הבלוג מלווה את משחקיה של ליברפול, מנקודת מבטו האובייקטיבית של אוהד.
השנה ביקשו הביטלס להצטרף גם לצוות הבלוג ואני הסכמתי.
מאחר והכוכב הגדול הוא המאמן יורגן קלופ, בחרתי לשנות במעט את שמה של הקבוצה.

לפני המשחק:
חברים, יש לי חדשות טובות – גם יורגן קלופ קורא את הבלוג.
זה מה שכתבתי על טא"א* בטור הקודם: "הכדורים הנייחים המעולים שלו מזכירים בוגר אחר של הנוער". גם קלופ הבין שהתכוונתי לג'רארד ולכן הוא נתן לו לבעוט את כדור העונשין מול הופנהיים, ומה קיבלנו? את השער הענק הזה.
קלופ, תקרא עד הסוף כי יש לי עוד רעיון בשבילך.
חוץ מזה אני מבטיח לא להזכיר היום את צירוף המילים קוטיניו-ברצלונה.

פינת הקלישאה של קלופ:
"ההחלטה על שינוי ההרכב היא שילוב של המשחק הקודם, המשחק הבא והמשחק הנוכחי…."
קלופ מסביר באופן בהיר למה החליף חצי הרכב וכמעט את כל ההגנה.

המשחק:
עיתון הבית של הקבוצה, ליברפול אקו, כתב לפני המשחק שכבר אחרי שני משחקים השחקנים נראים עייפים. לעומת זאת הדשא של אנפילד שחודש אחרי מספר שנים נראה רענן מאוד, כנראה בגלל שזה משחק ראשון שלו ולא שלישי.

המחצית הראשונה היא כדורגל אנגלי קלאסי, כמו בזמנים לפני שהגיעו כל הזרים והמאמנים המתוחכמים. כדורגל של הרבה הגבהות ולא מספיק טכניקה. אנגלי קלאסי, חוץ מהשמש הנפלאה. השחקנים החדשים עשו עבודה לא רעה, אבל לא הצליחו לעשות את ההבדל. רוברטסון, המגן השמאלי, התחיל עם שתי מסירות מדוייקות לשחקני פאלאס ואח"כ התאפס ונתן הרמות מדויקות לרחבה שמאטיפ ומאנה הצליחו לפספס באופן מופלא ומוזר כאחד. סטארידג' עשה את הטריקים הרגילים, אבל נראה היה שהוא לא מוצא את מקומו על המגרש, ומילנר רץ הרבה, קצת דייק וקצת לא ובייחוד נכנס לנעליו של לוקאס, היקר לנו מכל, עם שתי עבירות באיזור המסוכן.

תגידו, גם אתם שמעתם את המיית הקהל בדקה הארבעים כשקיבלנו בעיטת עונשין ליד הרחבה: טרנט, טרנט, טרנט…או שזה רק אני שלחשתי את זה למסך.

קראתי פעם שאפשר לשלוח פתקים לכותל באמצעות המחשב, אז החלטתי בהפסקה לשלוח פתק לקלופ עם שתי בקשות צנועות. הראשונה, תעיר בבקשה את פירמינו ומאנה כי הגיעה השעה ארבע, והשניה, תעשה חילופים הגיוניים לפני הדקה השמונים.

החבר'ה מתעוררים קצת בפתיחת המחצית השניה ופירמינו מצליח סופסוף לעבור שחקן באחד על אחד, אבל כשהוא מנסה בעיטת קוטיניו מפינת הרחבה, זה לא יוצא כל כך קוטיניו.
אחח, יא קוטיניו, אייכה?
בנטקה מזכיר לנו מדוע ויתרנו עליו כשהוא מגיע למקום הנכון בזמן הנכון, אבל בועט לא נכון (מעל השער).
קלופ קורא את הפתק שלי ומחזק את ההתקפה עם סאלח וסולנקה עוד לפני הדקה השבעים, והמהירות והטכניקה של המצרי מתחילות לעשות את ההבדל, עד שבסוף מאנה נכנס במהירות לרחבה, מנצל בלבול בהגנה ומבקיע את השער הראשון וגם האחרון של המשחק.

עד הסיום היו לליברפול עוד שתי הזדמנויות מצויינות שהסתיימו עם הצלות של השוער ואפילו חילוף הגנתי של קלופ לא הצליח לקלקל הפעם.

שורה תחתונה:
ניצחון יעיל במשחק שעוד שלושה ימים כבר נשכח אותו.
מזכיר קצת את סידרת הניצחונות מול הקבוצות הקטנות בסיום העונה שעברה.
מאנה שוב הוכיח את החשיבות שלו לקבוצה עם שער במשחק שני ברציפות ואיכשהו ההגנה החזיקה מעמד במצבים הנייחים.

אומרים שלאנשים מבוגרים קשה להשתנות, אבל יכול להיות שקלופ משתנה קצת? ממש טיפה?
שני חילופים התקפיים מוקדמים ביותר (בסטנדרטים שלו) והוא אפילו איפשר למאנה וסאלח להחליף אגפים בזמן הקצר שהם שיחקו ביחד.

המחליפים היו בסדר, אבל אי אפשר לבנות עליהם שישדרגו את הקבוצה. ממלאי מקום או שחקני ליגה מול הקטנות, ולא יותר מזה. רוברטסון היחיד עם פוטנציאל להתקדם מעבר לכך בזכות טכניקה סבירה.

הקישור עדיין מסורבל ולא אפקטיבי ואין כרגע בסגל שחקנים שיכולים לשדרג אותו.
בקשר לזה ומאחר וקלופ קורא את הטור אז אני מציע לו להעביר את טא"א* לקישור. הוא מהיר, טכני, יש לו הגנה וגם יכולת מסירה. תחשבו על זה.

ומה הביטלס היו אומרים על זה?
When I find myself in times of trouble, Mother Mary** comes to me

* טא"א = טרנט אלכסנדר – ארנולד.
** mother mary = סאדיו מאנה.