המסע של ליברקלופ: התיקו הסופר-דרמטי נגד טוטנהאם

הבלוג מלווה את משחקיה של ליברפול, ונכתב במהלך המשחק מנקודת מבטו האובייקטיבית של אוהד.
השנה ביקשו הביטלס להצטרף גם לצוות הבלוג ואני הסכמתי.
מאחר והכוכב הגדול הוא המאמן יורגן קלופ, בחרתי לשנות במעט את שמה של הקבוצה.

Premier League - טיק טיק

לפני המשחק:
אם ננצח נצמצם את הפער מסיטי, ואז אולי…
אם לסבתא שלי היו גלגלים…

פינת הקלישאה של קלופ:
“אני יודע שאם מדברים כל הזמן על פוטנציאל זה מעייף, אבל כשאני רואה מה עשינו בשנתיים האחרונות אני רואה התקדמות וביצוע. כל זה הוא חלק מהתמונה הרחבה שבה אנחנו מחפשים להתקדם עוד ועוד” (לדעתי אנגלה מרקל אומרת תודה שקלופ לא מתמודד מולה…).

המשחק:
בדקה השלישית הסתבר לי שגם קבוצות צמרת אחרות מסוגלות לעשות טעויות טיפשיות בהגנה, ויותר חשוב שסלאח מצליח להבקיע בניסיון ראשון, למרות שתוך כדי ההתרחשות הייתי בטוח שהוא משך את הבעיטה צעד אחד או שניים יותר מדי. 0-1.

בעוד שני המהמרים היחידים בעולם שחשבו שיהיה תיקו אפס בוכים על מר גורלם, מאנה נתן שני ספרינטים מדהימים על הקו שאמנם הסתיימו בכלום, אבל הראו שהבחור הגיע הפעם עם מוטיבציה.

Sadio Mané סאדיו מאנה
Credit to “Sadio Mané” Facebook page

בלי קשר מה יקרה אחר כך, הדקה ה17 היתה אולי הכי מרגשת בזכות מסירה נהדרת של הילד, טא”א, לזקן, מילנר, שכמעט כבש. בית ספר לכדורגל.
בדקה ה 30 השופט קרא למילנר לשיחת נזיפה וכשראיתי איך החזה של מילנר עולה ויורד הייתי בטוח שהלב שלו תיכף יקפוץ החוצה מרוב מאמץ.

מחצית ראשונה בקצב מטורף, כשהיוזמה עוברת כל כמה דקות מצד לצד, ואת מנוחתי טורדת רק השאלה “מה אם?”.
מה אם היינו מנצלים רק אחת ממיליון חטיפות הכדור בחצי של הספרס?
מה אם רוברטסון וארנולד היו מייצרים קרוסים טיפטיפה טובים יותר?
מה אם וירג’יל ופירמינו היו נוגחים קצת טוב יותר?
מה אם קיין יתחיל לשחק במחצית השניה?

המחצית השניה מתחילה עם ריח של גול שהולך ומתגבר מכיוון השער של קריוס. טוטנהאם שולטים במגרש כשהצד של ארנולד פרוץ לחלוטין, מכיוון שהילד מושך כל הזמן למרכז כדי לעזור לבלמים.

קריוס מחזיר את המשכורת שלו בהצלה של אחד על אחד מול סון, אלא שכל כדור חופשי של הספרס מרגיש כמו שער שעומד להיוולד אם קיין רק יחכה עוד שניה ולא ימהר לנבדל.

כשעלי נופל ברחבה אני אומר תודה שהספרס לא זיהו את הכישרון של שכטר, כי טביב לא היה מהסס לעשות עליו קופה, אם הוא היה מקבל שיחת טלפון מלונדון.

המחצית השניה מזכירה הרבה משחקים אחרים באנפילד, רק הפוך. האורחים לוחצים והאדומים בבונקר, שהולך ומתעבה עם מאטיפ כבלם שלישי במקום מילנר המותש. אני לא זוכר את קלופ משחק רבע שעה עם שלושה בלמים, ויש לי זיכרון לא רע.

גם קריוס לא זוכר את הכלל הבסיסי שלא הודפים כדור למרכז המגרש גם אם טיל בליסטי קרקע-רשת הוא משהו לא צפוי במשחק כדורגל. 1-1 מהבעיטה המדהימה של ונאיימה מעיגול האמצע בערך.

