// מאת שי סעדון

אז איך מסכמים את העונה של מ.ס. אשדוד, זו שסיימה את העונה החולפת כמרענן הרשמי של ליגת העל? נתחיל מהסוף. לפתע, אחרי לא מעט שנים, פתאום נראה שבאשדוד מתפתחת קבוצה נושכת. לא ממוצעת או מטה, לא מהטופ, אבל כזו שתהיה שם, שתנסה לגרום לך להנות מכדורגל. היא לא ארוחת גורמה, סה"כ ארוחת בוקר ישראלית. קצת סלטים, חביתה, לחם. פשוט וטוב.

מ.ס אשדוד כבשה בעונה שנסתיימה 48 שערים, רביעית (!) בליגה. עם כמות כזו של כיבושים, היית מצפה שהיא תדורג לפחות בפלייאוף העליון, עד שמסתכלים על כמות הספיגות – 47. שלישית בליגה, מהסוף. 95 שערים נכבשו במשחקי הקבוצה, ממוצע של 2.87 שערים למשחק. גם כאן חולקים את הפסגה עם מכבי חיפה. אז הסכמנו שכיף לראות את משחקי הקבוצה, נכון?

איזון זה כל הסיפור

אז מה קרה פה העונה בעצם? הדבר הכי בולט שאפשר לומר הוא שג'קי בן זקן שינה תפיסה. אחרי שנים לא פשוטות, גם לקבוצה וגם לו ברמה האישית, אחרי לא מעט עונות משעממות שהסתיימו בגירוד התחתית במקרה הטוב ולרדת ליגה במקרה הרע, חלחלה פה הבנה שצריך קודם כל "גו טו גאי", כמה שמות מוכחים וותיקים, שמחפשים מקום רגוע ושקט ליהנות מכדורגל ולהיות מנטורים של השחקנים הצעירים.

שלומי אזולאי היה בדיוק האיש המושלם לכך. אחרי נדידות בין קבוצות צמרת וחוסר מזל משווע בפציעות, אזולאי הגיע לקבוצה שאפשרה לו להיות בעל הבית, והוא אכן היה כזה, עם 8 שערים ו-8 בישולים. יחד עם רועי גורדנה, שגיב יחזקאל, שמתחיל בעונה הבאה את עונתו השלישית בקבוצה (תעכלו את זה), דין דוד (פריצת השנה מבחינתי), לאו אווסו, שכבר הספיק לעזוב בינואר לאמריקה באקזיט נהדר, ניר ברדע ויעקב בריהון שהגיע גם כן בקיץ, הייתה הרגשה בפתיחת העונה שיש מצב, לראשונה מזה לא מעט שנים, שיש בסיס יציב וטוב לקבוצה. שלא נתדרדר השנה לתהום. שנוכל ליהנות.

הקבוצה כזכור ניצלה אשתקד מירידה במחזור האחרון, ועם המומנטום הזה החלה את העונה עם רוני אוואט על הקווים. זה לא עבד כל כך טוב מול השחקנים, מלחמות אגו באו לידי ביטוי בתוצאות, הרבה פרצופים כועסים והיה אפשר לראות שהחיבור הזה פשוט לא עובד. בתחילת ינואר, לאחר ניצחון בודד בתשעה משחקים, הכל החל כבר לבעבע. רוני, ואני מאחל לו בריאות איתנה מכל הלב, עבר הליך נוסף בליבו, ואלי לוי, שעשה דברים נפלאים בנוער, לקח את הקבוצה זמנית והיה ברור שחייב שינוי על הקווים.

רכש מקפריסין

גו טו גאי כבר אמרנו? במהלך בזק נחת אצלנו רן בן שמעון לקדנציה שנייה אחרי שנפרד מאיתנו במהלך בזק קודם לטובת נבחרת קפריסין. עוד שם שעבר דבר או שניים בכדורגל הישראלי. נראה שהחיבור היה מושלם לשני הצדדים. רן קיבל את השקט לעבוד ללא לחץ ולחבר את הפאזל, אשדוד קיבלה מאמן מצוין, מנוסה ומעולה ביחסי אנוש.

