המסע של ליברקלופ: רביעייה מהנה מול ווסטהאם

הבלוג מלווה את משחקיה של ליברפול, ונכתב במהלך המשחק מנקודת מבטו האובייקטיבית של אוהד.
השנה ביקשו הביטלס להצטרף גם לצוות הבלוג ואני הסכמתי.
מאחר והכוכב הגדול הוא המאמן יורגן קלופ, בחרתי לשנות במעט את שמה של הקבוצה.

Premier League - טיק טיק

לפני המשחק:
עשרה ימים עברו מהמשחק האחרון, וזה נראה לי ממש מזמן, בערך כמו המאה הקודמת לפחות. היה קשה, אבל נשארתי בחיים.
הפגרה הזו ממש הגיעה בזמן, והיא תחליף כלשהו לפגרת חג המולד שהאנגלים מתעקשים להתנגד לה בעקביות. הקבוצה יצאה לנופש ואימונים בספרד ומעניין אם היא תחזור חלודה או מחודדת.

פינת הקלישאה של קלופ:
קלופ הוא מנג’ר שנראה מאוד מעורב רגשית בקבוצה ובהתרחשויות ודווקא המשפט הבא קצת הפתיע אותי. ברור שהוא מעוניין שהקבוצה תמשיך ותשתפר, אבל להגיד את מה שהוא אמר נשמע לי קצת קיצוני: “אני לחלוטין לא שמח. אני רוצה להיות שמח בסיום העונה. למען האמת, שמח אינה מילה שנמצאת בראשי. לפעמים אני בסדר איתה, לפעמים יותר ולפעמים פחות”. מה שכן, זה משפט שנראה שמגיע מהלב וחורג מהסיסמאות והקלישאות שהוא, והרבה מאמנים אחרים, מרבים להשתמש בהם, ובגלל זה הוא כל כך מעניין.

ליברפול, קלופ
קלופ עם עוד ציטוט לפני המשחק Credit to “Liverpool FC” Facebook page

המשחק:
קלופ שוב משנה את ההרכב, למעט הקצוות (שוער והתקפה) ששומרים על יציבות.
כשאני רואה בהרכב של ווסטהאם את אברה ונובל זה גם נראה לי כמו המאה הקודמת.

בדקה השניה התברר שהחבר’ה אולי לא הכי מחודדים, אבל הם בודאות לא חלודים, כשהבעיטה של סלאח, אחרי התקפה חדה וזריזה, פגעה בקורה ויצאה החוצה.

ההצלה הנהדרת של קריוס אחרי רבע שעה יכולה להביא לשתי מסקנות הפוכות שבדרך כלל תלויות בדעה המוקדמת של האוהד. הראשונה, קלופ גאון, כי הוא החליט לתת לו מקום של קבע בשער, והשניה, שקלופ לא גאון, כי הוא השאיר את מיניולה כל כך הרבה זמן בשער.

המסקנה שלי היא שכנראה לכל שחקן בפרמייר ליג שהוא מעל שני מטר יש שם שמסתיים ב – ץ’.

ברוב הקרנות הצלחנו להשיג איום על השער כך שאחרי ששני המגינים שלנו ניסו להבקיע מרחוק והשיגו רק קרנות, הגיע סופסוף השער עם נגיחה של צ’אן מקרוב.



קריוס שוב הציל בעיטה מצויינת של הגבוה ההוא עם ץ’, ואני המשכתי עם עצמי את הדיון שהתחלתי למעלה לגבי קלופ והחלטותיו.

בפתיחת המחצית השנייה האדומים נראו לי זחוחים משהו ואז אוקס לקח את הכדור, דרס שלושה לונדונים, מסר תוך כדי נפילה לתוך הרחבה, מתוך ידיעה שבעולם הזה שנקרא אנפילד, כדורים כאלה יגיעו לסלאח. זה מין משהו קוסמי כזה. וסלאח? מה הוא יעשה עם הכדור? נו באמת, מה השאלה בכלל, הרי ברור שיהיה אירוע קוסמי. 0-2.

