// מאת צבי בלזר
איך הפכו אוהדי יונייטד לאוהדי הצלחות מהסוג הגרוע ביותר, למה הם שונאים את מוריניו ולמה הוא בדיוק האיש שמתאים להחזיר את הקבוצה למסלול ההצלחות
אפתח בגילוי נאות. אני אוהד יונייטד. אני אוהד יונייטד מאז שאני זוכר את עצמי. כמו כל אוהדי יונייטד המצב של הקבוצה כואב לי, אבל אני משתדל לראות אותו בעיניים אובייקטיביות. כאוהד יונייטד ואוהד ספורט בכלל, אני בולע כל מילה של פרשנות, כתובה או אחרת, על מצב הקבוצה וישנו מוטיב שחוזר על עצמו: "מוריניו אשם במצב של הקבוצה, הוא האשם הבלעדי, הקבוצה נכשלת בגללו". ואני שואל את עצמי, איך? למה?
ישנן כמה סיבות לכך. זוג הסיבות המובילות הן מוריניו עצמו והפרשנים (גם האנגליים וגם הישראלים (לקהל הישראלי כמובן) ).
נזכיר. בשנת 2013 בחר סר אלכס במחליפו המיועד, אחד דיויד מויס, למרות שכמה שנים לאחר מכן כשנשאל, הודה סר אלכס שמויסי לא היה הבחירה הראשונה שלו, הוא אפילו לא היה השלישית. הסוף של מויסי ידוע. הנהלת יונייטד בראשות אד וודווארד הפעילה לחץ על מויס והוא קרס תחתיו. במקומו מונה ראיין ג'יגס ואחרי מונדיאל מוצלח (בלי תקופת הכנה), הגיע המנג'ר המשעמם בתולדות המשחק המודרני לואי ואן חאל.
על תקופת כהונתו של לואי ואן חאל אפשר להרחיב הרבה ואשתדל לקצר. המוני פלופים פקדו את קרינגטון רואד בתקופתו – די מאריה, ממפיס, שניידרלין, שוויינשטייגר, פלקאו והיד נטויה. יונייטד תחתיו שיחקה את הכדורגל המגעיל ביותר באירופה, הנעת כדור ללא מטרה פרט להעברת הזמן לשריקת הסיום, העיקר לא לספוג (אם כובשים בנס מה טוב). לעומת זאת, מוריניו דוגל בהגנת ברזל שבונה מתפרצות (park the bus הידועה לשמצה) שבכדורגל המודרני מביאה תארים כאשר מיושמת כמו שצריך (בכל זאת, לא סתם למוריניו יש 14 תארים). בנוסף, מעל ואן חאל ריחף צילו של מוריניו שכן בתקופתו ניהלו אוהדי יונייטד (והפרשנים האנגלים) קמפיין להחלפתו במוריניו למן הרגע הראשון שמונה.
אז מה קרה? אוהדי יונייטד והפרשנים טוענים למעשה 2 דברים – אף מאמן הוא לא סר אלכס, אף מאמן לא יכול להצליח בקבוצה וכל המחליפים נמדדים לעומתו (יש כאלו ואני ביניהם שטוענים שהוא המנג'ר הגדול בתולדות המשחק) והטענה השניה היתה שצילו של מוריניו ריחף מעל המחליפים ולכן הם נכשלו. נכון, קשה לחיות במצב מאין זה, אבל לא בלתי אפשרי (רק תשאלו את קרלו אנצ'לוטי, הוא עשה מזה קריירה).
טענה נוספת היא "מוריניו בונקריסט, הכדורגל שלו משעמם, הכדורגל של יונייטד היה תמיד התקפי ויפה לעין". מתי בדיוק? ממוצע השערים של יונייטד בעונת הטרבל היה 1 וקצת למשחק, התוצאה הנפוצה ביותר של יונייטד בעונת 2008 (עונת השיא של הכדורגל האנגלי בליגת האלופות) הייתה 1-0. איפה הכדורגל השוטף?
ובכן, תמיד היה מרגש לראות את יונייטד שכן לסר אלכס הייתה תוכנה שאין לאף מנג'ר אחר – היכולת לדרבן שחקנים ולגרום להם לעשות בשבילו את הבלתי אפשרי, להפוך תוצאות בלתי הפיכות, לנצח 4-3 בדרבי ענק את סיטי, לנצח את גמר ליגת האלופות משערים של 2 מחליפים ועוד. כדורגל שוטף סטייל טיקי טאקה אותו מוכרים לכם הפרשנים שהיה ביונייטד? אף פעם לא היה. תחת ואן חאל היתה אחזקה סתמית בכדור, מסירות רוחב וכן הלאה, אבל זה היה הכי קרוב.
