דברו איתי במאי

// מאת יוגב אמיר

איזו תקופה נהדרת להיות אוהד מכבי תל-אביב.

המועדון נראה חזק מתמיד. בעל הקבוצה יסגור בשנה הבאה עשור בקבוצה וכבר אפשר להגיד ללא היסוס שהוא כנראה “בעל הקבוצה” המושלם. זה שיש לו כיסים עמוקים וגם בעל חזון שמשקיע ללא לאות בקבוצה ולא מתערב בניהולה היומיומי, זאת הוא משאיר למקצוענים בעלי נסיון.

מיץ' גולדהאר
Credit to “Maccabi Tel Aviv FC” Facebook page

אבל לא רק בעלים נהדר. המועדון עושה פתיחת עונה חלומית ושובר שיאי מועדון שנראו לאחרונה לפני יותר מ20 שנה. הסגל מאוזן, צעיר יחסית, רעב ומבוסס על שחקני בית תוצרת מחלקת הנוער שהושקעו בה משאבים רבים. ועל הקונצרט הזה מנצח בנחישות האיש מהבלקן שמצליח לנהל את הסגל הזה ביד רמה, תוך שהוא מטמיע עקרונות משחק אירופאים ומכניס הרבה סדר ומשמעת במשחק הקבוצה, שנראית עד כה בלתי פגיעה.

שילוב הדברים הנ”ל גרם לאוהדים ולתקשורת לצאת במסע ההכתרה המוקדם של האלופה. אוהדי מכבי, שב-3 העונות האחרונות ראו את הגב של באר-שבע, תוך שהם נעים מאכזבה לכישלון פעם אחר פעם וראו איך החבורה של אלונה מבססת את שליטתה בכדורגל הישראלי, פתאום משתחררים.

 

בתחילת העונה פחד ריחף בקריית שלום. עזיבתו של קרויף – אדריכל מכבי המודרנית – השאירה את האוהדים והמערכת יתומים מסמכות מקצועית שתתווה את הדרך. סנקציות ה”פייר פליי” מנעו ממכבי להיכנס ל”מירוץ חימוש” מול אלונה ולבצע החתמות משמעותיות, בתקווה לשנות משהו בדומיננטיות הבאר-שבעית שהוצגה ב-3 השנים האחרונות. כך שקשה היה באותו שלב לדמיין שמשהו ישתנה במציאות הקיימת. הייתה תחושה שמכבי נכנסת לקרב אבוד מראש.

אני משער שלאור הדברים לעיל ניתן להבין את תגובת היתר של אוהדי מכבי, כפי שבאה לידי ביטוי בפורומים השונים ובשיחות עם אוהדים. וכמו כן בהכתרה המוקדמת של התקשורת את מכבי לאלופה, וזאת טרם נגמר הסיבוב הראשון. כבר ראיתי אוהדים שמתכננים את שנה הבאה במוקדמות ליגת האלופות ומדברים על מי צריך להמשיך מהסגל ואיזה חיזוק כדאי להביא. כבר ראיתי פרשנים מכריזים בעזות מצח שאפשר לסגור את הליגה, וזאת בסוף אוקטובר!

מכבי תל אביב כדורגל
קרדיט לדף פייסבוק הרשמי של מכבי תל אביב
Maccabi Tel Aviv FC – מועדון הכדורגל מכבי ת”א

ואני מה? האוהד שמגדיר את עצמו כ”שפוי”. האוהד שכבר ראה דבר או שניים בכדורגל. אני? אני נע בין התמוגגות מהקבוצה שלי, לחרדה עמוקה שעוד שנייה זה יגמר. הרי הכל יכול לקרות בכדורגל, אני יודע, אני ראיתי. אני כבר יכול לדמיין פציעה קשה בכתף לראיקוביץ, או התפוצצות של אלירן שברגע ממיסה את כל המרקם החברתי בחדר ההלבשה ואז בום שער של בוזגלו בטדי בדקה ה-93, לאחר שמדקה 5 של המשחק הובלנו מפנדל שלא היה. הולכים להארכה, פנדלים, בעיטה 6, אף קבוצה לא החטיאה עד כה, דסה בועט… ולשמיים. אייבנדר בועט… ומכבי עפה מהגביע.

