הבלוג מלווה את משחקיה של ליברפול, ונכתב במהלך המשחק מנקודת מבטו האובייקטיבית של אוהד.
השנה ביקשו הביטלס להצטרף גם לצוות הבלוג ואני הסכמתי.
מאחר והכוכב הגדול הוא המאמן יורגן קלופ, בחרתי לשנות במעט את שמה של הקבוצה.
לפני המשחק:
אני מוטרד.
יותר נכון לא רגוע.
יתכן שאפילו לחוץ, בהנחה שטיפות זיעה בחורף מסמלות לחץ.
ליברפול סוחבת יתרון שלושה שערים מהמשחק הראשון ועדיין בכל העיתונים והאתרים אומרים שזו ההתמודדות היחידה שעדיין פתוחה, ואיך אמרו פעם הגששים:"אם כולם אומרים כנראה שזה נכון…"
פינת הקלישאה של קלופ:
"וינאלדום הוא שחקן מרכז שדה התקפי מבריק(?), הוא יצירתי(??), הוא יכול לתקן את הכדור(??? במקור – fix the ball), יש לו ראיית משחק ובקיצור יש לו הכל" – קלופ כנראה מנסה להכניס מוטיבציה לשחקן, אלא שאז הוא קצת נסחף וכנראה מדבר על מה שהוא קיווה שהשחקן יהיה ולא על מה שקורה במציאות. לא נורא, בחלומות יש גם הרבה דברים חיוביים (סימני השאלה הם תוספת שלי).
המשחק:
מה עושה פולני טוב בשעת לחץ?
שותק, מתכנס בתוך עצמו, מכבה את האור ויושב בשקט בחושך. לבד.
כך תיכננתי לראות את המשחק.
ואז הגיע החייל שלי. יצא לאפטר.
ואני מכין לו אוכל, מכניס בגדים לכביסה, מקשקש איתו קצת, ובעיקר אני כבר לא כל כך מוטרד, או לא רגוע, או בלחץ, כי דברים אחרים מעסיקים אותי. דברים טובים.
ואז החייל שלי אומר, אתה יודע שתהיה הארכה ואז אני חוזר להיות מוטרד, כי זו היתה התחזית שלי בצהריים, ואם כולם אומרים….
מתיישבים בסלון, מכבים את האור ורואים את וירג'יל יוצא לטיול על קו שמאל. אלא שהטיול שלו הופך לטיול של סטרלינג בדרך לשער הראשון של סיטי בדקה השנייה.
בדרך כלל אני כותב תוך כדי משחק, אבל הפעם לא הצלחתי. פשוט רעדו לי הידיים כל המחצית. בונקר היסטרי של ליברפול היה יעיל רוב המחצית עד שבסוף סיטי פרצה אותו ורק הקורה והקוון הצילו אותו. את הבונקר. וגם את הקלופ.
לא להאמין, אבל כולם מרוצים בסוף המחצית – סיטי שקיצרה מרחק לשלושער שהיא צריכה וליברפול שהצליחה להינצל משלישייה כבר בראשונה אחרי הספיגה בדקה השניה.
אני רץ להשלים כביסות לחייל, גם כי הזמן דוחק ובעיקר כדי להעסיק את המוח בדברים אחרים, כי הוא עסוק בעיקר בתסריטי הדחה למיניהם, עד שהימנון הצ'מפיונס קורא לי לחזור.
למחצית השניה עולה קבוצה אדומה אחרת, אולי השמות אותו דבר, אבל השחקנים אחרים לגמרי, כי הם ממש משחקים אחרת. אין לי מושג מה קלופ אמר להם בהפסקה, אבל הם פתאום התחילו להניע כדור ופשוט לשחק כדורגל. פשוט.
ואחרי עשר דקות זה קורה. המהלך של העונה לא יכול להסתיים בצורה אחרת חוץ מאשר כדור שיתגלגל לאיטו ללא אחר מאשר סלאח שנותן צ'יפ אלגנטי לרשת. 1-1 שעשר דקות לפני כן נראה דימיוני לגמרי. מהלך גדול של שחקן שכל מה שהוא עושה העונה יוצא לו נכון. פצוע או לא פצוע, הוא במקום הנכון בזמן הנכון.
בדקה ה 70 החייל מבקש שנעבור לרומא ואני לא יכול לסרב, כי אנחנו כבר עלינו, והאמת – היה שווה.
שורה תחתונה:
חצי גמר צ'מפיונס. מי היה מאמין ומי צריך יותר מזה.
איכשהו, בזכות אופי חזק ושופט חלש, שרדנו מחצית ראשונה היסטרית וקטסטרופלית. סיטי היו בשליטה מוחלטת (70% החזקה ו 14 בעיטות) והריח של הגול היה חזק יותר מכל תבשיל של אימא שהרחתם אי פעם, גם אם הייתם מכניסים את הראש לתוך הסיר.
ליברפול התגוננה עם כל הקבוצה וכלל לא ניסתה לייצר התקפות, אלא בחמש הדקות האחרונות. סיטי שרצה בתוך הרחבה האדומה, אבל חוץ מהבעיטה לקורה של סילבה היא בעיקר עשתה קולות של איום ולא ממש סיכנה את השער. קלופ לא הירשה למגינים שלו לעלות וההגנה החזיקה בקושי את הראש מעל המים בתקווה שהסערה תחלוף בלי יותר מדי נזקים. עד לפני כמה שבועות ההגנה היתה מתפרקת מלחץ שכזה. היום זה כבר לא קורה.
נכון, כנראה שהגיע לסיטי פנדל על היד של מילנר ברחבה וגם השער שנפסל של סאנה היה חוקי. WTF. גם לנו מגיע מדי פעם להרוויח מטעויות שיפוט.
וכל סיפור המחצית השניה מתמקד באותם שלושים שניות בין המסירה של סלאח למאנה ועד הצ'יפ המצרי.
אז כולם אמרו שרק במשחק שלנו יכול להיות מהפך. אז אמרו.
וכולם אמרו שברצלונה כבר עלתה. אז אמרו.
קלופ אמר שוינאלדום מבריק ויצירתי. אז הוא צדק.
אני והחייל חשבנו שתהיה הארכה. אז חשבנו וטעינו.
כולם אמרו שפפ נכשל במשחקי נוק אאוט. אז אמרו וצדקו.
וירג'יל וקריוס עשו רק טעות אחת כל אחד, שעלתה לנו בשער חוקי ושער פסול, אבל חוץ מזה היו מעולים ויציבים. לוברן נתן גם הוא הופעה מצוינת במרכז ההגנה, ללא שום טעות מהותית.
שלושת הקשרים שרפו קילומטרז' עצום ולא נתנו הרבה מרחב מסירה ובעיטה לדה ברוינה.
השלישייה הקדמית אספה כוחות במחצית הראשונה, בשביל שיהיה לה כוח להברקה אחת במחצית השניה. יותר מזה אנחנו לא צריכים.
עברה כמעט שעה מאז סיום המשחק, אני מחכה שמכונת הכביסה תסיים, משלים את כתיבת הטור ועדיין לא מפנים שכדורגל משחקים גם באמצע שבוע, כי אנחנו עדיין בצ'מפיונס.
אפילוג:
אתם יודעים איך באמת עולים לחצי גמר צ'מפיונס?
דואגים שאישתי תגיע למגרש.
עד היום היא היתה בשלושה משחקי כדורגל באירופה – בליברפול, ברומא ובמינכן, ובהופעה בברנבאו…