מהרגע הראשון ראינו חיוכים. היה קל לראות את החיבור בין רן לשחקנים, את המחויבות של הקבוצה שניסתה לא לעזוב אף משחק בכל מחיר וניסתה ואף הצליחה לשחק כדורגל מאוד חיובי וכיף לעין. נכון שהקבוצה שילמה את מחיר חוסן הנסיון וספגה המון שערים בדקות האחרונות, ואפשר להגיד שיש תחושת פספוס קלה בכך שהקבוצה לא בפלייאוף העליון, אבל הבונוס הגדול ביותר מבחינתי העונה הוא השילוב הנהדר של אותם צעירים שפרחו אצל אלי לוי בנוער, בקבוצה הבוגרת, שהגיע לשיאו במחזורי הסיום. ילדים כמו עידן דהן הנפלא, עוז בילו עם הטכניקה המרשימה, מוחמד כנעאן, שכבר שחקן הרכב לכל דבר. יש יופי של עתיד באשדוד, גם לאחר שהגל הקודם כבר עזב את הקן (קינדה, אוחנה ואפילו זריהן ואינברום).

גם בגזרת הזרים, שיתוף פעולה מעולה עם הסוכן אוהד כהן הביא לאשדוד את אווסו, שכאמור נמכר לוונקובר, סמואל אלאבי, שמראה טכניות ומהירות נפלאה, וטימותי אוואני האוגנדי שממשחק למשחק מתגלה כבאנקר היחיד בהגנה.

עם הפנים קדימה

מה חסר לנו לעונה הבאה כדי לעשות את קפיצת המדרגה לפלייאוף העליון? בראש ובראשונה, ייצוב של ההגנה. בלם ישראלי ברמה גבוהה הוא חובה וגם מגן שמאלי מוכח ברמה גבוהה. טום בן זקן חזר לאחר פציעה ממושכת וקשה ונראה שעשה שיפור יפה. אם ספיגת 47 שערים הביאה אותנו למקום 8, אני אופטימי להמשך. שנית, חייב לדאוג כבר מעכשיו להשאיר את כל השלד שהיה העונה בקישור ובהתקפה. אזולאי, גורדנה, יחזקאל ורוב הצעירים, למעט דין דוד, שכרגע עתידו לא ברור, ממשיכים בקבוצה.

כמה מילים על הקהל. נכון, כרגע ביציעים אנחנו כמות קטנה. בעיר יש קבוצות שקמו לתחייה בשנים האחרונות והחזירו אליהן כמות לא מעטה של אוהדים ומ.ס. נפגעה באופן טבעי. הקבוצה וההנהלה וגם אנו ה"גרעין" חייבים לעשות הכל על מנת להגדיל את קהל האוהדים ולהצמיח אותו מחדש, בשילוב עם הצלחות מקצועיות וחיזוק הזהות המקומית, אני מאמין שזה יקרה. יש קהל באשדוד שיגיע למשחקים, צריך רק את הטריגר המתאים. ואולי מדובר בעצם בביצה ותרנגולת, כאשר עקב הכמות המעטה של הקהל לא היו הצלחות. אולי, ימים יגידו. אני רוצה להאמין לאופציה הראשונה.

ונחזור להתחלה

מ.ס. אשדוד  באה לעשות שמח השנה. לעיתים יש ביקורת מבחוץ על המועדון על כך שהוא רק רוצה למכור שחקנים, שאין לו מטרות לתארים, ואין קהל וכו'. אבל בליגה שלנו, כשאת כולם מעניינת רק התוצאה הסופית, עם אנטי כדורגל ומעט מאוד שערים, כששחקנים נשארים כחריגי גיל ומחכים שנים עד לפריצה, פתאום יש מועדון שנותן במה לילדים, ורק רוצה ליהנות מכדורגל. אז מה יותר טוב מזה?