משחק הבא מכבי מגיעים מותשים ומרוקנים מנטלית מול באר-שבע ומפסידים בנתניה. תוך שבוע מה שנראה לא אפשרי פתאום נראה אחרת. מומנטום זה דבר חמקמק, שנייה הוא איתך ושנייה אחרת באר-שבע נושפת בעורף, הרגליים נהיות כבדות והכדורים, שלפני שנייה נכנסו, פוגעים בקורות.

 

אתם בטח חושבים לעצמכם איזה פסימיסט, רואה שחורות, הורס שמחות. תן להנות, תן לנו לעוף על עצמנו. ואני? נכנס עוד פעם לפורום ורואה קישור לכתבה על פיבן. משהו על מתי כבר הוא יגיע לנבחרת… בום, קיבלתי התקף חרדה. אתם השתגעתם?! מה, כולם ירדו סופית מהפסים?! בעודי מנסה להסדיר את נשימתי ומנגב זיעה קרה ממצחי… בום, אני אוכל פלאשבק…

אני מוצא את עצמי בינואר 1996. עיצומה של עונת כדורגל חלומית מבחינתי. מכבי שלי אלופת המדינה ובדרך לדאבל מתוק במיוחד. לא רק זאת, קבוצתי האהובה השנייה, ניוקאסל יונייטד, משקיפה בגאווה מראש הטבלה על כל אנגליה, כשהיא מובילה על מנצ’סטר יונייטד ב-12 נקודות ואליפות ראשונה מאז 1927! נראית ממש בהישג יד.

הקבוצה נראתה נהדר ורמסה את הפריימרליג. היא נשרה מכל המפעלים כך שיכלה להתמקד אך ורק במאבק בליגה. לא היו פצועים וכל אנגליה בערך רצתה שהם יקחו את האליפות. נותרו 15 משחקים עד תום העונה והקבוצה טרם הפסידה בבית. במועדון החלו לקרר את השמפניות, אך מה שנראה רגע אחד לא סביר, הפך פתאום למציאות עגומה. בלי להיכנס להסברים ארוכים… חמישה הפסדים בשמונה משחקים ובמרץ הבכורה נלקחה באכזריות, תום העונה מנצ’סטר אלופה.

 

להפסיד ככה אליפות, לאחר שכבר יכולת להרגיש את הטעם המתוק על הלשון, זה דבר אכזרי, במיוחד לילד. זה מסוג הדברים שמשאירים סימן, שריטה. לא משהו שעובר עם השנים. אתה מחליט עם עצמך, זאת חלק מתהליך הריפוי, לא לתת לעצמך להגיע לאותו מצב. אתה לא תתמסר באותה צורה לחלומות באוויר, לאליפויות לא ממומשות. אתה תגן על עצמך, להפסיד אליפות כן, אבל לא להיתפס ככה לא מוכן עם המכנסיים למטה.

זהו! ההתקף חלף. וואו זה היה אחד קשה… טוב… אז תרגיעו עם ההכרזות לרגע ותמתינו לפני שאתם משריינים לנו את הבמות לחגיגות. אני לא יודע מה איתכם, אבל אני לא אעמוד בעוד שברון לב כזה. אין לי כוחות לעבור זאת שוב ואני לא מוכן להיפגע כך פעם נוספת.

אז תעשו לי טובה ודברו איתי במאי

מכבי תל אביב
קרדיט לדף הפייסבוק הרשמי של מכבי תל אביב
 
   

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

   
לוגו עם רקע שקוף

ניוזלטר הזווית!

רוצים לקבל את הטורים הבולטים ישירות למייל באופן מרוכז? הירשמו כאן!