"את מתרגשת לא מבינה עניין
מתבגרת עם השנים
רודפת אחרי הזמן
מחפשת שינויים"
מילים ולחן: אביחי מליחי
בשישי למאי, חודש יוני 2009, הוכתר לו אביר של כבוד בברצלונה, אנדרס אינייסטה, אז כבש את השער המצמרר בחצי הגמר נגד צ'לסי, היריבה הטורדנית. "האביר החיוור" של ברצלונה, החזיר אותה מהמתים במפעל ליגת האלופות באותה שנה, והצית מחדש את הדמיון של קהל האוהדים הברסאי, שכבר הרגיש עמוק בתוכו של עידן בלתי נשכח. האביר חלק את כס מלכותו עם אחד, חאבייר הרננדס אי קראוס, המוכר לכולנו בתור צ'אבי.
עשר שנים וחצי מאוחר יותר, הפילהרמונית הקסומה עליה ניצחו חאבייר ואנדרס כבר הפכה לנדבך חשוב בהיסטוריית הכדורגל האירופית. עשר שנים וחצי מאוחר יותר, ברור לכולם בברצלונה, מה חסר למפלצת הישנונית, שנרדמה אי שם בשלהי עונת 2011-2012. על אף שהבריקה בעונה בודדת מאז, תחת שרביטו של לואיס אנריקה, המפלצת עדיין מסרבת להתעורר משנתה. ברצלונה של היום הפכה מהמופע הכי חם בעולם הכדורגל, להופעת אורח בבר שכונתי מיושן. אוהדי הקבוצה הנלהבים נאחזים בתקווה שנבנה שלד חדש ומבטיח, כזה שיכול להבטיח את ההתעוררות המיוחלת, אך בכל משחק ברור לכל צופה כי העגלה נרתמה לפני הסוסים.
ברצלונה הנוכחית מחפשת את הפתרונות במקומות הלא נכונים. ברצלונה מבצעת רכש, לעתים איכותי, לעתים לא ברור, ומתעקשת על שיטת משחק מובנית, דבר שגורם לשחקנים גדולים שדורכים בקאמפ נואו, כאלה שעשויים היו לרשת את שושלת המלוכה, להיעלם אל תוך החשיכה. ברצלונה הנוכחית לא מכבדת את הספורט אליו היא שייכת ואת המגמות הטקטיות בכדורגל העולמי. לא במקרה אנו רואים קבוצות צעירות, רעננות, לעתים ללא הרבה כוכבים, שוטפות את המגרש ומשאירות אימפריות כמו ברצלונה פעורות פה.
ברצלונה מאז עידן הקסמים של סוף העשור הקודם ותחילת הנוכחי, החליפה ארבעה מאמנים, שהאחרון יוחלף קרוב לוודאי בתום העונה הקרובה אם לא לפני כן. אוהדים רבים מפללים לרגע שבו וואלורדה, הנוכחי, ימצא את דרכו החוצה מהמועדון, אך זהו רק חלק מפסיפס שלם שצריך להיבנות, כדי שהמפלצת אכן תתעורר לחיים.
מי שעקב אחרי ליגת האלופות בשנים שמאז אותו שער נפלא של אינייסטה, יודע שקרו עוד שלל רגעים עוצרי נשימה שכמותו. כבר בשלב הבתים הראשון של העונה הנוכחית חווינו משחקים ורגעי שיא בלתי אפשריים, ועל סיום העונה החולפת בליגת האלופות כבר נכתבו הררי מילים, בדבר יופיו ועוצמתו של המשחק. בין אם בברצלונה של פפ, ליברפול של קלופ או אייאקס של טן האג, המשותף לכל רגעי השיא הללו הוא ההתאמה של פילוסופית האימון ליריבות ולתקופה בה משחקים, ובנוסף חוסנם המנטלי של שחקנים צעירים.
הגוויה הברסאית המהלכת על המגרש היום, גם אם תמשיך לזכות בתואר כזה או אחר בזכות מי מכוכביה, תהיה חייבת התאמה לקצב הכדורגל המשוחק כיום. בארסה מחפשת אבירים חדשים שישאו את המועדון אל עבר אגדה מתחדשת אך עוד לפני כן, ברצלונה חייבת לרדת מעץ הכבוד עליו טיפסה, וללכת במהרה לעשות שיעורי בית אצל החבר'ה החדשים-ישנים בשכונה, ליברפול ואייאקס.
