אתה צריך אהבה חדשה (גרסא אלטרנטיבית)

“איזה שיעמום
בשביל מה בכלל אתה קם בבוקר
כאילו שיש לך סיבה

אתה צריך אהבה חדשה
כזאת שתעיר אותך ותרצה ממך עוד.” א.אמדורסקי

********

בימים האחרונים ביעבעה בי הרגשה מוזרה כזו, ולא משנה כמה ניסיתי לברר עם עצמי מה פשרה, לא הצלחתי להניח על זה את האצבע. כמו ניאו במטריקס… “משהו לא בסדר בעולם. אתה לא יודע מה זה, אבל זה שם, כמו קוץ במוח שלך, דוחף אותך לשיגעון”. רק לי, לא היה את מורפיאוס, כדי להסביר לי את הסיבה.

היום, בעודי בודק מה קורה באירועי ה MMA הבאים אלינו לטובה, פתאום זה הזדקק לו. הבנתי מה לא בסדר עם העולם. כרגיל, זה לא בדיוק העולם שמשהו לא בסדר איתו, אלא איך אני חווה אותו – זו הבעיה. וכמובן שנובע מכך שהפיתרון לבעיה, בהכרח בידי.

על מנת להסביר מה לא בסדר בהוויה שלי, מן הראוי לחזור מעט אחורה בזמן, ולתת קצת הקשר.

 

אי שם לקראת סוף העשור הקודם, בעודי בנסיעת עסקים בטורונטו, ישבתי במלון איזה ערב וזיפזפתי בטלוויזיה. מרפרף בין הערוצים, מחכה שמשהו יתפוס את תשומת לבי. והופ, זה מגיע. שידור חוזר של קרב מוזר, בתוך איזה כלוב בין ברוק לסנר לאיזה אחד, (פרנק מיר קוראים לו, כך הסתבר), וזה אשכרה נראה אמיתי. לא WWE. מפה לשם – נשארתי ער חצי לילה מול רצף קרבות שפשוט שרטו לי את האונה העורפית (נזק שלא השתקם עם רגעים אלה).

“מי המשוגעים האלה?” אני שואל את ד”ר גוגל, והוא מפנה אותי לפורום אינטרנטי של משהו שנקרא UFC. מהשידורים הקודמים זכרתי כמה שמות: ברוק לסנר, פרנק מיר, GSP, רנדי קוטור, צ’אק לידל, אנדרסון סילבה, בי ג’יי פן, פורסט גריפין, דייגו סאנצ’ז. ממשיך לחפור ומוצא קישורים לכל מיני קרבות של הנ”ל.

באיזשהו שלב הכרחתי את עצמי לישון – בכל זאת עבודה מחר – אבל בערב הבא חזרתי לעבודת התחקיר. בפורום כולם היו עסוקים מאוד במשהו שנקרא UFC100… מסתבר שהמשוגעים האלה שראיתי נלחמים בארגון שנקרא UFC, ואלה כבר עשו 99 אירועים של צפיה בתשלום… 99 כאלה, ולא שמעתי על זה מילה? ומה אתם יודעים, האירוע מתרחש ממש בזמן שאני בצפון אמריקה. אז מה, הם עבדו קשה 99 פעמים בלעדי, לא אעשה להם טובה ואצפה במספר 100? איתרתי זריז פאב שמשדר את האירוע, הצעתי לכל מי שהסכים לתת לי שתי דקות להצטרף איתי לצפיה וכמובן שבסופו של דבר הלכתי לבד.

MMA UFC
Credit to “UFC” Facebook page

עד אותו היום, השקעתי שעות בצפיה בכל מיני קרבות. תוך כשבוע התבייתתי על שניים שלושה לוחמים – ג’ורג’ סיינט פייר, בי ג’יי פן ופרנק מיר. הראשון, אמור להילחם בקרב אחד לפני הראשי, נגד איזה ברזילאי אחד – טיאגו אלבז, והשלישי הולך ללכת מכות שוב עם ברוק לסנר.

אחרי האירוע הזה כבר הייתי מכור. הלוחם אחריו עקבתי הכי באדיקות היה מאז סיינט פייר, ולאחריו אימצתי לי עוד כמה וכמה (אתם מוזמנים לקרוא את הטור הזה בשביל לראות את השאר). וכך התנהלו חיי באושר עד עצם היום הזה.

