// מאת טקטיקות ומה שביניהן
וירוס הקורונה שמתפשט במהירות ברחבי העולם גובה איתו קורבן נוסף והוא יורו 2020 שמעתה ייקרא יורו 2021. כן, אופ"א החליטה לדחות את אליפות אירופה שמתרחשת כל 4 שנים לקיץ של 2021.
עבורנו, אוהדי הכדורגל, מדובר בבשורה עצובה. ציפייה ארוכה של 4 שנים מאז אותו גמר בצרפת שהייתה אמורה להסתיים בקרוב, תתארך לה בשנה נוספת, אבל יש כאלה שדווקא מרוויחים מכך שהיורו נדחה.
כל עכבה לטובה
הראשונים להרוויח מכך היא נבחרת אנגליה ובעיקר הארי קיין ומרכוס ראשפורד. צמד שחקני ההתקפה שהיו אמורים להוביל את ההתקפה של נבחרת שלושת האריות בטורניר הקרוב, נפצעו במהלך העונה וככל הנראה לא היו מספיקים לחזור למחזורי הסיום גם אם העונה הייתה ממשיכה. הבשורה הייתה עוד יותר קשה כאשר התברר להם שהפציעה שלהם תגרום לסאות'גייט, ככל הנראה, לא לזמן אותם לאליפות. אחרי הכול, לזמן צמד שחקני התקפה שלא שיחקו כמה חודשים טובים ולשחק איתם ישירות בטורניר עמוס וצפוף זה לא הדבר הכי טוב עבורם ורק עלול לפצוע אותם יותר.
בנוסף, עד שהם יחזרו לחדות ולכושר משחק שהם היו רגילים אליהם, היורו כבר יהיה לא רלוונטי בעבורם. לכן, אני בטוח שמתי שקיין וראשפורד שמעו את הבשורה על כך שהיורו נדחה לקיץ הבא הם היו מאושרים. אם לא מבחוץ – אז מבפנים. זאת אפשרות נהדרת עבורם לקבל זמן מספק לחזור לכושר שלהם, לקבל דקות משחק, להבקיע שערים ולגרום למאמן הלאומי שלהם לזמן אותם שוב לסגל.
מרוויחה נוספת מהדחייה היא נבחרת הולנד. כולנו זוכרים את נבחרת הולנד של תחילת העשור, זאת שכמעט זכתה במונדיאל 2010 בדרום אפריקה והייתה לאחת מהקבוצות הטובות בעולם בכיכובם של רובן, סניידר, ואן פרסי, ואן בומל ועוד. אך מאז, הרבה השתנה אצל האורנג'. השחקנים המבוגרים פרשו והדור שהתחלף לא היה מספיק טוב בכדי לשחזר את ההישגים של הותיקים יותר.
אבל הנה, בשנתיים האחרונות, תחת הובלתו של רונאלד קומאן, ההולנדים שוב פורחים. למה הדחייה טובה להם? ראשית, גם הולנד ככל הנראה הייתה חסרה את ממפיס דפאי, הסקורר הגדול שלה שנפצע לאחרונה במדי ליון ולא בטוח היה לוקח חלק ביורו אם היה מתקיים בקיץ הנוכחי. דחייה של היורו לקיץ הבא תאפשר לממפיס לחזור לכושר משחק ולקוות לעוד פתיחת עונה טובה עם ליון או בכל קבוצה אחרת בה ישחק בעונה הבאה.
שנית, דה ליכט ודה יונג, דור העתיד וההווה של ההולנדים, שאמורים להיות במרכז הקישור וההגנה, יקבלו עוד שנה להתפתח ולהיבנות. נכון שמדובר כבר בשחקנים ברמה עולמית, אך העונה שהם חוו כל אחד בקבוצתו הייתה קשה. דה יונג, שסבל מחוסר תכנית המשחק של ואלוורדה בתחילת העונה ודה ליכט שלא נכנס כמו שצריך למרכז ההגנה של יובנטוס, אך לאט לאט השתפר. דחייה של היורו בשנה תאפשר להם להשתפשף עוד יותר, מדובר בשחקנים שיכולים רק להשתפר ואין ספק שככל שהזמן יילך הם רק ישתפרו.
טורקיה היא המרוויחה השלישית מדחיית הטורניר. אולי אצלה הקורונה לא הפריעה להמשך הליגה המקומית, אך הם מאוד שמחו לשמוע שהנגיף גרם לדחייה של הטורניר בשנה.
