בית"ר ירושלים בתקופת חוגג: מה לא עבד עד עכשיו, ולאן הולכים מכאן

כמעט 3 עונות מלאות הסתיימו להן בעידן משה חוגג, ובית"ר ירושלים לא עמדה בציפיות הגבוהות של תחילת הדרך. אודי ריבן ודור שאלתיאל ישבו, התכתבו וניסו להבין מה קרה בדרך וספציפית העונה, על העתיד, ומה צריך לעשות כדי שהעסק יתחיל להתרומם.

אודי: היי דור, מגניב שהסכמת להצטרף לדבר בזה, במיוחד שהולכים לשוחח על נושא כאוב: בית"ר ירושלים. בלי יותר מדי להתבחבש – כמה רחוק המצב הנוכחי של בית"ר ממה שציפית לו כשהעונה התחילה? כי באופן אישי, לא יותר מדי רחוק ממה שציפיתי. כן חשבתי שיהיו בפלייאוף העליון, אבל בשוליים, בלי שמאיימים על אליפות בטח, וגם די מהר התברר שטופ 4 לא ישוחזר השנה.

דור: היי אודי! כיף שהזמנת אותי. למרות שהנושא לא ממש כיפי… העונה של בית"ר התחילה ברגל שמאל, אפשר לומר כרגיל. הדחה מביכה מאירופה ופיטורי מאמן שהיו צריכים לקרות עוד הרבה קודם. התחלנו בפאניקה עם יוסי מזרחי על הקווים ונסיים באותה הצורה. כשסלובו וברדה הגיעו כן האמנתי שאפשר לעשות מקום 3-4, אבל כמו שאמרת המצב בליגה התבהר די במהירות. לא דמיינתי פלייאוף תחתון, ויתרה מזה שעדיין אפחד מתרחיש אימים של ירידה כרגע, מה שעדיין על הפרק בדרך מעוותת אך אפשרית.

אודי: למרות שמבחינת מספרים (9 נקודות מעל הקו האדום, 5 מחזורים לסיום נכון לכתיבת שורות אלה) באמת צריך לקרות משהו קיצוני ביותר כדי שבית"ר תרד, אני מבין את החשש. גם כשמכבי חיפה הייתה בפלייאוף התחתון לפני 3 שנים (מדהים כמה השתנה מאז), לא הייתי רגוע עד שהובטחה ההישארות.

חוגג לפני תחילת עונת 2019-20

בניסיון להסתכל על כל הסיפור הזה של בית"ר בעידן חוגג בפריזמה רחבה יותר, בואי ניקח את נקודת ההתחלה של הקבוצה אחרי שהוא רכש אותה, לעומת איפה שהיא נמצאת היום. את חושבת שהייתה איזושהי התקדמות? כי לי זה מרגיש שהמועדון, לפחות מבחינה מקצועית, חזר לנקודת ההתחלה, רק עם הרבה הרבה פחות אמונה שהוא הבן אדם שירים את בית"ר.

דור: אני חושבת שהעונה צצה בעיה גדולה יותר, שאולי הייתה קיימת מתחילת הדרך אבל מבחינתי הגיעה לפיצוץ. האשליה של "עסקת השייח". מהרגע שהרעיון עלה – הגענו למצב שבראש המועדון כבר עסוקים בחלומות. האשליות האלה יצרו לטעמי הזנחה מקצועית של קבוצה שבזמן הזה המשיכה להתדרדר, אבל דאגו להרגיע כל הזמן ב:"ייכנס הכסף והדברים ייראו אחרת". ההתנהלות פה המחישה כמה העיסוק בכאן ועכשיו חשוב, כבר שנים שאנחנו שומעים על תהליכים גדולים וחלומות וכל פעם מחדש כבר סוגרים עונה לפני הפלייאוף. אכזב אותי שאמרו לשחקנים שאם הם לא יתפקדו הם לא יהיו פה, ואחר כך אומרים שאנחנו במצוקה כלכלית כי אין שייח ואי אפשר לחזק. זה משדר שכונה, תלות בחלומות. אי אפשר לרוץ קדימה ולהזניח את ההווה. וזה לצערי קורה 3 שנים.

