לכאורה שאלה מגוחכת, אחרי הכל יש לו, נכון לשעת כתיבת שורות אלו, ארבעים ואחד שערים העונה במדי ריאל מדריד ובכל זאת, ברצוני להציג היבט שונה לשאלה הזו, שנוגע יותר לפן הקבוצתי. ההשלכות שלו על המשחק הקבוצתי של ריאל מדריד ובפרט בעונה הנוכחית.

אין זה סוד שריאל מדריד סובלת מתקופה רעה, אפילו רעה מאד. בטח ובטח עבור מועדון בסדר גודל כזה. הרבה אשמים נמצאו וחלקם אף נתנו על כך את הדין; המאמן פוטר, הנשיא הוא ככל הנראה הדמות השנואה ביותר בקרב אוהדי ריאל והסגל זוכה לביקורת בלתי פוסקת. רונאלדו כיום משחק כמעט לחלוטין בתפקיד של חלוץ רחבה, למרות שהעמדה הטבעית שלו היא שחקן באגף. יש לכך השלכות על כל המשחק של ריאל הן בהגנה והן בהתקפה.

בעבר, רונאלדו היה סמל לבעיטות מרחוק, מהירות, דריבלים וניהול המשחק. כיום המאפיינים העיקרים שלו הם חוש המיקום הפנטסטי והסיומת מול השער. שניהם מביאים אותו למספרים פנומנליים לחלוטין. אבל עם הזמן חלה ירידה חדה בכמות השערים שהוא מבקיע מחוץ לרחבה כמו גם באחוזי ההצלחה שלו בדריבלים ובחדירות עם הכדור מהאגף, ירידה שגרמה לו לעבור לנצל את שתי התכונות הבולטות בתוך הרחבה. כיום הוא נמצא יותר ויותר ברחבה לצד בנזמה כחלוץ רחבה נוסף.

ההשלכות הישירות של שינוי זה, מלבד הצפיפות הגוברת ברחבת הקבוצה היריבה, עמוקות בהרבה. ראשית, הנעת הכדור בחצי המגרש של היריבה כששניים מהשחקנים המשמעותיים ביותר של הקבוצה עומדים בלי נוע בתוך הרחבה הופכת למסובכת וקשה הרבה יותר. במיוחד בהתחשב בכך שגם כשרונאלדו משחק בתפקידו המקורי באגף אחוז המסירות שלו נמוך מאד באופן יחסי. כמות המסירות שלו עומדת על 31.7 מסירות למשחק בממוצע, כשמתוכן הוא מדייק בפחות מ80 אחוז. המשמעות של הנתונים הללו היא שבפועל רונאלדו משלים רק 24.4 מסירות למשחק. נתון שערורייתי עבור שחקן בסדר גודל כזה. אבל ההשלכות של צורת המשחק הזו על אגף שמאל של הקבוצה הרסניות בהרבה.

המבקרים של מרסלו (שמשחק באגף של רונאלדו) מתרכזים ביכולת הההגנתית ה”לכאורה” לוקה בחסר שלו ועל כך שאגף שמאל פעמים רבות פרוץ להתקפות מתפרצות של הקבוצה היריבה, אך מאחר שרונאלדו, על אף מאזן השערים המרשים שלו, ממלא בקושי רב את תפקידו כשחקן קישור באגף וגם כאשר הוא עושה זאת, הוא נוחל הצלחה מועטה בלבד, האחריות על אגף שמאל לכל אורכו נופלת על מרסלו לבדו ועליו מוטלת האחריות להתחיל את ההתקפות, להמשיך אותם ואף לבשל מסירות לעבר הרחבה, כשרונאלדו עצמו הוא רק הרגל המסיימת.

למרות שחילופי עמדות בקבוצה במהלך המשחק לא נחשבים מאורע נדיר במיוחד, במקרה הנוכחי הם פחות ריאליים, מאחר וקארים בנזמה איננו שחקן בעל יכולת או התאמה להחליף את רונאלדו באגף. חסרות לו כל התכונות החיוניות לשחקן בתפקיד הזה – אין לו את המהירות, השליטה בכדור ואת יכולת החדירה לרחבה, הנדרשים משחקן בעמדת הקישור ההתקפי ולכן כל התפקידים הללו מוטלים על מרסלו (במיוחד לאור העובדה שריאל מדריד נוהגת לצופף את הקישור במרכז המגרש כדי להשיג שליטה טובה יותר בשטח).