בעולם הזה שנקרא אנפילד, כשמשחקים נגד קבוצה מלונדון, בדרך כלל מתרחשים דברים פלאיים בעשר הדקות אחרי שליברפול עולה ליתרון של שני שערים בדקה החמישים.

זה התחיל עם אסיסט של צ’אן לפירמינו בדרך לשלישי, המשיך עם אסיסט הפוך שלו שהביא לשער מהצד ההפוך, והסתיים עם שלוש הצלות של השוער אדריאן באחד על אחד מול כל החלוצים האדומים.

פירמינו, ליברפול
Credit to “Liverpool FC” Facebook page

אירוע פלאי / קוסמי שכזה הוא התקשורת שיש לשחקנים עם הדברן ניר לוין, שבערך שלוש שניות אחרי שהוא סגר את המשחק יצרו התקפה שהסתיימה בקורה והחוצה של מאנה, ואחרי עוד שלוש דקות התקפה מבריקה שהסתיימה בקורה ופנימה של מאנה.

שורה תחתונה:
איזה חלודה ואיזה נעליים – רביעייה לרשת של ווסטהאם במשחק שהיה הנאה צרופה של תנועה, מסירות ואינסוף הזדמנויות.
ההתקפה היתה במיטבה כשהשלישייה הקדמית החליפה מקומות ולא נתקעה בעמדות המוצא. הדברים הטובים קרו כשמאנה נכנס למרכז ופתח לרוברטסון את האגף, או כשפירמינו משך אחריו את ההגנה לאגף ופינה את המרכז לשחקנים אחרים.

כל הקבוצה נראתה היום מחוברת ומחוייבת ואמנם זה נראה כרגע רחוק מאוד, אבל יכול להיות שלולא ההצלה הראשונה של קריוס כל הטור הזה היה אחר לגמרי.
מילנר ואוקס עבדו ללא הפסקה ואפילו זכינו לבעיטה מרחוק של אוקס.
צ’אן היה צ’אן, כלומר נע על הסקאלה בין שער ובישול נהדר לבין אדישות ואיבודים שטותיים במקומות קריטיים.
שני המגינים היו מעורבים מאוד במשחק ההתקפה ואם אנחנו לא מדברים על הבלמים זה טוב.

אין לי אמנם סטטיסטיקה השוואתית אבל נראה לי שמשחק שיש בו 12 בעיטות למסגרת של קבוצה אחת הוא לא הסטנדרט המקובל.

ליברפול
Credit to “Liverpool FC” Facebook page

בכל זאת שתי נקודות לשיפור:
למרות שהבקענו ארבעה שערים, הקבוצה חייבת לשפר את אחוזי ההצלחה מול השער, כי מול קבוצות טובות יותר לא תהיה כזו כמות דימיונית של הזדמנויות. אסור להחמיץ כל כך הרבה ב”אחד על אחד”.
חסר לנו קשר שיגיע מאחור וידע לנצל את השטחים הפתוחים שמייצרים שחקני ההתקפה. מילנר ואוקס עושים אמנם תנועה מצויינת, אבל הטכניקה שלהם ויכולת ניצול המצבים היא לא מספיק טובה לרמות הגבוהות. מילנר כבר לא ישתפר בתחום הזה ואוקס אולי, וכנראה שקלופ יודע מדוע הוא מתעקש על קייטה.

שאלה לסיום:
מתי אצלנו יגיעו האוהדים עם חולצת הוקרה לשחקן עבר, כמו שאוהדי ווסטהאם מוקירים את בובי מור?

ומה הביטלס היו אומרים על זה?
הפעם, מנקודת המבט של הגנת ווסטהאם:
See the world spinning around

 
   
   

רוצים לעזור לנו לעשות דברים חדשים?

תתמכו בנו

*כל עזרה תעזור לנו לגוון ולשפר את התוכן ולצמוח