נקודה שעולה לחובתו של מוריניו היא שהוא לא מסוגל לאמן כדורגל שובה את העין ולגרום לשחקנים להאמין בעצמם ולא בו. פרנק למפארד וג'ון טרי אמרו עליו "או שאתה אוהב אותו ותתאבד בשבילו או שתשנא אותו ותעשה לו דווקא. זה מוריניו, אין אמצע". ביונייטד מוריניו לא מצא לעצמו שחקנים שילכו איתו, בעיקר כי הקבוצה היא שעטנז מוזר – שחקנים מתקופת סר אלכס (דה חאה, סמולינג, ג'ונס, ולנסיה, יאנג), שחקן של מויס (פלאיני), שחקנים של ואן חאל (דרמיאן, רוחו, פריירה, אנדר הררה ולוק שואו) ושחקנים שהוא הביא. התוצאה? אין למוריניו מישהו שילך איתו למעט לוקאקו שזוכר לו חסד נעורים וה"ילדים" שקידם מקטומוניי, דאלוט ובאיי.
אספקט נוסף הוא הפרשנים. גם אותו ניתן לחלק לפי זהות הפרשנים והיחס של מוריניו לתקשורת.
ניגע קודם במוריניו. האיש שחצן, יש שיאמרו בצדק ויש שיאמרו שלא. האיש גם מנהל מערכת שנאה/אהבה עם עיתונות הספורט. הוא לקח קצת מפופוביץ' (הוא אמר זאת בעצמו), לקח קצת מטוני בלייר, קצת מטראמפ והתוצאה? תמיד יש למה לצפות ממסיבות העיתונאים שלו, גם אם התוצאה לא חיובית.
הפרשנים. רוב הפרשנים היום בטלוויזיה הבריטית הם מתינוקות פרגי, באם זה גארי נוויל (פרשן נהדר, מנג'ר כושל), פול סקולס, ריו פרדיננד ולעיתים ראיין ג'יגס. אליהם מצטרפים ג'יימי רדנאפ, לי דיקסון ואלן סמית'. לא שאני מתרץ, אבל זה כמו שפיני גרשון יפרשן את מכבי סל על בסיס קבוע. לא משנה מה יעשה מוריניו, הם תמיד ימצאו את הכשלון. חלקם כבוגרי סר אלכס לא מסתירים את סלידתם מהאיש ואף באופן אקטיבי מריצים מועמדים להחליפו. אוהדי יונייטד שתודלקו על ידי אותם פרשנים לנהל קמפיין להבאתו של מוריניו למועדון, כעת מנהלים קמפיין בחסות אותם פרשנים לסילוקו. מדוע?
הזכרון של אוהדי ספורט הוא קצר מאוד. איש אינו זוכר שסר אלכס היה קרוב מאוד לפיטורים בשנתו השלישית ושהיה קרוב לירידת ליגה. איש אינו זוכר את הכדורגל של הסר שהיה ברובו משמים. כזה הוא כוחן של אגדות, אינך יכול להלחם בהן ואינך יכול לנצח אותן. ולגבי האיש עצמו? מוריניו שגה, הוא שוגה בהתנהלות שלו שגורמת לו להראות כגדול מהמועדון (שהסיסמא שלו היא "יונייטד הדת"), הוא שוגה בטיפול בשחקנים, הוא שוגה במערכים שלו ובעיקר הוא שוגה מול הקהל. האם היה נכון להעיף אותו? לדעתי האישית לא.
מועדון כמו שיונייטד שואפת לחזור להיות, צריך לבנות את עצמו לעתיד וזה אומר המשכיות. האוהדים (שהם ברובם צעירים יותר ממני וראו רק את יונייטד של סוף שנות האלפיים), הם אוהדי הצלחות טיפוסיים. כשהקבוצה נראית טוב, הכול בסדר. כשהקבוצה במצב רע? איך אמרו הגשש? לשרוף את המועדון. חייבים המשכיות גם אם זה אומר שיונייטד לא תהיה אלופה השנה (והיא לא תהיה) וגם אם זה אומר שיונייטד ומוריניו יגדלו אחד על השניה. כי כשמסתכלים על כל המכלול של המנג'רים שקיימים בשוק, היחיד שמסוגל לאלף את המפלצת שנקראת יונייטד זה הוא.
ו…. יומיים אחרי כתיבת שורות אלו (הטור המקורי נכתב ב17/12/2018). פצצה (טוב לא באמת פצצה), המנהל הספורטיבי אד וודוארד פיטר את מוריניו בתואנה ל "אי תאימות עם ערכי המועדון". WTF? ההחלטה לפטר מאמן נוסף (שלישי ברצף), מראה שאין דרך בקרינגטון רואד. אגב רוצים לצחוק? כיום עדיין לא הסתיים החוזה השש-שנתי של דיויד מויס.
