המסע של ליברקלופ: הניצחון על צ’לסי

הבלוג מלווה את משחקיה של ליברפול העונה, קצת ברצינות, קצת בהומור והרבה מהזווית האישית.
מאחר והכוכב הגדול הוא המאמן יורגן קלופ, בחרתי לשנות במעט את שמה של הקבוצה, ועם האוהדים השרופים הסליחה.
הפוסטים נכתבים במהלך המשחק עצמו, או מעט אחריו.

לפני המשחק:
אוהד טוב הוא בד”כ אוהד מודאג. תמיד חושש מהמשחק הקרוב, מהקרן הבאה או מהפציעה שמחכה במהלך הבא.
המשחק הזה אינו שונה מה גם שהקטע הזה של שישי בלילה הוא מוזר לחלוטין, ולכן אני מודאג מכמה דברים במקביל.
קודם כל לא ברור איך השחקנים יתפקדו אחרי קבלת שבת. בכל זאת מדובר בפעם ראשונה שלהם בסיטואציה הזו.
אפרופו קבלת שבת, מעניין מי יהיה השבוע “אבא של שבת” ? יש רוטציה קבועה בזה או שעושים הגרלה? הוא צריך להביא עוגה?
שנית, המשחק מגיע אחרי ניצחון גדול בשבת וברכבת ההרים שלנו אחרי כל פיסגה אנחנו רגילים לירידה תלולה.
והשאלה הגדולה היא איך הם יסתדרו בלעדיי, הרי בשנה שעברה ניצחנו בצ’לסי וקלופ זכה בנצחונו הראשון בעיקר בזכותי.

ועכשיו ברצינות.
נראה שהניצחון המרשים על לסטר הכניס תנופה והתלהבות וחידש את החלומות על צמרת ואירופה, אלא שצ’לסי לא פראיירים ויש להם לדעתי הרכב לא פחות טוב מהסיטי. הזאר בכושר מעולה ואיך לעזאזל עוצרים את קוסטה? כמו שאמרתי, אני מודאג.

פינת הקלישאה:
“זה תמיד מאבק נגד הקבוצות הגדולות ואתה חייב להשתתף בקרב. חייב לצאת ולהילחם, אין שום אופציה אחרת” (מאטיפ גונב טקסט מלחמן לפני המשחק).

תחושת בטן:
עד עכשיו ניחשתי נכונה רק פעם אחת מתוך ארבעה משחקים. נגד לסטר הימרתי על הפסד וזה הצליח, אז ננסה שוב את אותו הטריק: מפסידים  2-1.

המשחק:
איכשהו המשחקים עם צ’לסי הם תמיד חמים ולוהטים וכשאיבנוביץ’ דורך בפתיחה על לאלנה בערך שלוש פעמים תוך שתי שניות אני בטוח שיהיה לנו משחק אדום, אלא שמהר מאוד מתברר שהכיוון הוא אדום, אבל בשליטה במשחק ולא בכרטיסים. יתרון מוחלט במרכז המגרש של ליברפול וסגירה מצויינת בהגנה (קונטה מחפש את קוסטה, איי איי איי) מובילים לשער יתרון של לוברן בבעיטה מהאויר בנגיעה אחת אחרי בישול של קוטיניו.

למלך הסלים ב NBA בכל הזמנים, קארים עבדול ג’אבר, היתה קליעה שאף שחקן, גבוה ככל שיהיה, לא היה יכול לעצור – קראו לה קליעת וו, או בלשוננו בשכונה, הוק-שה. זה בדיוק מה שהנדרסון עשה לקורטואה, אחד השוערים הגבוהים בשטח. פשוט עשה לו הוק-שה בבעיטה נהדרת שירדה מהשמיים ישר לחיבורים. 0-2 אדום. ההיית או חלמתי חלום?

רבע שעה בתוך המחצית השניה קונטה מוצא סופסוף את קוסטה, או יותר נכון מאטיץ’ מוצא אותו בתוך הרחבה, אחרי שהשכיב את מאטיפ ולאלנה, וצ’לסי מצמצמת ל 1-2. כמו נגד לסטר מגיעות שוב כמה דקות של היסטריה, אבל איכשהו אנחנו שורדים.

קלופ עושה חילוף בין שני שחקנים בעלי מאפיינים דומים, לוקאס במקום קוטיניו. שניהם ברזילאים ושניהם מבשלים שערים, אחד לקבוצתו והשני מבשל ליריב, בד”כ בעבירה ליד הרחבה. איכשהו ניצלנו מזה הפעם בנס. עד הפעם הבאה.

שורה תחתונה:
ניצחון שני ברציפות בצ’לסי ומאה אחוז הצלחה לקלופ במגרש הזה.
משחק כמעט מושלם – ניצול מקסימלי של מצבי הבקעה, לחץ מצויין למעלה וסגירה מעולה ע”י הקישור וההגנה.
נראה לי שהנדרסון היה “אבא של שבת” – לפי המעדן שהאכיל את קורטואה.
שומרים על יציבות עם ניצחון שני רצוף – אני לא זוכר מתי זה קרה.
עכשיו נשאר להצליח מול הקטנות ולפחות פעם אחת לא לספוג.

היה כדאי לוותר על “סברי מרנן” בשביל המשחק.

טורים קודמים

המסע של ליברקלופ: הניצחון על צלסי
Credit to “Liverpool FC” Facebook page
 
   
   
לוגו עם רקע שקוף

ניוזלטר הזווית!

רוצים לקבל את הטורים הבולטים ישירות למייל באופן מרוכז? הירשמו כאן!