האיש והקרחת – על הקריירה המופלאה של פיירלואיג’י קולינה

בתקופה האחרונה, כולנו מצאנו את עצמנו דנים בפורומים כאלה ואחרים, על תצוגות שיפוט שנויות במחלוקת. שפע של סרטונים שמראים שהיה פנדל, סרטונים שמראים שלא היה פנדל (תלוי על איזה משחק אנחנו מדברים) ומשחק אחד היסטורי, שמעליו, לצערנו, לנצח תרחף המילה שופט. את הסיפור הבא, אני מקדיש לחובבי הכדורגל של שנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000 ומכוון אותו אל חובבי הכדורגל המודרניים, שבטוח שמעו על האיש בעל המראה שהפחיד שחקנים יותר מכרטיס אדום. השופט היחיד שפרש במעמד של כדורגלן צמרת. האיש שניהל משחקי כדורגל, כמו מנצח על תזמורת. השופט המושלם, פיירלואיג’י קולינה.

Spanish League - טיקטיק זה לא היה תרחיש סביר, שחובב כדורסל מושבע מהעיר בולוניה יבחר לשופט השנה של פיפ”א 6 שנים ברציפות (1998-2003, תוך כדי שמשנים את חוק גיל הפרישה של שופטים, על מנת שימשיך לעוד עונה). אבל קולינה, לא היה חובב כדורסל רגיל, כמו שלא היה שופט רגיל. את קריירת השיפוט התחיל קולינה בשנת 1977, בליגות מקומיות. ב1980, לאחר שלכולם היה ברור שמדובר בשופט יוצא דופן, קודם קולינה לליגות מקצועניות, כשהוא רק בן 20. בשנת 1988, אובחן קולינה כחולה באלופסיה, מחלה שכתוצאה ממנה כל שיער הגוף נושר. היה ניתן לחשוב כי המחלה תפגע לו בקריירה בצורה מסוימת. הרי, בואו נודה בזה, לא כל כך מחמיא לו קרחת, אך המראה הייחודי של קולינה, כתוצאה מהמחלה, רק הוסיף לדמותו יוצאת הדופן וליכולת היוצאת מן הכלל שלו, לנהל משחקים כמו מנצח על תזמורת.

לכל גיבור על יש כח מיוחד, שעליו הוא מסתמך בעת הצורך. על המגרש, כל מה שקולינה היה זקוק לו, היה הכח המיוחד שלו – עיניים זוהרות ורחבות שמביטות מטה אל השחקן, שרוב הסיכויים ישתתק במהירות (אלא אם כן, שמו ג’נארו גאטוזו…). המקרה הזכור ביותר בו השתמש קולינה בכוחו המיוחד, התרחש ביורו 2004 במשחק בין הולנד לצ’כיה, כאשר אדגר דווידס ההולנדי ורפקה הצ’כי התעמתו ביניהם. קולינה ניגש במהרה לאירוע, דיבר בזריזות עם דווידס, שנרגע בשבריר שנייה ודחף ברכות את רפקה, שהיה נסער וניסה לגשת לדווידס. לאחר שלא נרגע והמשיך לנסות לגשת לעברו של דווידס, תוך כדי שהוא נכנס בקולינה, דחף אותו קולינה בחוזקה והרים אליו את המבט הכל כך מפורסם. מיותר לציין שרפקה נרגע באופן מיידי. קולינה אף רשם את שמו בספר, מבלי לשלוף לעברו את הכרטיס הצהוב. ”הוא לא היה צריך לראות את הכרטיס כדי להבין שהוא מוצהב”, טען קולינה לאחר המשחק.