המשחק של ליברפול הפך לברדק אטומי אחרי השיוויון וקריוס לקח את תפקיד הכוכב ראשי בזכות ההצלה מהפנדל של קיין אחרי ש”הכשיל” את …קיין אחרי… הטעות הבלתי נמנעת של ההגנה. כשהשופט הלך להתייעץ עם הקוון אני עשיתי להם את סימן הטלויזיה כמו שעשה השופט במשחק מול ברומיץ’, עד שנזכרתי שההתפתחות הזו בטכנולוגיה עדיין לא הגיעה לליגה.

טוטנהאם, הארי קיין
Credit to “Premier League” Facebook page

כשאני עובר להקראה הלוך ושוב של פסוקי ה”תפילה לתיקו” שבדרך כלל לא מצליחה לי, סלאח מוצא את עצמו בתוך הרחבה בין כל שחקני טוטנהאם ואיכשהו הוא מתחמק מכולם ומקפיץ את הכדור מעל לוריס. 1-2 וכל מילה מיותרת.

מה הסיכוי להבקיע ולספוג בזמן פציעות? בכל העולם אולי 0.0001% ואצל ליברפול 100%.
ברדק ברחבה, וירג’יל מרים רגל קצת גבוה מדי, למלה מתעופף באויר, הקוון מנופף בדגל, וקיין הוא ממש לא ערן לוי, ולכן הוא לא יחטיא שוב פנדל. 2-2 וכל מילה מיותרת.

שורה תחתונה:
הנאה צרופה לכל האוהדים הניטראלים ו/או אוהדי שאר קבוצות הצמרת וסיוט לאוהדי ליברפול באשר הם.

למשחקי הצמרת יש קצב אחר וראינו את זה במחצית ראשונה דינמית ביותר שבה ליברפול גיוונה יפה את הלחץ והתגוננה נכון, רק חבל שהצלחנו לגרד רק שער אחד (זוכרים את השאלות במחצית?).
מחצית שניה הקבוצה עלתה כבויה לחלוטין (עייפות?) והספרס עלו להתקפה. שליטה מוחלטת של הלבנים במרכז עם פריסה נכונה כשעלי, סון ואריקסן משחקים הרבה יותר קרוב לשער ומפעילים לחץ בעיקר מצד ימין על ארנולד.
כמו שאנחנו כבר מכירים את קלופ אין לו ממש פתרונות לשינויי מערך של היריב, והוא בד”כ לא מגיב בזמן, אם כי לפחות הפעם הוא לא חיכה עם החילופים יותר מדי. מערך שלושת הבלמים בהחלט שידר סופר-פאניקה, ביחוד כשכבר היה ברור שאין אף אחד באמצע שיחזיק כדור.

ליברפול, סלאח
Credit to “Premier League” Facebook page

אם סופגים שני שערים בבית, קשה לי להגיד שההגנה היתה בסדר, לא בהכרח בגלל איך ששיחקה, אלא בעיקר בגלל שהיתה תחושה של פאניקה כמעט כל המחצית השניה. אני לא רוצה לראות את הקבוצה שלי מתגוננת בבית כל המחצית, ביחוד כשהיא לא ממש יודעת לעשות את זה טוב.

ולסוגיית הפנדלים:
מיד בתום המשחק הייתי משוכנע שלא היו, וטעיתי באחד מהם.
בראשון צדקתי, כי גם אם נניח שקיין לא היה בנבדל, זה נראה כאילו הוא קפץ מעל קריוס בשביל להשיג פנדל, או במילים אחרות הוא פשוט יותר טוב משכטר…
ובשני, אחרי עשרים צפיות בטוויטר השתכנעתי שאכן וירג’יל פגע בו.
מסקנה: טלויזיה ומיד.

סיום מארץ הסיומים שיכול להתרחש רק באנפילד ונקודה שהגיעה לנו בזכות המחצית הראשונה והשער השני של סלאח ולא הגיעה לנו בגלל המחצית השניה, ההגנה המפוחדת והטועה.

 
   
   

רוצים לעזור לנו לעשות דברים חדשים?

תתמכו בנו

*כל עזרה תעזור לנו לגוון ולשפר את התוכן ולצמוח