כשמסתכלים על טבלת הליגה בספרד אחרי הניצחון של ברצלונה בברנבאו על ריאל מדריד המקרטעת (בליגה, רק בליגה), אפשר אולי להבין את שלוות הנפש שבה התקבלה התוצאה בצד הלבן של הקלאסיקו. לברצלונה יש יתרון של 14 נקודות על ריאל מדריד (לריאל יש משחק חסר), וההפסד של אתלטיקו לאספניול ערב קודם נותן לקבוצתו של ואלורדה יתרון 9 לפני חג המולד. סיפור סגור? מאוד קרוב לזה.
אני לא יודע איך בדיוק להגדיר את העידן הנוכחי ביריבות הזו. עידן מסי? מסי כבר התחיל לשחק כשרייקארד אימן. כריסטיאנו רונאלדו הצטרף לריאל ב-2009, אחרי שברצלונה החזירה לעצמה את ההגמוניה וזכתה בטרבל. אני מניח שבדפי ההיסטוריה, תחילת התקופה הנוכחית תסומן ביום שפפ גווארדיולה מונה לתפקיד המאמן הראשי. היו כבר כמה וכמה אחריו על הקווים בקמפ נואו, אבל פפ היה זה שעזר לשדרג את מסי למה שהוא היום – סמל ההצלחות של ברצלונה ב-9 העונות האחרונות.
ועם במסי עסקינן, השער שלו (מפנדל!!!) היה ה-526 במדי ברצלונה הבוגרת בכל המפעלים, יותר מכל שחקן אחר ב-5 הליגות הבכירות של אירופה אי פעם, כשגרד מולר יורד למקום ה-2. מסי אוהב לכבוש בקלאסיקו, עם 25 שערים במפגשים מול ריאל בכל המפעלים, ו-17 בליגה. יותר מכל שחקן אחר, אם יש עדיין צורך לציין את זה.
אחד הדברים המעניינים הוא הנטייה שלו לכבוש בברנבאו. בליגה, יש לו 11 שערים בחוץ מול ריאל, כולל ההוא בדקה ה-92 עונה שעברה שאחריו הוא עשה את השטיק עם החולצה; שלושער ב-2014; וגם צמד ב-6-2 המפורסם מ-2009, התוצאה שבעצם התחילה מחדש תקופה של נצחונות בבירת ספרד. לעומת זאת, הוא לא כבש בקמפ נואו מול ריאל במשחק ליגה מאז 2012 (תיקו 2-2, רונאלדו כבש צמד גם כן).
(הנתונים הבאים מתייחסים רק למשחקי הליגה בין שתי הקבוצות)
וכמו שריאל מדריד התרגלה לספוג ממסי מול האוהדים שלה, בקבוצה גם התרגלו להפסיד לברצלונה בבית, מה שלא היה קורה יותר מדי עד השנים האחרונות. המאזן בקלאסיקו כשברצלונה באה לבקר: 52 ניצחונות לריאל, 15 תוצאות תיקו, 21 ניצחונות לברצלונה. שישה מהניצחונות האלה באו ב-10 העונות האחרונות. לברצלונה יש שלושה ניצחונות ליגה רצופים על ריאל מדריד בברנבאו, משהו שלא קרה אף פעם ביריבות הזו. ברצלונה רק עם שני הפסדים בברנבאו מאז ה-4-1 ב-2008, בו הם נאלצו למחוא כפיים לשחקניו של ברנד שוסטר.
במאי 1994, כשברצלונה בדרך לאליפות רביעית ברציפות תחת יוהאן קרויף, היא ניצחה 1-0 בברנבאו משער של גיירמו אמור. זה היה הניצחון הראשון של ברצלונה במדריד מאז 1984. אחריו, עברו שלוש שנים עד הניצחון הבא (3-2). אחר כך 7 שנים עד שברצלונה זכתה לנצח שוב בברנבאו, שכקלייברט וצ'אבי כובשים ומסיימים בצורת של כמעט 4 שנים בלי ניצחון בקלאסיקו בליגה בשני המגרשים. שנה וארבעה חודשים אח"כ הגיע הקונצרט של רונאלדיניו וה-3-0, כשאוהדי ריאל מדריד מוחאים לו כפיים, מה שהזכיר לרבים את ה-5-0 המפורסם מ-1974, כשקרויף, אז שחקן, זוכה לתשואות.
אולי זו הייתה העייפות מהלחץ שלא הניב שער בפתיחה, אולי סתם ייאוש כי השחקנים התרגלו, אבל הנטייה של שחקני ריאל מדריד להעיף את שחקני ברצלונה באוויר כשהסיכוי לניצחון הולך ואוזל לא באה לידי ביטוי הפעם. אולי זה כי אצל ריאל מדריד, במיוחד אחרי שזכו באליפות הליגה שנה שעברה (אליפות שנייה ב-9 עונות), ליגת האלופות תמיד יותר חשובה. ואולי זה סתם כוחו של הרגל, ולהפסיד בבית לאויבת הגדולה נהיה כזה.
