// מאת תומר רוזנשטיין

דקה 65. תיקו אפס בין הקבוצה שלכם לקבוצה השנייה. אתם ביציע. מה יצעק כמקהלה אחת קהל אוהדים שלם? נכון, זה כנראה תלוי בסיטואציה שמסביב. חמישה מחזורים רצופים ללא ניצחון והקבוצה עם פתיחת עונה נוראית? ״תתפטר!״, משחק שני בפלייאוף ליגת האלופות כשהקבוצה צריכה רק תיקו כדי לעלות? ״לא לתת!״ או אולי תפילות לכל אל שרק יקשיב.

אבל רוב הסיכויים, שבדקה ה-65, בתיקו אפס, במשחק ממוצע –  הוא יצעק ״נו מה עם חילוף? למה אתה מחכה?״. ולשם כך התכנסנו כאן היום, אני והמחשב, כדי לכתוב בדיוק על זה.

לא, לא ספציפית על למה המאמן לא עושה חילוף בדקה ה-65 כשהקבוצה בתיקו אפס. אלא על חילופים. או ליתר דיוק – למה שלא נמשיך עם הדבר הנפלא הזה שנקרא חמישה חילופים.

כמו שכל אוהד כדורגל בוודאי יודע, מאז חזר המשחק מפגרת הקורונה שנכפתה עליו, והליגות והמסגרות השונות אולצו להתמודד עם ריבוי משחקים בזמן מועט, לאחר פגרה ארוכה וללא הכנה ראויה, החליט מי שהחליט לאשר חמישה חילופים בכל משחק כדורגל. כלומר מי שהחליטה הייתה פיפ״א, שנעתרה לבקשתן של התאחדויות הכדורגל השונות – ואלה בתורן מיהרו לממש את ההחלטה.

ראשית כל, בעיניי, אין ספק שזו החלטה מצוינת בעת הזו של ראשי הכדורגל. הרי ברור שהסיטואציה הנוכחית מחייבת לעשות שינויים כדי למנוע פציעות של שחקנים וזו דרך טובה להתמודד עם העומס הרב והחום של יוני – יולי שנכפה עליהם. שנית, ולשם כך כאמור התכנסנו, אני חושב שמדובר בהחלטה נפלאה באופן כללי, שחייבת להימשך ולהישאר איתנו. כלומר, גם לכל משחק כדורגל מקצועני באשר הוא. גם אם בעוד שנה פחות או יותר נגיף הקורונה ייעלם כלא היה, או שבתרחיש ההגיוני יותר נתרגל לחיים לצידו, והליגות יחזרו ללוח הזמנים הרגיל שלהם – אני חושב שחמישה חילופים יעשו רק טוב למשחק הכדורגל, לשחקנים, למאמנים ולכל מי שאוהב את הענף.

כמו שפתחתי, כמעט כל אוהד רוצה לראות חילוף בקבוצה שלו. לפעמים זה כשהקבוצה נכנסת לפיגור כבר במחצית הראשונה, לפעמים כשהמשחק תקוע, אולי סתם כי השחקנים נראים עייפים, או אפילו רק כדי לראות את השחקן הצעיר שעלה מהנוער והוא ממש אוהב.
כיום, כמאמר הקלישאה אך גם המציאות, המשחק הפך למהיר יותר, אגרסיבי יותר, ובעל סיכון גבוה הרבה יותר לפציעות שנובעות משחיקה. ויחד עם זאת, שחקנים מקצוענים, במיוחד ברמות הגבוהות, עשויים לשחק 60 ואולי אפילו יותר משחקים בעונה – תספרו את הליגה, הגביע, גביע הליגה, מסגרות אירופאיות, משחקי נבחרות ובחלק מהעונות גם מונדיאל, יורו או מפעל בינלאומי אחר. זאת כמות מטורפת, שבהחלט מעמיסה על השחקן, משפיעה על אורך הקריירה שלו ובעיקר על הסיכון שייפצע. לו כמות החילופים תגדל, ככל הנראה כמות הדקות הממוצעת של השחקנים בסגל תקטן – מה שבתורו עשוי כאמור דווקא לתרום לאורך הקריירה ולהקטין את הסיכון שבעומס הרב.