רפא בניטס שקרא היטב את המציאות הזו, ניסה להציב את רונאלדו בתור חלוץ רחבה מלכתחילה ובכך רק הצליח להסתכסך עם הכוכב שלא אוהב את העמדה הזאת מאחר והיא דורשת ממנו עבודה עם הגב לשער ומאבק מתמיד עם הבלמים. רונאלדו מעדיף להיות השחקן שרץ פנימה בדיוק ברגע האחרון, מגיע לכדור ובועט אותו פנימה. זידאן מאז כניסתו לתפקיד מנסה עוד ועוד דרכים כדי לפתור את הבעיה שנוצרה לו כשברור לו שהפתרון הוא דרך הקישור. לכן, מאז מינויו לתפקיד המאמן הראשי אפשר היה לראות שינויים תכופים בקישור בחיפוש אחר הפתרון הטוב ביותר לבעיה הזו. הוא ניסה לשבץ שם את איסקו בתקווה שהספרדי יצליח למצוא דרך לעזור למרסלו למלא את המקום של רונאלדו ובנוסף לספק את כדורים לכניסות של רונאלדו. הצעד הזה פחות הצליח מכיוון שכמות המסירות שאיסקו משחרר במשחק, אף היא קטנה ביחס לממוצע. הוא מעדיף לנסות לעבור גם את השחקן הבא מאשר להוציא את הכדור מהרגליים.

זידאן ניסה גם את קרוס בתקווה שהוא יוכל לשלוח את הכדורים ובו זמנית לפצות על החוסר של מרסלו בהגנה, אך צעד זה הביא להחלשות משמעותית במרכז המגרש. בנוסף, הוא ניסה את קסמירו, מתוך מחשבה שאם קסמירו, קשר אחורי אמיתי, יוכל לסגור את החור שנוצר בהגנה, קרוס יוכל לעבוד יותר טוב עם מרסלו במרכז המגרש וכך לפצות על הפער. דווקא צעד זה הצליח פחות או יותר. לפחות במשחק האחרון נגד סביליה זה עבד לא רע בכלל.

מאחר ואת הליגה ריאל כבר איבדה והתואר היחיד שנותר להם לשאוף אליו העונה הוא ליגת האלופות, השאלה הגדולה היא האם גם נגד יריבות ברמה הגבוהה ביותר באירופה תוכל ריאל להחזיק מעמד במשחק סגירת החורים הזה. כל עוד הקישור שלה עדיף מבחינה איכותית, יש לה סיכוי (וכך היא מצליחה לנצח משחק אחרי משחק נגד קבוצות חלשות ממנה בליגה), אבל במקום שבו אין לקישור שלה כל עדיפות, האם ריאל תוכל להחזיק מעמד ואפילו לכפות את צורת המשחק שלה?

בשבת נראה עם מי זידאן מעדיף לפתוח; האם הוא מעדיף לעלות את איסקו ולנצל את היצירתיות שלו בחלק הקדמי, או לתת לקסמירו הזדמנות להוכיח את עצמו במשחק הגדול מכולם. באופן אישי אני חושב שקסמירו הוא השחקן שצריך לפתוח, ולא רק בגלל ההגנה אלא דווקא בשביל ההתקפה. איסקו מוסר פחות מחצי מכמות המסירות של קרוס בממוצע למשחק, אבל הולך על הרבה יותר דריבלים והרבה יותר יצירתי ומסוכן מקרוס בחלק הקדמי. לעומת זאת, אם הוא פותח עם קסמירו ומסיט את קרוס לקישור השמאלי – הצד של רונאלדו ומרסלו – הוא מרוויח את הנעת הכדור של קרוס, את היצירתיות של מרסלו ואת הסגירה ההגנתית של קסמירו, דבר שיצור שיחרור של מרסלו באגף ומרכז מגרש חזק במיוחד. החסרון הגדול הוא בגל השני, שם אין לו גרזן בקישור שיסיים את ההתקפות.

בכל מקרה, שאלת הכדאיות של רונאלדו בריאל היא מעבר לשאלה הכלכלית ומעבר למספרי השערים, אלא שאלה של סגנון משחק ושאלת המהות של קבוצת צמרת.