מה הלאה? ביונייטד אין תשתית ספורטיבית (בדומה מאוד ובמחילה על ההשוואה, למכבי חיפה בכדורגל ומכבי תל אביב בכדורסל והלייקרס). צריך להבין. ביונייטד של סר אלכס, סר אלכס היה הכול, החל מאחראי על הגננים והמוכרים בחנויות באיצטדיון וכלה בראש מערך הסקאוטינג. מוריניו לא מסוגל להיות כזה. האמת? מוריניו לא יכול להיות כזה, באשמתו או שלא באשמתו. מוריניו השתנה – מאדם בעל עודף ביטחון עצמי שמקרין לעולם ש"אף אחד לא יכול עליו". לאדם שהבטחון שלו ברמה כל כך נמוכה שהוא מתעמת עם עיתונאי אחרי שהפסיד לסביליה.
לאוהדים של יונייטד יש חלק לא מבוטל במצב של הקבוצה. מרבית אוהדי יונייטד כיום הם מיליניאלים. שמות כמו רובסון, אינס, מקלייר, מארק יוז, גארי פאליסטר, מייק פאיילן ודניס אירווין לא מדברים אליהם. הם דור ה"עכשיו". על קאנטונה הם שומעים מ"זקנים" כמוני, ואן ניסטלרוי זה מה שהיה לפני ואן פרסי, סר בובי צ'רלטון הוא שמעון מזרחי, אבל בריטי וכריסטיאנו הוא גדול שחקני יונייטד בכל זמנים. זו יונייטד שהם מכירים וראו.
האמת? מרביתם לדעתי ראה את הגמר של הטרבל ב-99 רק ביוטיוב או בשידורים חוזרים בערוץ הספורט. הם ראו את שנות האלפיים, השנים בהם פרגי נאבק בכל העולם ואישתו וכל מה שהוא נגע בו הפך לזהב. ליברפול? הם לא מבינים למה יש יריבות, סיטי? ובכן, הסר אמר שהם שכנים רעשניים אז צריך להשתיק אותם.
ובכלל יונייטד זה המועדון הכי גדול בעולם לא? מי זה המוריניו הזה שיגיע אלינו ולא ישיג תוצאות? שיעוף!!! אחד הרגעים שאני זוכר מהעונה הוא איזור תגובות בפייסבוק של קריס וואקוס (kris voakes ) בו מתווכחים אוהדים למה מוריניו גרוע, כאשר מישהו מזכיר להם שרצו בתחילת הדרך לפטר את סר אלכס ושיונייטד הייתה בתחילת דרכו מועמדת לירידה ובכן, כמו כל מה שקשור למיליאניאלים, אם הם לא ראו את זה, זה לא קרה והם "גרשו" את הדובר משם בטענה שהוא פייק ניוז ומושתל של מוריניו.
אז מה היה לנו?
פרשנים שכל אחד מהם חושב שהוא יותר מתאים למשרה, מנג'ר שהיה גדול פעם, אבל הבטחון שלו נסדק (באשמתו, לא באשמתו, לא נכנס לזה), קהל שברובו מורכב מאוהדי הצלחות והנהלה לא מקצועית בעולם הכדורגל. הסיכוי של מוריניו להצליח שאף בערך לסיכוי שלי לפקד על ספינת החלל אנטרפרייז במציאות. זה לא שמוריניו לא תרם לכשלון, להפך, אחרי העונה הראשונה שהייתה סבירה פלוס, החל מוריניו להבין לאן "נפל", בעוד שמוריניו של תחילת המאה היה משנס מותניים ומתחיל לעבוד, מוריניו הנוכחי החל לחפש עימותים.
הוא רצה להביא רכש והרכש לא הגיע? הוא היה דואג להעביר ביקורת מרומזת במסיבת עיתונאים ("אני חושב שאני צריך 3 שחקנים וורלד קלאס, אחד קשר ו-2 בלמים, אולי אני אקבל אחד, אולי" מסיבת עיתונאים בטור של יונייטד באמריקה). הקבוצה לא שיחקה טוב? הוא לא היה מסוגל נפשית כבר לספוג את הביקורת.
והקהל? שמעתי מישהו אומר שהמדיה החברתית כיכר העיר לטרולים וסתם נשמות טובות. הקהל של יונייטד במדיה החברתית (שרובו מורכב ממילינאלים) החל לקרוא לפיטוריו בדיוק כפי שעשה ללואי ואן חאל ובדיוק כפי שיעשה לכל מנג'ר שלא ישחק כפי שהם חושבים שיונייטד צריכה לשחק. מכיוון שההנהלה של יונייטד חלשה ולא מסוגלת גם היא לראות את התהליך הארוך, הם בחרו בפתרון הפשוט ביותר נרצה את ה"בייס" ונעיף את המעצבן.