בנוסף, יותר חילופים יעניקו את הבמה ליותר שחקנים. השחקנים הללו עשויים בהחלט להיות בסופו של דבר השחקנים הצעירים – אלה שסיימו את מחלקות הנוער, חלקם מסומנים ככישרונות גדולים, ואילו דווקא להם קשה למצוא דקות משחק. המאמן צריך לקחת סיכון כדי להפוך אותם לאחד מה-14 שמשחקים – הרי הם שחקנים לא מוכחים, ואם יפשלו, הוא ייראה לא טוב. בסיטואציה שבה למאמן יש יותר חילופים, הסיכון שהוא צריך לקחת קטן הרבה יותר, וכך אולי נזכה בהצלחתם של יותר שחקנים צעירים שזקוקים לביטחון וניסיון.

מכיון מעט שונה, היכולת לבצע כמות שינויים גדולה יותר עשויה לאפשר שינויים טקטיים גדולים יותר במשחק. אין ספק ששינוי כזה בטווח הארוך יכול להשפיע דרמטית על שיטות משחק, שיטות אימון וכו׳. בסיטואציה כזו, שבה יש הרבה יותר חילופים, המאמן יכול לבצע שינויים כבר בשלב מוקדם יותר של המשחק. בכך ליצור אולי מעמד בסגל של סופר סאב, או סוג של ״השחקן ה-12״ (בדומה לשחקן ה-6 בכדורסל). מנגד, הוא יכול גם לרענן את שורות שחקניו עם כמות גדולה יותר של שינויים. דמיינו למשל חילוף משולש בדקה ה-60. הרי זה יכול לשנות את כל המצב של הקבוצה שלו, לשנות לחלוטין את המערך, להכניס המון אנרגיה חדשה בבת אחת ועדיין להשאיר לו שני חילופים לשלבים מאוחרים יותר. כבר עכשיו בקורונה ראינו שאלה דברים שקורים, ולאחר שהמאמנים יתרגלו לדבר עוד יותר – כנראה שנראה זאת הרבה יותר.

בכל מקרה, בשנים האחרונות ראינו שמדובר בכיון אליו צועד הכדורגל בלאו הכי. התוספת של החילוף הרביעי במידה ונכנסים להארכה, וכעת, חמישה חילופים בעונת הקורונה. בעיניי זה פשוט הכרח, שינוי שיתרום המון לכדורגל. מה הצד השלילי של השינוי? האמת, קשה לי למצוא כזה. כלומר, כמובן שקבוצה שלא תשכיל להשתמש בחילופים שלה בצורה טובה, תיפגע מכך, אבל זה כמובן לא פן שלילי של ההחלטה, אלא עדות ליכולותיה של הקבוצה המסוימת הזו. כמו כן, ככל הנראה סגלי הקבוצות יצטרכו לגדול, אולי אפילו יהיה צורך לאפשר לרשום לסגל הקבוצה יותר מחליפים. וכמובן – מדובר בשינוי, ותמיד יימצא מי שיתנגד לו, ולו רק בגלל שמדובר בשינוי.

מלבד זאת, עולה השאלה – מדוע רק חמישה חילופים? למה לא שישה? או שבעה? אז האמת, אולי אפשר יותר. אבל בסוף, ברור שכדורגל הוא לא כדורסל, הוקי או כדוריד. זה משחק רציף יחסית, עם כמה שפחות עצירות. לא בטוח שכדאי בשלב הראשון לעשות קפיצה גדולה. בואו נתחיל מחמישה חילופים, ומשם תמיד אפשר לעלות…