המסע של ליברקלופ: התיקו מול סנדרלנד

הבלוג מלווה את משחקיה של ליברפול העונה, מעט ברצינות, קצת בהומור והרבה מהזווית האישית.
מאחר והכוכב הגדול הוא המאמן יורגן קלופ, בחרתי לשנות במעט את שמה של הקבוצה, ועם האוהדים השרופים הסליחה.
הפוסטים נכתבים במהלך המשחק עצמו, או מעט אחריו.

לפני המשחק:
פחות מיומיים עברו מהמשחק הקודם נגד סיטי.
רק לפני חמישה שבועות התקיים המשחק הקודם נגד סנדרלנד.
יורגן קלופ מגיע כבר למשחקו החמישים בליגה.
השעה חמש בערב, יש כדורגל אנגלי, זה מרגיש כמו שבת, אבל לצערינו זה לא יום שבת.
אכן, זמנים מוזרים.

פינת הקלישאה של קלופ:
“אני לא חושב עכשיו בכלל על צ’לסי. אחשוב עליהם רק לקראת המשחק נגדם” (אז אמר…).

תחושת בטן:
נמשיך עם הניחוש שהצליח בארבעת הניצחונות האחרונים. מפסידים 2-1.

המשחק:
הפציעה של הנדרסון גורמת לקלופ לחזור למערך ההתקפי יותר שלו, והוא פותח עם סטארידג’ במקום אוריגי שעשה עבודה מעולה בכל המשחקים בהם פתח לאחרונה. אולי הבוס יודע משהו שאנחנו לא יודעים. בפתיחה אנחנו באמת מגיעים די בקלות לשער של סנדרלנד, אבל מצד שני מיניולה נזקק בעשר דקות הראשונות, לשתי הצלות יותר מכל מה שעשה מול סיטי.

הבוס יודע? ברור שהוא יודע, איך בכלל יכולתי לפקפק בכך.
בדקה ה-19 סטארידג’ מקפיץ עם הראש מעל השוער, ומעכשיו צריך רק לשחק כמו נגד סיטי, כדי להקטין את הפער מצ’לסי.
אלא שסנדרלנד זה לא סיטי, והיא מנצלת טעויות. קלאבן, ששופט רחמן לא נתן לו אדום נגד סיטי, עושה עבירה ברחבה ודפו מעניש אותנו בפנדל, ופתאום הכל מתהפך, הכל פתוח.

סטארידג’ מנסה שוב ושוב מרחוק, אבל כל השאר לא מחוברים ולא מדויקים, ביחוד צ’אן ופירמינו.
מרכז ההגנה פרוץ לגמרי ורק הצלה של מיניולה מפריצה של דפו וחוסר ריכוז של… נכון, דפו, משאיר את התיקו עד ההפסקה.

אני לא נוהג לייעץ למאמן, ולא יודע עם השחקנים עייפים, או סתם לא רגילים לשחק לפני שצ’לסי משחקת, אבל שינוי בהפסקה זה ממש מאסט.

מורנו במקום מילנר, זה לא מה שציפיתי, אבל כבר אמרנו שהבוס יודע מה הוא עושה.

איך יודעים שההתקפה שלנו מגמגמת?
כשהרבה התקפות מסתיימות בהגבהות לרחבה, המכונות, סתמיות, וכך אנחנו משחקים בפתיחת המחצית השניה. שליטה מוחלטת בכדור, מיליון מסירות ואפס איומים על השער.
אחרי שהשופט מתעלם מיד של צ’אן ברחבה, אני רק מחכה שהוא יפצה אותם. אני גם מחכה שהבוס יעשה עוד שינוי וינסה להעיר את החבר’ה על המגרש.

הבוס יודע? ברור שהוא יודע, איך בכלל יכולתי לפקפק בכך.
בדקה ה-71 המחליף מורנו מגביה קרן מימין שאיכשהו נופלת לרגליים של מאנה, שמבקיע ממרחק אפס. 1-2.

המסע של ליברקלופ
Credit to “Liverpool FC” Facebook page

כשמובילים בד”כ רוב המאמנים מחזקים את הקישור או ההגנה, וגם הבוס נוהג להכניס את הנשק הסודי שלו, לוקאס האיום. גם היום, אבל זה רק אחרי שהכניס עוד חלוץ על חשבון קשר. סדר החילופים אמנם קצת מוזר, אך אנו סומכים על הבוס שלנו.

נמאס כבר לכתוב על העבירות המטופשות של לוקאס וצ’אן ליד הרחבה, בעיקר בדקות הסיום, אז למען הקוראים, ולמען העצבים שלי נקצר: עבירה, מכת עונשין, יד של מאנה, פנדל, 2-2.
הבוס יודע? בדרך כלל כן…

שורה תחתונה:
תיקו נגד אחת הקבוצות החלשות בליגה, שהפסידה ארבעה משחקים מחמישה אחרונים, לא יכול להיות משמח בשום מצב, גם אם אנחנו היינו חוזרים פעמיים מפיגור.
עייפים? אולי, אבל גם הבוס אמר לפני המשחק שזה לא תירוץ, והפעם פשוט שיחקנו לא טוב.
בעטנו 15 פעם למסגרת, אבל רוב הבעיטות לא היו מסוכנות, ורק שיפרו את הסטטיסטיקה של השוער הצהוב.
יש לנו כמה נקודות תורפה ידועות, שרק מתחלפות ביניהן במשחקים. פעם זה שוער, פעם ההגנה ופעם זה לוקאס. כמעט תמיד יהיה משהו.

את המשחק הקודם נגד סנדרלנד ניצחנו בשיניים בדקות הסיום.
גם הפעם היו לנו שיניים וגם חורים.

איך אמר ג’ורג’ מייקל זצ”ל :
YOU GOTTA HAVE FAITH

נ.ב.
נמרוד, הזהרתי אותך לפני המשחק….

 
   
   

רוצים לעזור לנו לעשות דברים חדשים?

תתמכו בנו

*כל עזרה תעזור לנו לגוון ולשפר את התוכן ולצמוח