טורקיה מצמיחה כרגע את הדור הטוב ביותר שלה בשנים האחרונות. שחקנים צעירים שנמצאים במעקב של כל אריות היבשת כמו מריח דמיראל, שלא החמיץ דקה אחת במהלך משחקי המוקדמות וביחד עם צ'גלאר סוינג'ו הנהדר של לסטר עזר לנבחרת שלו לספוג רק 3 שערים בכל משחקי המוקדמות של הטורניר. בנוסף לדור הצעיר שמתפתח, יש גם את השחקנים עם הניסיון כמו טופראק וצ'נק טוסון, שהיו אמורים להביא את המנהיגות והניסיון שלהם לסגל, אך לצערם הם נפצעו ובוודאות היו נעדרים מהטורניר אם היה נערך בקיץ הקרוב. גם דמיראל הצעיר ספג פציעה והיה מצוי בספק לטורניר.
הדחייה של הטורניר אפשרה לטורקים לנשום לרווחה, הם יוכלו לקבל בקיץ הבא בחזרה את הניסיון של טופראק וטונסון ולקוות שההגנה שלה תשחזר את ההישג מהמוקדמות שביחד עם סוינג'ו שאמור להמשיך להוביל את ההגנה יצטרף אליו גם דמיראל.
הזמן לא עוצר
נעבור אל הנבחרות שפחות שמחו לשמוע את הבשורה על דחיית הטורניר. ראשונה היא נבחרת בלגיה. דור הזהב של בלגיה ידע עליות ומורדות והנה הסוף שלו לאט לאט מתקרב וכבר נראה באופק אפילו עבור חלק מהשחקנים. דחייה של הטורניר בשנה אולי לא תהיה סוף העולם עבור הבלגים, אך עבור חלק מהשחקנים שלהם מדובר במכה קשה.
צמד הבלמים שהוביל אותם בתקופות האחרונות הם אלדרווילד ויאן ורטונגן שבקיץ הבא יהיו בני 34 ו-32. כבר העונה הם חוו ירידה ניכרת ביכולת במדי טוטנהאם וספק אם ימשיכו במדי התרנגולים גם בעונה הבאה. כרגע לבלגים אין שחקני הגנה מספיק בולטים במקומם בכדי להתמודד עם אריות היבשת וגם לא נראים כאלו באופק. דחייה של הטורניר לא טובה עבורם, היכולת של צמד הבלמים שלהם ככל הנראה לא תשתפר ואם יעזבו את טוטנהאם, אז כנראה לקבוצה פחות טובה שלא תעזור להם לשפר את היכולת שלהם. הנחמה היחידה שמוצאת בלגיה בדחייה היא שאולי אדן הזארד יוכל להחלים לגמרי מהפציעה שלו ולחזור להיות בעונה הבאה השחקן הכל כך נהדר שאנחנו רגילים לראות אותו.
המפסידה השנייה היא דווקא המחזיקה הנוכחית של התואר, נבחרת פורטוגל. הפורטוגלים כבר שנים נישאים על כתפיו של כריסטיאנו רונאלדו, שתמיד נמצא שם ברגעים הקשים בכדי להציל את הנבחרת שלו. גם ביורו 2016, שהסתיים בזכייה, אפילו שלא שיחק כמעט במשחק הגמר הוא זה שהיה שם במשחקי הבתים והנוקאאוט לסחוב את הקבוצה שלו ולהבקיע את השערים החשובים שקידמו את הנבחרת שלו עוד שלב ועוד שלב. בקיץ הבא הוא כבר יהיה בן 36. אז נכון שהוא עדיין כובש בצרורות גם במדי יובנטוס, אבל לא באותה יכולת וכושר שהוא היה עושה בריאל מדריד. ייתכן מאוד שרונאלדו ימשיך לכבוש בצרורות גם בעונה הבאה, אך לא בטוח שבקיץ, אחרי עונה מתישה, יהיו לו את הכוחות לסחוב על הכתפיים שלו את הנבחרת גם ברגעים קשים.
קרואטיה גם כן רואה לנגד עיניה את דור הזהב שלה הולך ונעלם. השיא היה כמובן במונדיאל האחרון ברוסיה שם הצליחו הקרואטים להגיע עד לגמר, אך בתקופה האחרונה אפשר לראות את הצלילה של הקרואטים. תיקו מול נבחרת חלשה כמו אזרבייג'אן, הפסד לנבחרת הונגריה והפסד 6:0 מביך מול ספרד. היכולת של הקרואטים הולכת ודועכת וכך גם היכולת של הסופרסטארים שלהם.
מודריץ' וראקיטיץ', הכוכבים הבלתי מעורערים, כבר לא כאלה בקבוצות שלהם כשהרבה אוהדי ברצלונה רוצים לראות את ראקיטיץ' עוזב ובריאל מדריד מודריץ' כבר לא בראש סדר העדיפויות של זידאן. עונה הבאה לא בטוח בכלל שהם יזכו לשחק במעמדים הגבוהים וגם פה לקרואטים אין שום תחליף בקישור. בהתקפה אולי יש את פיליפ קוסטיץ' שיכול להוות מחליף ראוי לאיוון פריסיץ' שגם הולך ויורד ביכולת שלו וגם הוא בקיץ הבא כבר לא בטוח יהיה ברמה גבוהה.
