בספורט קבוצתי אנחנו לא טובים

לאורך ההיסטוריה הספורטיבית של מדינת ישראל, כשבוחנים את התחרויות הקבוצתיות בכל ענפי הספורט הקבוצתי התחרותי, אנחנו יכולים לספור מידי פעם הצלחות של קבוצות ישראליות בכדורגל או בכדורסל, אם זה מכבי חיפה בליגת האלופות ב-2002, מכבי תל אביב בכדורסל בזכיות ביורוליג האירופי, ועוד כמה וכמה הצלחות של הקבוצות בישראל. אבל בכל הקשור לנבחרות הישראליות בענפים הקבוצתיים, אנחנו פשוט לא מצליחים לעלות רמה ולהתגבש לכדי קבוצה טובה ומצליחה במפעלים האירופיים.

לעומת זאת, בענפי הספורט היחידניים כמו ג’ודו, גלישה במפרשיות, בטניס, ובהתעמלות בכל גווניה אנחנו זוכים להישגים גבוהים במיוחד, אם זה זכיות במדליות אולימפיות או בדירוגים מאוד גבוהים באליפויות עולם ואירופה. אולי כדאי להשקיע יותר בספורטאים הללו? האם עדיין צריך להמשיך ולהשקיע כסף רב ומשאבים בענפים שאנחנו פשוט לא כל כך טובים בהם בלשון המעטה?

אורי ששון
אורי ששון. אולי נשקיע בו יותר?
“Credit to “Wikimedia

לדעתי ההצלחה בענפי הספורט היחידני תלויה באופי האדיר הטמון בכל ספורטאי באופן אישי. העבודה היחידנית מצריכה השקעה אדירה של הספורטאי, שחייב לתת את כל כולו באמת וברצינות למקצוע שלו. בסופו של דבר אותו ספורטאי יהיה חייב לשאוף תמיד גבוה כמה שאפשר מכיוון והוא לא תלוי בחבריו לקבוצה או לנבחרת הלאומית.

הספורטאי בטניס, לדוגמא, חייב להתאמן מספר פעמים ביום ועוד פעמים נוספות במשך השבוע בכדי להגיע לרמה גבוהה, וגם לנסוע לתחרויות שונות ברחבי העולם בכדי לצבור ניסיון ולהעלות את הדירוג שלו כל הזמן. באתלטיקה, המתעמל מביא את גופו לקצה גבול היכולת, בכדי להשיג תוצאה טובה שתזכה אותו במדלייה. בג’ודו, המתאבק צריך להיות בעל אופי חזק בכדי להתאמן המון שעות ביום, ובנוסף לשמור על משקלו בצורה מדויקת, ובתחרויות עצמם צריך להתמודד עם מתאבקים אחרים מספר פעמים ביום, אבל מה שכיף בענפים הללו שאולי לא פופולרים כל כך במדינתנו, הוא שבמקצועות הללו זכינו במדליות והגענו להישגים ולדרוגים גבוהים בעולם, והמון בזכות עבודה קשה, שאיפה למצויינות, ואופי חזק להתמודד עם כל הקשיים שבדרך.

לפי דעתי, משרד הספורט בסופו של דבר יבין שצריך להשקיע יותר בתשתיות בספורט האולימפי, ובחינוך לספורט יחידני שזוכה לתוצאות והצלחות יפות ברחבי העולם. גם משרד החינוך צריך להכניס את המקצועות האולימפיים לתוכנית הלימודים בבתי הספר, בכדי שעוד ילדים יוכלו לממש את הפוטנציאל הספורטיבי שטמון בהם וזאת מכיוון וקיים היצע נמוך של שעות לימוד והיכרות עם הענפים הללו כאשר מרבית שעות החינוך מושקעות בספורט הקבוצתי.

בהמון מקומות בעולם יש אגודות ספורט שמושכות ילדים מענפי ספורט קבוצתיים לספורט אולימפי, כי יש לילדים מסויימים יכולות אישיות מעולות באופן אישי שהולכות לאיבוד בקבוצה בה הם נמצאים. לדוגמא, ילד עם נתונים פיזיים טובים, שלא כל כך מצליח בכדורסל או כדורגל, יכול בקלות להיות קופץ לגובה או קופץ לרוחק ולהגיע להישגים במקצועות הללו. באנגליה למשל, עשו הפוך ולקחו ילדים מתחום האתלטיקה הקלה והעבירו אותם לשחק כדורגל במחלקות הנוער ושם הצליחו יותר כדוגמת שון רייט פיליפס, שהיה אצן למרחקים קצרים, אבל בגלל מבנה גוף צנום חווה קשיים בענף האתלטיקה, ובמקום להמשיך איתו במקצוע שהוא לא מצטיין בו, העבירו אותו לענף שככה חשבו אנשי המקצוע באגודות באנגליה שהוא יצליח יותר וכל השאר היסטוריה.

שחר צוברי
קרדיט לדף הפייסבוק “הוועד האולימפי בישראל”

לצערנו, בספורט הקבוצתי אנחנו מנסים תמיד להיתלות על כוכב כזה או אחר שיסחב את הקבוצה שלו על הגב, והמון תלוי על הכושר שלו באותו זמן נתון של משחק מכריע או טורניר כזה או אחר, לדוגמה, התלות של נבחרת ישראל בכדורגל לפני כמה שנים ביוסי בניון וכיום ביכולת של ערן זהבי, ובמקום לכוון ולהשקיע במאמץ של כל השחקנים, אנחנו נסחפים אחרי היכולות של שחקן אחד או שניים כאילו מדובר במסי או רונאלדו. עוד דוגמא היא מהכדורסל שהנבחרת שם תלויה על יכולתו של עומרי כספי בתור שחקן אן.בי.איי שיסחוף אחריו את כל הנבחרת ויעלה את רמתה.

לאורך השנים תמיד ראינו תלות בכוכבים שמגיעים לנבחרת הלאומית, ופחות ביכולת הקבוצתית שבנויה על שיתוף פעולה בין כולם ועבודה קשה של כולם למען הצלחת הקבוצה, ולא למען הצלחת השחקנים באופן אישי, וכיום כנראה חלק ממטרת השחקנים שמגיעים לייצג את המדינה היא במטרה להתקדם באופן אישי, בכך שפשוט יעלו בהרכב או ישתתפו ויותירו רושם על סקאוטים שונים מרחבי העולם.

אני חייב לציין שמשום מה בנבחרות הצעירות המצב נראה הרבה יותר טוב, והחיבור שם בין השחקנים הוא מצוין וזה מתבטא בהישגים שלהם, למשל קחו לדוגמא מהימים האחרונים את הנבחרת כדורסל עד גיל 20 שעשתה חיל באליפות אירופה, אבל לצערי תמיד כשמגיעים לנבחרות הבוגרות, יש נפילה ביכולת הקבוצתית. הלוואי והדור הצעיר של היום יקחו דוגמא מהספורטאים הגדולים של מדינתנו שהגיעו להישגים, המון בזכות עבודה קשה ובלתי מתפשרת, ללא ויתור עצמי והכי חשוב, שהם לא תלו את עתידם בשחקנים אחרים, אלא התרכזו בלהפוך את עצמם לטובים ביותר במקצוע שלהם.

נבחרת העתודה של ישראל
קרדיט לדף הפייסבוק “איגוד הכדורסל בישראל”
 
   
   
לוגו עם רקע שקוף

ניוזלטר הזווית!

רוצים לקבל את הטורים הבולטים ישירות למייל באופן מרוכז? הירשמו כאן!