// מאת עידו רוזנבאום
איזה כיף שיש ליגה אנגלית! מהליגה המעט אפורה של שנות ה-90 המוקדמות, עד הרנסנאס שהיא עברה עם קבוצות מלהיבות כמו ארסנל של ונגר, יונייטד של פרגי (מודל רונאלדו ורוני) וליברפול של ג'רארד.
אבל השנה, הליגה כבר הגיעה למחוזות חדשים של טירוף. אם בשנים האחרונות התחרות הייתה ממוקדת בין ליברפול וסיטי, עם הבלחות פה ושם של קבוצות כמו לסטר בעונת האליפות ההיסטורית, השנה קיבלנו אופרה חדשה לגמרי.
נכון לתאריך כתיבת שורות אלו אנחנו כבר אחרי מחצית העונה וכך נראית הצמרת:
אם לוקחים בחשבון את המשחקים החסרים של אברטון ואסטון וילה, מדובר על מרוץ של לא פחות מ-8 קבוצות! כמובן שלא כולן יגיעו בשלבי סיום העונה כל כך צמודות, אך בכל זאת, לאחר חצי עונה זאת צמרת צפופה, עמוסה ומלהיבה כפי שלא הייתה שנים באנגליה.
ובאנגליה, כמו אנגליה, לכל קבוצה של סיפור מעניין, כל אחת שואפת לקטוף את כתר האליפות שבסוף העונה ידברו על הסיפור המרגש שלה. אז בואו נדון רגע בכל מועמדת ולבסוף ניקח הימור אמיץ על האלופה.
המפתיעה של העונה, כרגע במקום השני, היא מנצ'סטר יונייטד עם סולשיאר, שרק לפני כמה חודשים דיברו על פיטורים שלו וברונו פרננדס, שהפך את פני המועדון ונראה מועמד לגיטימי לשחקן השנה בפרמייר ליג. הקבוצה קצת צעירה וחסרת ניסיון, אך בעלת הרבה מוטיבציה ורצון להוכיח את עצמה אחרי שנים לא קלות.
מהצד השני של הכביש, מנצ'סטר סיטי, שמוליכה את הליגה עמוסת כוכבים ועם הרבה מה להוכיח אחרי הפסד האליפות וההשפלה בליגת האלופות בעונה הקודמת. פפ יודע בשלב זה מה הקבוצה שלו צריכה לעשות והניסיון של השחקנים שלו יבוא לידי ביטוי בשלבים המאוחרים יותר של העונה שבהם גם לפן המנטלי יש חלק גדול. כל זה בתנאי שהשחקן הכי חשוב שלהם והמנוע של הקבוצה, דה בריינה, ישאר כשיר ברגעים המכריעים.
לסטר, שנותנת עונה נהדרת ומשחקת כדורגל אטרקטיבי ואיכותי, רוצה להפתיע פעם נוספת ולהפוך את עצמה לשם דבר בליגה הקשה בעולם ותנסה להשאר צמודה למובילות. עצם העובדה שלסטר לא משתתפת באלופות, אלא בליגה האירופית, תתן לה יתרון, שכן זהו מפעל בעל חשיבות נמוכה יותר, והגעה לליגת האלופות דרך הטופ 4 נראית משימה ריאלית עבורה.
ליברפול (האלופה המכהנת כן?), שהפציעות מקשות עליה לייצר מומנטום, מתקשה לשחזר את ההצלחה של השנה שעברה. החורים בהגנה שנוצרו בעקבות הפציעות של ואן דייק וגומז וחוסר ההחתמות פגעו בהגנה החזקה שהיתה להם בעונה הקודמת. גם ההתקפה שלה, עד המשחק מול טוטנהאם, הראתה סימני עייפות וקצב ההבקעה של השלישיה הקדמית ירד לעומת העונה הקודמת.
וכמובן, ישנו גם מוריניו שרק רוצה לעשות קאמבק עם טוטנהאם שלו, שמציגה לנו את הצמד ההתקפי הקטלני ביותר בליגה, ולקטוע את בצורת האליפויות שלה (זכתה פעם קודמת בשנת 61). מבחינתם אליפות היא לא מילה גסה ומוריניו, כמו מוריניו, יודע שבקרב כל האמצעים כשרים, אך הסגל הקצר וחוסר התחליף שיש לצמד החלוצים, שמתישהו יצטרכו מנוחה (והנה קיין נפצע), יוכל לעלות להם בנקודות חשובות בהמשך.
*****
כל אחת רוצה שזאת תהיה השנה שלה, כל אחת רוצה לספר את הסיפור שלה ורק אחת בסוף השנה תעמוד ראשונה וגאה. זאת ללא ספק שנה יוצאת דופן (בכל זאת שנה הקורונה), הקהל עוד לא ממש חזר למגרשים ואין ספק שזה משפיע על הקבוצות ועומס המשחקים המשוגע שיש העונה (משחק בערך כל שלושה ימים) מאלץ את כל הקבוצות להשתמש בסגל הרחב שלהן כדי לרוץ הכי מהר ולאט לאט להגביר את הקצב.
ההימור שלי? סיטי תקח את האליפות, זה יהיה מאבק מתיש, פפ יבכה בדרך, מוריניו יקניט, סולשיאר יתנחם בהעפלה לליגת האלופות וקלופ יחייך חיוך מריר, שמבין שזאת פשוט לא העונה שלהם.
