הבלוג מלווה את משחקיה של ליברפול העונה, מעט ברצינות, קצת בהומור והרבה מהזווית האישית.
מאחר והכוכב הגדול הוא המאמן יורגן קלופ, בחרתי לשנות במעט את שמה של הקבוצה, ועם האוהדים השרופים הסליחה.
הפוסטים נכתבים במהלך המשחק עצמו, או מעט אחריו.

לפני המשחק:
גם השבוע אנחנו משחקים אחרי כולם ויודעים ש…
גם השבוע אנחנו חייבים לנצח כי….
גם השבוע צ'לסי עשתה את הקטע הקבוע שלה ושוב ניצחה, למרות העצב והכאב כי….
גם השבוע נפטר עוד אחד מאלילי הפופ הגדולים, ג'ורג' מייקל.

פינת הקלישאה של קלופ:
"אנחנו צעירים, חזקים ומוכשרים, אבל יש בעיה אחת – יש עוד כמה קבוצות לא רעות…"

תחושת בטן:
כל הסטטיסטיקות במשחקים מול סטוק באנפילד הן לטובתינו (מעולם לא ניצחו וכבשו רק שני שערים בארבעים שנה), מה שכמובן לא מבשר טובות.
בשני המשחקים האחרונים הצליח לי ההימור על הפסד של 2-1, אז נמשיך בו גם הפעם.

המשחק:
מארק יוז, המנג'ר המשופשף של סטוק, מרכיב את כל השחקנים שאי פעם שיחקו או גדלו בליברפול והיום משחקים אצלו, כולל התורן פיטר קראוץ', שלא ראה הרכב כבר עידן ועידנים, ואיכשהו השחקנים הללו מעורבים כמעט בכל מה שקורה בפתיחה.
וולטרס נוגח את הכדור ואת מיניולה לתוך השער, ג'ו אלן מפרפר את שחקני ההגנה ומרכז השדה של ליברפול ונותן למיניולה הזדמנות להחזיר לאוהדים עם הצלה ענקית וקראוץ' מציל מהקו שער בטוח אחרי בעיטה של פירמינו.

סטוק עומדת מצוין על המגרש, זוכה בכל מאבק ונראית מסוכנת בכל פעם שהיא מתקרבת לשער האדום.

אוריגי, שמשחק נהדר וזוכה בכל הכדורים במרכז, מעביר מסירת עומק מדויקת למאנה מימין, משם למרכז ואדם לאלנה משחיל את הכדור כמעט מקו הרוחב בין השוער לקורה ומשווה.
חשבתם שנגמר הסיפור של האקסים? מה פתאום – האקס המיתולוגי גלן ג'ונסון, הוא זה שבישל את השער בהרחקה גרועה.

שלוש דקות לפני ההפסקה ג'ונסון צופה בפירמינו מסתובב עם הכדור ברחבה וזוכה באליפות הסטנגה עם שער אחרי שהכדור פוגע בשתי הקורות. 1-2 בהפסקה לאדומים. בינתיים זה חג שמח.

אחרי רבע שעה שקטה בפתיחת המחצית השניה, הנדרסון מקבל מתנה מאימבולה, קשר סטוק (גם אצל האנגלים זו מסורת שאורחים מביאים תשורות לחג), לא מקשיב לצעקות שלי "תבעט, תבעט", מוסר נהדר לאוריגי באגף, ומשם למרכז ואותו אימבולה מקדים את מאנה ומעניק לאדומים עוד מתנה לחג. 1-3.

אחרי מחצית האקסים אנחנו מקבלים את מחצית המתנות באדיבותו של הבלם הסטוקאי שוקרוס, שמזהה שדניאל "סופר-סאב" סטארידג' נמצא לבד מול השוער ומבשל לו שער אחרי ריקוד קטן ברחבה.

שורה תחתונה:
עשרים בעיטות לשער שיכלו בשקט להסתיים במספר כפול של שערים, אבל מי יכול להתלונן אחרי ניצחון של 1-4.
ארבעה שערים מתוך הבוקס, יום אחרי בוקסינג דיי.
שליטה מוחלטת במרכז השדה אחרי פתיחה מגומגמת, בהחלט מראה על אופי, נחישות ורצון.
כל הרביעייה הקידמית מעורבת מאוד בכל מהלך ומשתפת פעולה, אולי אפילו יותר מדי.

ועכשיו כמה ציטוטים באדיבותו של ג'ורג' מייקל המנוח –
Guilty feet have got no rhythm – זה מה שרציתי לכתוב על פירמינו, שנתפס השבוע נוהג תחת השפעת משקה, עד השער המרהיב שכבש, ואחרי שהחמיץ שני מצבים כמעט בטוחים. אולי הוא אשם אבל בסוף הוא נכנס לקצב.

I knew you were waiting for me – מה שסטארידג' אמר לעצמו אחרי הבישול בדרבי והשער היום.

I will be your father figure – מה שקלופ אמר לשחקנים כשהגיע לקבוצה. בינתיים הם עושים מה שאבא אומר. ילדים טובים.

Wake me up before you go-go – זה אמיתי, התוצאות הללו, או שחלמתי חלום. בכל מקרה, אל תעירו אותי.

Cause I gotta have faith, faith, faith – השבוע ראינו למה צ'לסי לפנינו, כשגם הם כבשו שלושה מול בורנמות', אבל לא ספגו כמונו, ובגלל זה לא יזיק קצת מהדבר הזה שג'ורג' מדבר עליו.

בונוס –
צירפתי את שיר ההופעה הגדול והמרגש ביותר לדעתי. רק קלופ יכול להפעיל את הקהל כמו שג'ורג' מייקל מפעיל ומלהיב אותו…