בין דילן להפועל

כשהייתי קטן תמיד שאלו אותי, מה תרצה להיות כשתהיה גדול? שאלה מעצבנת, שלי לפחות תמיד היה קשה לענות עליה. עם השנים אתה מתבגר ואתה מבין שבעצם התשובה לשאלה הזאת קלה ופשוטה – לחזור להיות קטן בלי דאגות.

ילדים משחקים
Credit to "maxpixel" website

 

כשאתה מתבגר אתה מתחיל לוותר על דברים שאהבת לעשות. אם זה בגלל המשפחה והילדים, ששם אתה משקיע את רוב האנרגיה וכמובן העבודה שלוקחת לך הרבה זמן מהיום. לאט לאט אתה נשאר רק עם הדברים שאתה ממש, אבל ממש, לא מוכן לוותר עליהם. אצל כל אחד זה שונה. יש כאלו שלא יוותרו על טיול אופניים, יש כאלו שלא יוותרו על גלישה בים ויש כאלו שלא יוותרו על ערב פוקר עם חברים מהילדות. כל אחד והדברים הקטנים שהוא משאיר אצלו. אצלי זה תמיד היה כדורגל (לא בטלויזיה, אלא בטריבונה) ומוזיקה (לא בבית, אלא בהופעה חיה).

לא פעם היתה לי התנגשות בין המוזיקה לכדורגל, כלומר הופעה שאי אפשר לפספס ובמקביל משחק של הפועל חיפה. אחת הדילמות הגדולות שאני זוכר הייתה ב1987. הייתי אז חייל, בוב דילן הגיע לראשונה להופעה בישראל. ההופעה בפארק הירקון הייתה בדיוק באותו יום של מחזור הפתיחה של אותה עונה, עונת 1987/88, הפועל חיפה שיחקה אז בליגה הארצית (הליגה השנייה) ומשחק הפתיחה היה משחק בית מול בת ים.

למזלי נקבעה לבוב דילן עוד הופעה יומיים אחר כך בבריכת הסולטן בירושלים, פחות נוח אבל אפשרי. ויתרתי על ההופעה בפארק הירקון, שבדיעבד הייתה נוראית ונחשבת לאחת ההופעות הגרועות של בוב דילן מאז ומעולם. במשחק הפתיחה ניצחנו את בת ים 1-0 משער של רוני מלכה ואני נסעתי להופעה שהייתה יומיים אחר כך בבריכת הסולטן. גם ההופעה של בוב בירושלים הייתה מאכזבת מאוד והיא הסתיימה אחרי 13 שירים בגלל קצר חשמלי, אבל הופעת החימום של טום פטי ז״ל ושוברי הלבבות הייתה מהטובות שראיתי בחיי.

בוב דילן

 

את בוב דילן ראיתי פעמים נוספות פעם בסיאטל ועוד פעם בקיץ שעבר בהייד פארק בלונדון. את אותה הפועל חיפה אני ממשיך לראות עד היום מינוס תקופת הקורונה. בעונת 1987/88 הפועל חיפה דווקא הייתה קרובה מאוד לעלות ליגה, כי בתום העונה הסדירה לפני הפלייאוף היינו במקום שני 5 נק' ממקום שלישי, אבל בפלייאוף הצלחנו להפסיד פעם שלישית באותה עונה להפועל טבריה, שיחד עם הפועל ירושלים עלתה ליגה ואנחנו סיימנו במקום השלישי. 2 דברים שאני לא אשכח מאותה עונה זה טל בנין עולה לשחק בגיל 16 בבוגרים ו2 ניצחונות בימק״א המיתולוגי – אחד על הפועל ירושלים בליגה והשני ניצחון על בית״ר בגביע!

טוב, אז נכון שלאט לאט כמעט כולנו חזרנו לשיגרה ולעבודה, לפחות עד שסדצקי תגיד אחרת, אבל הדברים הקטנים/גדולים שמכניסים את התבלינים לחיים נשארו בחוץ – כדורגל ללא קהל. מה זה? ומוזיקה בלי הופעות חיות! אז בעצם נשארתי בלי כלום שהוא רק בשבילי. ודווקא עכשיו, כשהפועל חיפה משחקת בפלייאוף העליון, לא משהו שקורה הרבה בשנים האחרונות ואפילו משחקת יפה ומשוחרר (ככה זה כשמשחקים בלי משקולות על הרגליים), אי אפשר לראות אותם מקרוב ואתה נאלץ לשבת מול המסך, שזה בעיני חתיכת עונש.

 

כדורגל ישראלי זה לא פורמט שבנוי לצפייה בטלויזיה. הוא פשוט לא מספיק מהיר, לא מספיק התקפי והוא בטח לא מספיק מהנה כדי שתשב מול המסך מרותק שעה וחצי. בינינו, אני לא כל כך מבין את ה״אוהדי הספה״ שגם כשאין הגבלות להגיע למגרש הם מעדיפים לראות את המשחק בטלויזיה, זה די מוזר בעיניי.

ללכת לראות כדורגל במגרש, גם אם המשחק היה חלש, זו עדיין חוויה. לפגוש את החברים הקבועים ביציע לפעמים מפצה על משחק משעמם. אותו הדבר לגבי מוזיקה. הופעה חיה זו חוויה אחרת לגמרי. כל שיר בהופעה, גם אם זה שיר שאתה מכיר מעולה, מקבל על הבמה בלייב משמעות אחרת שלעולם לא תקבל בבית, לא משנה איזו מערכת סאונד יש לך. אז בינתיים, עד שתעלם המגיפה הזאת או עד שנלמד לחיות לצידה בשלום, אני אמשיך לחלום על משחקים מפעם והופעות מהעבר.

הפועל חיפה קהל
קרדיט לדף הפייסבוק של הפועל חיפה והצלם אסי קיפר

4 תגובות

  1. Avatar
    משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    מקסים. מרתק וייחודי..

  2. Avatar

    אין ספק שזכות גדולה נפלה בחלקי להיות חבר קבוע שלך ביציע ❤️🖤

  3. Avatar

    כל הכבוד, בזכותך גילינו שיש בחיפה גם בפועל

  4. Avatar

    כל הכבוד, בזכותך גילינו שיש בחיפה גם הפועל

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

 

אוהבים את מה שאנחנו עושים ורוצים לעזור?

תתמכו בנו

*כל תמיכה תעזור לנו לגוון ולשפר את התוכן ולצמוח