היי, מכבי נתניה, הרימי את הראש, אל תעצרי עכשיו

// מאת אוראל פרטוק

עונת 2018/19 של מכבי נתניה היא בלתי ניתנת להגדרה. הצלחה אי אפשר לקרוא לה, אבל גם ממש לא אכזבה.
כדי להבין את העונה הזו של מכבי נתניה צריך לשים את כל הדברים בסדר כרונולגי על השולחן:

מכבי נתניה
קרדיט לעמוד הפייסבוק הרשמי של מכבי נתניה

אוגוסט-ספטמבר: לאחר סיומה של עונה מופלאה, פלייאוף עליון וכדורגל יפה, שני הכוכבים עזבו וזה נראה כמו תחילתו של הסוף.

מחזורי פתיחת העונה: בצל העזיבה של ערן לוי ולקראת עזיבתו של סבע, הגיעה גם מפלה בדמות חמישייה מהפועל חיפה, ארבעה מחזורים לאחר פתיחת העונה ללא ניצחון ליגה ומקום אחרון בטבלה.

המשחק מול אשדוד: הרגע בו הכל השתנה מהקצה אל הקצה, התפוצצות של רביעייה בי״א וצמד של שחקן הרכש בצ׳יראי.

16: לאחר שבמהלך הסיבוב הראשון חיפשה ומצאה שיטה, פתחה מכבי נתניה את הסיבוב השני, שוב, עם הפסד להפועל חיפה. הפעם זה לא עצר את חניכיהם של דראפיץ׳ וברדה, וכבר במחזור לאחר מכן הם החלו בריצה של 16 משחקים רצופים בהם חוו הפסד בודד והציגו את הכדורגל היפה והטוב בליגה (כמובן בהנחה שמכבי ת״א יצאה מהמשוואה שנקראת ליגת העל כבר במחזור ה-11…).

פתיחת הפלייאוף העליון: למרות שהיכולת נעלמה קצת לפני מחזור הסיום של הליגה הסדירה, בפתיחת הפלייאוף העליון זה הגיע לידי ביטוי כשההיסטוריה מתחילת העונה חזרה על עצמה – ארבעה משחקים ללא ניצחון, שלושה הפסדים ונקודה אחת מתוך 12 אפשריות.

 

חצי גמר גביע: בתוך כל הבלאגן בפתיחת הפלייאוף העליון הגיע לו גם רגע אושר אחד גדול, הרגע בו הנתנייתים ניצחו את חדרה 1:0 קטן והעפילו לגמר הגביע. כאשר יש להם הכל מהכל, הדרך הטובה ביותר ״לרשום״ עונה מופלאה – זכייה אפשרית בגביע, אירופה, מקום בטופ של הליגה.

גמר הגביע: היה נדמה כאילו הוא פשוט תפור לכבוד מכבי נתניה, כמעין פרס ״קטן״ על עונה מופלאה בה היא צלחה משבר מאוד לא קל, השיגה כל נקודה וצלחה כל שלב בגביע בזכות ולא בגלל. זה התחיל עם נגיעה של קסם בבעיטה שלו בדקה ה-4 של המשחק ונגמר עם דמעה על הלחי בפנדל של קניקובסקי, החמישי והאחרון בדו קרב.

מחזור הסיום: משחק שיכל להכריע עונה שלמה של עבודה קשה לשני כיוונים – הראשון, לרפא את השברים מגמר הגביע עם חלום בצהוב שחור על אירופה. השני, זה שקרה… סיום מסויט לעונה שלמה של עבודה קשה, לא גביע, לא אירופה וסיום טראגי שקשה להרים ממנו את הראש למעלה.

סלובודן דראפיץ' שי ברדה
קרדיט לדף הפייסבוק “FC Maccabi Netanya – מועדון כדורגל מכבי נתניה”.

אם הולכים אחורה ניתן למצוא סיפור מאוד דומה לזה של מכבי נתניה – הפועל באר שבע של עונת 2014/15. אומנם קשה מאוד להשוות כאב של הפסד דחוק בפנדלים ל6-2 טראומתי, ובאר שבע בכלל נלחמה על האליפות בניגוד לנתניה שחיפשה כרטיס לאירופה, אבל אפשר גם לראות את הדימיון בסיטואציות.

באר שבע הגיעה לאותו הגמר כשהיא במעין עלייה ובדרך לפרוץ לצמרת, בתוך כל המאבק על אליפות שבו הפסידה בגלל פערי הגדלים בין הקבוצות, ההגעה לגמר הגביע הייתה יכולה להיות תקיעת יתד בשבילה, סוג של הוכחה שהיא בדרך הנכונה בדמות תואר ראשון לאחר שנים רבות.

אצל מכבי נתניה המצב זהה. הכדורגל היפה, היכולת והפרוייקט שבנו מראים על עלייה ודרך. גם שם רצו לתקוע יתד בדמות תואר ראשון לאחר שנים רבות, וגם שם זה נגמר באכזבה, משני הכיוונים.

 

בנתניה צריכים לקחת כדוגמא את האלופה היוצאת של שלוש השנים האחרונות. גם היא הגיעה למצב מאכזב דומה אליה דווקא בזמן עלייה, במקום לשקוע בכישלון היא קמה על הרגליים והמשיכה במסע. אומנם כרגע (לפחות לפני הרכישות המעודדות) הכל נראה חשוך לאחר ההפסד בגמר הגביע והקריסה במאבק על אירופה. אבל היי, מכבי נתניה, הרימי את הראש, אל תעצרי עכשיו.

נתניה
קרדיט לעמוד הפייסבוק של מועדון כדורגל – מכבי נתניה
 
   

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

   
לוגו עם רקע שקוף

ניוזלטר הזווית!

רוצים לקבל את הטורים הבולטים ישירות למייל באופן מרוכז? הירשמו כאן!