דירוג האצטדיונים הגדול – איצטדיון טדי

אז אחרי שבשבוע שעבר הכרזתי על פתיחת פרויקט “דירוג האצטדיונים הגדול”, אני גאה להתחיל את מסע הדירוגים שלי, איך לא, מהאצטדיון שמתפקד כבית שני עבורי. זה לא סוד, ברוב משחקי הכדורגל שנכחתי בהם בחיי צפיתי מהיציע המערבי או המזרחי באצטדיון טדי בירושלים. יש שיגידו שאני משוחדת, ויש שיבינו בקרוב למה המשפט “טדי בשיפוצים אחרי המכבייה” מעלה בי חיוך.

Premier League - טיק טיק

אז בואו נתחיל בדירוג לפי הפרמטרים שהגדרנו וניתן להם ציון בין 1 ל-10:

נגישות לאצטדיון – זה מה שיקבע את הלך הרוח של האוהדים עוד לפני שריקת הפתיחה. זה לא סוד, הרי  אם תגיעו למשחק אחרי פקקים ומסעות, זה קצת יוציא לכם את האוויר. אז בגלל החשיבות נפצל את הפרמטר לשניים:

תחבורה – נסיעה לירושלים היא חתיכת תיק לא משנה מאיפה אתה מגיע. תחנת הרכבת אמנם קרובה, אך למעט משחקים בודדים שבהם רכבת ישראל הרימה את הכפפה ותגברה את הרכבות, הדרך היחידה להגיע (או לפחות לחזור) היא ברכב פרטי. ולא, זה לא ממש נחמד, במיוחד כשהמשטרה חוסמת צירים כדרך קבע. גם האוטובוסים לא עושים חיים קלים למקומיים ורוב הסיכויים שבסוף הערב תמצא את עצמך מאלתר את דרכך הביתה. ציון 6.5.

חנייה – כמובן שהנושא הזה תלוי הרבה בגודל המשחק ובכמות הקהל שצפוי להגיע. בדרך כלל אפשר למצוא שעה לפני הפתיחה חנייה קרובה וחינמית ביציע המזרחי או לבחור לחנות בתשלום בקניון מלחה ממול. כמו שהבלוגר שלנו ירון רוסטוקר ציין, טדי השאיר את עצמו אי שם ב-1992 כשעוד אכלס 14 אלף מקומות ולא התקדם עם השנים, מה שמשאיר אותנו עם חנייה שלא עומדת בעומס. ולא רק זה, דווקא במשחקים גדולים המשטרה בוחרת לחסום את החנייה החינמית (שיכולה לתת מענה לפחות לכמה מאות רכבים…) ושולחת את הקהל לבזבז דלק ברחבי ירושלים. מי צריך לעשות כושר כשחונים חצי שעה הליכה מהמגרש? על הרגליים התפוסות, לגמרי ציון 5.

בית"ר ירושלים, קהל
קרדיט לדף הפייסבוק “מנהלת הליגות בכדורגל”

מס’ מושבים – טדי מונה 31,733 מושבים והוא האצטדיון הגדול ביותר בארץ (סמי עופר לא הרחק מאחור עם 30,870). הקהל הבית”רי לא מאכזב ורוב הזמן היציעים הראשיים מכילים כמות מכובדת של אוהדים. עם זאת, העובדה שלא כל היציעים מקורים מורידה קצת את המאזן. תתפנקו בציון 9.

נוחות – בשורה התחתונה טדי די מרווח. אמנם לא כמו בית קולנוע, אבל אפשר להרגיש חופשי לצאת להסתובב בלי להרגיש שזו טעות חייך. הרחבה מחוץ ליציעים מספקת מענה לכל הלחוצים שבורחים במחצית ואפשר לומר שגם ביציעים עצמם אפשר להתנועע ממקום למקום בלי להימחץ למוות. ציון 7.

דור שאלתיאל 3

חווית צפייה – גם כאן, יש לירושלמים במה להשתפר. עד כמה זה מסובך להחליף מערכת כריזה כדי שסופסוף נוכל להבין מה לעזאזל אנחנו שומעים? גם שני המסכים שהירושלמים מספקים יכלו להיות קצת יותר על רמה. למרות כל אלה, אפשר לראות את המשחק כמו שצריך כמעט מכל מושב ביציע והמושבים קרובים לדשא. לרוב הדבר היחיד שפוגע בהנאה זו איכות המשחק עצמו… ציון 7.5 יספיק בהחלט.

היגיינה – לגמרי אפשר לחשוב על טיפול קוסמטי באזור הזה. השירותים שמישים, אבל לא היה מזיק שיפוץ קליל שכנראה לא התרחש זמן רב מידי. ציון 6 יספיק בנושא הזה.

מזנון – המדד הכי חשוב! (לרעבים שבינינו…). גם כאן, לא היה מזיק שיפוץ קל לקפיטריות של טדי, אבל סה”כ הכמות מספקת והחבר’ה עומדים יפה בעומס. המחירים מדברים בעד עצמם: כוס חד פעמית עם תיון ב-10 שקלים זה לא “הקאפ אוף טי” (קלטתם את השנינות?) של אף אחד. למרות המחירים המבאסים נפרגן בציון 7.

בשורה התחתונה, טדי מקבל ציון יחסית טוב של 6.85 מתוך 10. הייתי מצפה מאצטדיון גדול שמארח כמויות גדולות של קהל ואירועי ספורט מרכזיים להציע חוויה יותר אטרקטיבית. כמו שהבלוגר עופר גולדמן אמר:” כל מה שמסביב אפריקה, כשמתחיל המשחק – אמריקה”. עם זאת, יש לטדי המון פוטנציאל. מי יממש אותו ואם בכלל? נחכה ונראה.

מוזמנים לשתף בדעה שלכם ולהציע את האצטדיון הבא שאסקר!

איצטדיוו טדי

 
   
   
לוגו עם רקע שקוף

ניוזלטר הזווית!

רוצים לקבל את הטורים הבולטים ישירות למייל באופן מרוכז? הירשמו כאן!