פיירלואיג'י קולינה, שופט כדורגל
עם רפקה ודווידס

לכל גיבור על, מעבר לכח על טבעי, יש גם כוחות אנושיים ורגשיים ונטיה תמידית להגיע במהרה לרשות אלו שבמצוקה. ובכן, גם פה קולינה מככב. המשחק הזכור ביותר שניהל קולינה, ואחד המשחקים הזכורים אי פעם, הוא גמר ליגת האלופות של שנת 1999, בו ניצחה מנצ’סטר יונייטד את באיירן מינכן 2-1 וביצעה את אחד המהפכים הגדולים בהיסטוריה, כשהבקיעה את שני הגולים בתוספת הזמן של 3 דקות. 3 דקות, שהוסיף קולינה. התמונה הזכורה מאותו משחק, היא לאחר שספגו את השער השני, נשכבו שחקני באיירן מינכן על הדשא, מובסים ובוכיים. מוכים וחבולים. קולינה, שידע שיש עוד 20 שניות לתוספת הזמן ושחקני יונייטד רק מחכים שישרוק, ניגש לשחקני באיירן, דיבר לכל אחד בקצרה, טפח להם על השכם וכל השחקנים, בלי יוצא מן הכלל, קמו ועמדו על רגליהם, לסיים את המשחק בכבוד.

בשנת 2004, נאלץ קולינה לפרוש מתפקידו כשופט, לאחר שחתם על חוזה מסחרי עם חברת ”אופל”. אופל בזמנו היו נותני החסות של מילאן ובאיטליה פחדו שניגוד אינטרסים ישבש את דעתו הצלולה של קולינה. כן כן, שמעתם נכון. באיטליה חששו מניגוד אינטרסים אצל קולינה. אם אתם שואלים אותי, זו הדרך הכי אירונית בה הוא יכל לפרוש. בזירה העולמית, התעלמו מכך שהוא אינו שופט סדיר באף ליגה והפצירו בו להישאר עוד שנה ולשפוט את משחקי מוקדמות גביע העולם. קולינה כמובן, נענה בחיוב ופרש בשנת 2005 במשחק בין פורטוגל לסלובקיה, כאשר אצטדיון שלם עומד על הרגליים ומוחא כפיים לשופט המושלם שלנצח יחסר לעולם הכדורגל.



לאחר פרישתו המלאה ולאחר ששימש כיו”ר איגוד השופטים של אוקראינה לתקופה קצרה, הפך קולינה ליועץ. יועץ עבור כל מי שנזקק לייעוץ. היוזמה הכי גדולה שלו עד כה, היא טכנולוגית קו השער, שיושמה לראשונה במשחקי גביע העולם בברזיל 2014. טכנולוגיה שהייתה קיימת עוד הרבה לפני, אך קולינה הוא זה שהוביל את המהלך ושיכנע את מי שלא היה ניתן לשכנע (כנראה באמצעות המבט) שזה הזמן ליישם אותה. בנוסף, יזם קולינה את רעיון השופט החמישי. קולינה, שטען בצדק שהכדורגל השתנה ונהיה הרבה יותר מהיר מפעם, הציג את רעיון שופט הרחבה, רעיון שמיושם היום בכל הליגות.

כח הנוסטלגיה הוא כח חזק, שלעתים גורם לנו להתגעגע לדברים ש”היו פעם”, לתקופות פשוטות יותר, בהן הטכנולוגיה לא הייתה חלק מרכזי כל כך בחיינו. החדשנות המהירה והאין סופית, בכל התחומים, גורמת לנו להתגעגע לאמצעים פרימיטיביים (זוכרים איך היינו דופקים אחד לשני בדלת ושואלים את אחד ההורים, אם הנ”ל ישנו?). במקרה של קולינה, זה הפוך. אנחנו לא מתגעגעים לישן, אנחנו מתגעגעים לחדשנות שהייתה פעם. לניהול המשחק הקפדני ויחד עם זאת, הזורם שלו. יכולת ניהול משחק, שפשוט לא רואים היום. השנים האחרונות חיזקו אצל רבים את התחושה, שהכדורגל זקוק לעוד טכנולוגיות שיסייעו לשופטים בקבלת החלטות.

כנראה ששיפוט סטרילי לחלוטין, הוא לא תרחיש ריאלי ואולי אפילו יהיו עוד שחקנים שיזכו להבקיע גול עם היד בגמר גביע העולם. דבר אחד בטוח. שופט כמו קולינה, לא יהיה. גם לא עוד 200 שנה.

פיירלואיג'י קולינה, שופט כדורגל
עם באג’יו
 
   
   
לוגו עם רקע שקוף

ניוזלטר הזווית!

רוצים לקבל את הטורים הבולטים ישירות למייל באופן מרוכז? הירשמו כאן!