אודי: זה מצחיק איך שהמציאות לא התיישרה עם ההצהרות. בתחילת הדרך שלו עשה רושם שחוגג מנסה להצליח כאן ועכשיו, ודי התרסק. ואז הגיעו בניון ורוני לוי ודיברו על בנייה וכיוון לעונה הבאה (זו שאנחנו לקראת סיומה), ומקצועית זו דווקא הייתה העונה המוצלחת. ואז העונה… אנדרלמוסיה, גם בהתנהלות וגם באיך שהקבוצה נראית על המגרש. אני לא חושב שיש קבוצה בליגת העל שהיה בה כזה חוסר היררכיה על המגרש כמעט בכל רגע על המגרש.

וזה מחזיר אותי לדראפיץ' וברדה. את חושבת שהם נכנסו לתוך סיטואציה אבודה מראש? או שהיו מקומות בדרך שבהם הם היו יכולים לעשות דברים אחרת ולשנות את הגורל שלהם ושל הקבוצה, לפחות העונה?

דור: אני חושבת שהיה מקום להביא אותם הרבה קודם, המשיכה של רוני לוי הייתה הדבר המיותר עלי אדמות. קראת לעונה הקודמת מוצלחת, ובאמת מקום שלישי נשמע עכשיו מדהים. אבל המשחקים היו סבל אמיתי ומבחינתי זה משהו שמבאס אותי לראות לא פחות מהמשחקים הבזיוניים שקורים עכשיו.

המאמנים בתקופת משה חוגג (לא כולל זמניים)

מאמן מספר משחקים בליגהאחוז צבירת נקודות
גיא לוזון723.8%
ניר קלינגר2147.6%
רוני לוי3654.6%
דראפיץ' וברדה2538.7%

לגבי ברדה ודראפיץ', הם נקלעו למצב לא פשוט. מחבבת אותם מאוד כאנשים ואנשי מקצוע, אבל הניהול כולו שידר חוסר מקצועיות ואני מאמינה שזה גם משפיע על השחקנים. אם שועה, אוחנה ועטר הרגישו בנוח לעזוב את המשחק שלנו לפני הפלייאוף בי"א במחצית אחרי שהוחלפו – זה מעיד המון על אווירה ומשמעת. אלה שחקנים עם פוטנציאל גבוה, אבל הם קיבלו איכשהו תחושה שזה לגיטימי לעזוב אצטדיון. ומי שמרגיש לגיטימציה למעשה כזה ויודע שהעונש שלו הוא להזמין מנגל לחבר'ה, מה האינטרס והדחף שלו להתאבד על הדשא? זו לא עונה חסרת כישרון ופוטנציאל, זו עונה חסרת חשק. וזה גרוע יותר.

אודי: כשאת מדברת על חשק, זה ישר מקפיץ לי בראש את עידן ורד, שכל קלוז אפ עליו במצלמה זה לראות אותו צועק ומנופף בידיים עם רוק נוטף לו מהשפה התחתונה, אבל בת'כלס, הוא עושה מעט מאוד על הדשא. וזה מביא לבעיה אחרת בקבוצה.

בואי נגיד שחוגג כאן לטווח ארוך (מה שבכלל לא בטוח אבל זו בעיה אחרת) והשאיפה שלו היא שבסוף בית"ר תהיה קבוצה שמתמודדת באופן קבוע על האליפות. כבר ראינו שזה לא משהו שהוא יכול לעשות בקיץ אחד. אבל כדי לעלות מאיפה שהקבוצה עכשיו, מרגיש שאין כמעט אף אחד בסגל הנוכחי שלגיטימי לבנות עליו לקפיצת מדרגה הזו. נאמר כבר 1000 פעם העונה שהדבר היחיד טוב לקחת מהעונה הזו זה איתמר ניצן ופריצה של זרגרי. אבל מפה עד לרוץ עם מכבי ת"א וחיפה ראש בראש יש הרבה נקודות באמצע. וזה אומר מהפכה בסגל, או שחיזוקים נקודתיים ושימוש יותר נכון בשחקנים שיש מטיס את בית"ר קדימה?

דור: יש המון נקודות באמצע. בקיץ לירן רוטמן ומקס גרצ'קין צריכים לחזור מחדרה, אני חושבת שזה כבר יעזור קצת. סבלנו מפציעות ארוכות מאוד של תמיר עדי ואוראל דגני, יש כמה חתיכות בסגל הזה שהראו יציבות ולצערי לא הראו נוכחות (בניגוד אגב למיתוס המפורסם "אם מיכאל אוחנה היה כשיר הכל היה נראה אחרת". תמיר עדי ורוטמן באמת משמעותיים לטעמי).

