לנצח את מכבי חיפה זה כמו לראות את הסרט האהוב עליך, כמו לאכול את העוגה האהובה עליך – זה לעולם לא יימאס. לא משנה אם זה מחזור ראשון או אחרון, בבית או בחוץ, מה המיקום בטבלה, החשיבות של המשחק או היכולת. יש קבוצות שזה פשוט כיף לנצח אותן ומכבי חיפה היא אחת מהן. כמובן שהניצחון הזה, מעבר לכיף, הוא חשוב מאד לביטחון ולמורל של הקבוצה לקראת המשך הליגה וכמובן לקראת הגומלין מול הנורווגים ביום חמישי.
הבוקר דיברתי עם חבר שחשש מאד מהמפגש מול הירוקים. הוא שאל אותי מה יהיה במשחק ואמרתי שיש לי תחושה של ניצחון קשה. לא תיארתי לעצמי כמה שאהיה צודק. זה היה קשה, או הו כמה שזה היה קשה. למעשה, במשך 60 דקות מכבי ת"א לא הייתה במגרש. הניצחון הזה, מתוק וחשוב ככל שיהיה, חייב להדליק שורה של נורות אדומות אצל איביץ' ושאר הצוות המקצועי.
איביץ' עלה עם הרכב משני, ככל הנראה כדי לחלק את הכוחות לקראת סארפסבורג. אפשר להבין את זה במידה מסוימת, אבל בפועל ההרכב שעלה היה פשוט לא יעיל. שום דבר לא עבד: הקישור היה נטול יצירתיות וההתקפה נראתה אבודה בלי מי שיבנה מהלכים ראויים ויכניס את הכדור לרחבה. גם החלק האחורי סבל מחוסר שקט ואיבודי כדור מיותרים שאפשרו לחיפה להגיע למצבים טובים שלמרבה המזל לא נוצלו. זו הייתה פשוט מחצית איומה.
בתחילת המחצית השנייה, למרבה התסכול, זה נראה בדיוק אותו דבר. ככל שעברו הדקות ניסיתי להבין למה איביץ' מחכה ולמה דור מיכה לא נכנס למשחק. היה ברור שאם יש מישהו שיכול לעשות איזשהו שינוי זה מספר 15. בסופו של דבר איביץ' התעשת והכניס אותו בזמן והוא עשה את השינוי בענק. 5 דקות על המגרש הספיקו לילד הנפלא הזה (אני יודע שהוא כבר בן 26, אבל בשבילי הוא תמיד יהיה הילד) להכניס 2 כדורי עומק נהדרים, הראשון הביא למצב מצוין שחיימוב הציל, השני השאיר את שכטר חופשי לגמרי באחד על אחד והפעם חיימוב (שהיה מצוין) כבר לא יכול היה לעשות שום דבר. מכאן והלאה (ובאדיבותו של קראמר שאיבד את הראש) זו היתה אופרה אחרת. החיפאים עוד עשו קולות של מנסים לחזור לעניינים, אבל שכחו לשמור על דור פרץ בכדור הקרן וסוף לסיפור.
חוץ ממיכה, נקודת אור נוספת היא יהונתן כהן. אחרי ההצגה בדרבי בגביע הטוטו כהן התקשה להביא את היכולת שלו לידי ביטוי, אבל ברגע שמיכה נכנס ואספקת הכדורים לכהן התחילה הוא כבר ידע מה לעשות איתם. בשליש האחרון של המשחק הוא נראה הרבה יותר חד וחיוני ובהחלט כדאי לאיביץ' לקחת אותו בחשבון כאופציה להרכב הפותח ביום חמישי. בהחלט יש לו פוטנציאל להיות היורש של מיכה בתור "הילד"…
צריך לומר את האמת – למכבי ת"א יש המון עבודה לקראת ההמשך. התיאום בהתקפה, הקשיחות בהגנה, איבודי הכדור במרכז המגרש, המשחק המבולגן בהרבה דקות – לא חסר. המזל הגדול הוא שהיריבה היא קבוצה נאיבית ובעלת סף שבירה נמוך. מכבי חיפה לא נתנה הצגה גדולה, אבל עמדה נכון על המגרש מבחינתה עד לספיגת השער הראשון. עם קצת מזל היא הייתה מובילה במחצית, אבל זה לא קרה. ברגע שמיכה ושכטר מצאו את הפרצה, הכל קרס. נכון שזה רק מחזור ראשון ויש עוד זמן לתקן, אבל נכון להיום מכבי חיפה נראית כמו אותה קבוצה דהויה של השנים האחרונות. אם איביץ' יצטרך לעבוד בעיקר על היכולת, רוטן יצטרך קודם כל לעבוד עם החניכים שלו על האופי.
בשורה התחתונה זה כיף גדול לפתוח את העונה בניצחון ועוד על היריבה המושבעת מהכרמל, ואם ביום לא טוב לקחו 3 נקודות – מצבנו לא רע בכלל. ביום חמישי נצטרך לשחזר את התוצאה הזו מול הנורבגים ולהשיג את הכרטיס לליגה האירופית. זה אפשרי, בתנאי שמכבי לא תחכה שני שליש משחק כדי להתחיל לשחק.
יש לקבוצה הזו פוטנציאל להגיע רחוק השנה. נכון שאף-אחד לא לוקח אליפות באוגוסט, אבל השבוע הקרוב יהיה משמעותי מאד. הגומלין בחמישי והמשחק בטרנר בשבוע הבא הם מבחני אופי משמעותיים שיכולים לקבוע לא מעט איך תיראה העונה הזו. יש לנו קבוצה טובה ואני מאמין שזה יבוא לידי ביטוי בהמשך, גם ביכולת. לפחות בינתיים, יש לאוהדים הצהובים סיבות לאופטימיות. רוצים עוד אחת לסיום? בבקשה: בפעם האחרונה שניצחנו את חיפה במחזור הפתיחה, לפני 6 שנים, זה נגמר באליפות.