. משנמכר לפני כחודש לאל-אתיחאד הסעודית עבור כעשרה מיליון יורו, נדמה היה כי הדהירה של פאוק תעצר, אולם דבר לא השתנה מבחינת התוצאות, והעומק ההתקפי של הסגל מילא היטב את החלל שנוצר.
מלבד זאת, הכסף שנכנס לקופת פאוק הושקע בשחקנים אחרים. במקום פריוביץ' הובא הפולני בן ה-22 קארול סווידרסקי, שכבר הספיק לתרום שני שערים חשובים; ויתר העמדות חוזקו גם הן למקרה של פציעות השחקנים הבכירים. יוסיפ מישיץ', למשל, הובא במקומו של פונטוס וורנבלום השוודי, שהגיע מצסק"א מוסקבה ושגמר את העונה עקב פציעה. אין ספק כי הדבר מזכיר מעט את הבנייה מחדש של שחטאר לאחר עזיבה של עוד אחד מכוכביה בעד סכום עתק. עם קו הגנה יציב ומתואם, בראשות וירינייה הפורטוגלי ו-וארלה, ועם שילוב של שחקנים עתירי נסיון בקישור ובהתקפה, כמו עומאר אל-כדורי שלא מצא עצמו בסרייה א', ומקומיים המכירים מקרוב את האווירה, פאוק בהחלט יכולה לבצע קפיצת מדרגה נוספת גם בעונה הבאה.
נכון להיום לזכות פאוק שתי אליפויות בלבד. הקבוצה מהצפון עושה כל שביכולתה כדי למנוע מהתואר לחמוק ממנה, כפי שקרה בשנה שעברה, וסאווידיס אפילו הוציא הודעה לאוהדים שאמרה כי הוא עצמו שמח ומבין את שמחת האוהדים, אך דרש להמשיך לשמור על קור רוח כי הם טרם זכו בדבר. ללא ספק עדיף עשרות מונים מאשר להתפרץ לכר הדשא עם נשק. נותר רק לקוות שזהו פרק חדש בכדורגל היווני, לו יוטב אם יהפוך לתחרותי. כמובן, עם שליטה של פאוק. אחרי הכל, אני אוהב את הרעיון של קבוצה שחורה-לבנה השולטת בליגה. פורצה פאוק!