בכל מקרה, ייקח הרבה זמן עד שנוכל להתחרות במכביות בראש הטבלה, וגם בקבוצות אחרות שנראות הרבה יותר טוב מאיתנו. אבל שוב, בית"ר שלא נאבקת על אליפות לא צריכה מהעבר השני לפחד מירידת ליגה. יש לתת עונה של מאסטר פיס, ויש גם לתת עונה יציבה בלי התקפי לב. אנחנו מודעים לרמה וליכולת, אני לא מצפה להתחרות בפסגה בעונה הבאה ואולי גם לא בזו שאחריה. אבל אני מצפה לראות יותר השקעה בנוער, להאמין בשחקנים הצעירים שמוכיחים את עצמם כמו עוזיאל פרדו שחזר העונה מהשאלה טובה בהפועל אשקלון. יש חומר, והנקודה המשמעותית מבחינתי היא לייצר קבוצה שעובדת יחד. לא לדרבן משחק אנוכי, לתת קרדיט ולפרגן למי שמשחק קבוצתי. יש לזה משמעות עצומה בעיניי.

בית"ר ירושלים בתקופת חוגג לעומת מכבי ת"א, מכבי חיפה וב"ש

קבוצהכמה פעמים בפל' עליוןמשחקיםהפרש שעריםנקודותאחוז צבירת נקודות
מכבי ת"א3101143+24179.5%
מכבי חיפה310181+19564.3%
הפועל ב"ש310113+14848.8%
בית"ר ירושלים19716+13747.1%

אודי: אני גם בעד זה: לבנות לאט ונכון בהתחשב במה שראינו מבית"ר בשלוש שנים האלה. אבל מעניין יהיה לראות עונה שכזו עם הקהל שחוזר למגרשים (בתקווה שבאמת הנורמליות שלאט לאט חוזרת תישאר איתנו), וכמה סבלנות תהיה מצד היציע לעוד עונה או אפילו שתיים. כמו שאת אומרת, אני לא שולל שאם הכדורגל כן יהיה יותר מהנה לצפייה, אז תהיה תמיכה מכל הכיוונים. גם חוגג הוא סוג של ויילדקארד בעניין הזה – כמה סבלנות יש לו לתהליך קצת יותר איטי, והוא יצליח למנוע מעצמו (או לשים סביבו אנשים שיעשו את זה) לקלקל.

ונסיים עם האנשים שהוא אולי ישים סביבו. לא רק מאמן, שמן הסתם השוק הישראלי לא מלא באופציות סופר אטרקטיביות; אלא מנהל מקצועי, או איך שלא תרצי לקרוא לזה שעומד בין חוגג לקבוצה, ומתווה את הדרך והתהליך שהזכרת מקודם. כי ממה שראינו עד עכשיו, אם הקבוצה ממשיכה להיות חוגג->אוחנה->מאמן, אני מרגיש שמשהו בכל השדרה המקצועית הזו חסר. את חושבת שזה חובה לעשות שינוי שכזה, או שפגיעה בינגו בצוות אימון הבא (זר או ישראלי) כן יכול להצליח בסופו של דבר?

דור: מנהל מקצועי זו כותרת נחמדה וחביבה אבל בסופו של דבר ברמה הזו אני לא רואה בזה טעם. פגיעה בצוות אימון איכותי שידע להצביע על השחקנים הנכונים מספיקה לדעתי. הייתי משקיעה את הכסף הזה בצוותי אימון למחלקות הנוער, שיפור מתקנים ואולי חיזוק הצוות סביב השחקנים עצמם ברמת אימוני הכושר כדי לייצר סביבת עבודה אולטימטיבית. ברגע שיהיה בסיס סביר והקבוצה תתחיל לרוץ אולי הייתי שוקלת להרחיב יותר את הצוות המקצועי ברמת אנליסטים ואנשי מקצוע שידעו לשים את האצבע על דברים נקודתיים בקבוצה וגם על שחקנים פוטנציאלים, ואני מאמינה שעם רצינות והשקעה המאמן יכול לפנות זמן ולחשוב עם המעטפת הזו יחד מה מתאים עבורו ועבור הקבוצה.

אביאל זרגרי אביאל זרגרי, מנקודות האור הבודדות העונה. Via FC Beitar Jerusalem on Facebook
Print Friendly, PDF & Email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

 

אוהבים את מה שאנחנו עושים ורוצים לעזור?

תתמכו בנו

*כל תמיכה תעזור לנו לגוון ולשפר את התוכן ולצמוח