היום, חזרתי בעצמי לטור הנ”ל על מנת לאשש את ההשערה שלי לגבי הבעיה שהטרידה אותי. איך אומרים? בינגו. כל שהיה עלי לעשות הוא לשאול שאלה אחת – מה המשותף לכל עשרת הלוחמים האהובים עלי? התשובה – כולם או פרשו, או לקראת פרישה, או מהרהרים על פרישה בשידור חי, או שקוראים להם ג’ון ג’ונס (אם אנחנו כבר בראש של ציטוטים משירים אייקוניים משנות ה 90 – “הדפוק הזה עושה לך טוב…”)

זה הקטע בספורט האהוב עלי כל כך… אין קבוצה, שנשארת (בשאיפה) לנצח. יש לוחמים שמתבגרים, ומגיעים לגיל, או למצב בו עליהם פשוט לתלות את הכפפות. איזה אגואיסטים! ככה? להשאיר אותי מאחור? ומה בדיוק אני אמור לעשות עכשיו?

 

אני יודע את התשובה. נתתי אותה בראש הטור. אבל מי? את מי אוהב כמו את ג’ורג’? מי ירגש אותי כמו רוז או קורמייה? מי ישעשע אותי כמו הקאובוי? מי יגרום לי לעמוד קרב שלם מול המסך כמו קיין? בניגוד לענפי ספורט אחרים, אין לי שום בעיה להינות מקרב MMA אם אין לי מחוייבות רגשית לאחד הלוחמים. מספיקה הערכה מקצועית, ויש לי מזה לכל כך הרבה מהם. אבל זה לא אותו דבר, אם אני לא ממתין בקוצר רוח לקרב הבא של ____ או מת לדעת מה ____ יעשה הפעם? האם _____ יראה התקדמות? יממש את הפוטנציאל?

לפני שניגשים לפיתרון, אני לא אובדני חלילה וחס. קאובוי עדיין כאן, לא בטוח שרוז פורשת, ואני לא רואה את אדגר ממהר לתלות כפפות. ולא נשכח לוחמים שאמנם לא נכנסו לעשירייה אבל אהובים עלי מאוד, כגון טוני פרגוסון (בכל זאת בן 35 ועדיין סובל מיחס לא הוגן לטעמי), או דאסטין פורייה שהולך להילחם על חגורה (ממש כיף, אחרי שנים של אהבה אל הבחור).

אבל כדי להיות מוכן ליום שאחרי, ומתוך מבט ריאליסטי על חלק מהשינויים שעוברים על הספורט הצעיר הזה – כמו הגישה הדי ילדותית של חלק מהדור החדש של לוחמים שנכנס עם האגו, והשטיקים, בילט-אין, אני צריך אסטרטגיה. אני יודע, זה לא רומנטי, אבל אין כמו הלהבה של האהבה הראשונה, נכון? אני לא הולך להתאהב בלוחם כמו שהתאהבתי ב GSP. בהחלט יכול להיות שיהיה לוחם שאוהב באותה המידה, מי יודע? אבל זה לא יכול להיות כמו לגלות את הספורט דרך מישהו. זו אהבה חדשה.

 

“האם להיות בך מאוהב?” א.גפן

 

אם כן, מה הקריטריונים? זו לא נוסחא מדעית גרידא. לא שבלונה נוקשה. אבל בהחלט יש מסגרת כלשהי, יש אפיון של לוחם שהפוטנציאל שאתאהב בו גבוה בהרבה מאשר אחרים. קודם כל אני שולל את ה”קונורים” ואלה שרוצים להיות קונור מקרגור. זה הצחיק קצת בהתחלה, ומהר מאוד נגמר לי ממנו. וזה פשוט פאטתי כשזה מזוייף. זה מעליב את האינטיליגנציה. אז אם באת רק לעשות פוזות, סבבה. יש המון אנשים שבקטע. אני לא. אני גם מעדיף בהרבה לוחמים שלמים, או לכל הפחות כאלה שעובדים על השלמת סט הכלים שלהם. הספשייאליסטים פחות מרגשים אותי.

אגב אני לא דורש שלמות (יפה מצידי, נכון?) ופחות חשוב לי הניצחון (עד גבול מסויים) אלא יותר הדרך. כמובן שאני אוהב לראות הכנעות של ג’קארה (לא חד מימדי) או דמיאן מאיה (חד מימדי מאוד מאוד), או נוקאווטים מטורפים של איזה אנגאנו כזה. אבל אני מעדיף לוחם שיודע להעניש בכל דרך. זה עושה את הקרב יותר מעניין, גם ברמה של הטכניקה, כמו גם ברמת המתח. אני מעדיף צניעות, אבל זה בסדר גם להיות מודע לחוזקה שלך, ובמידה מסויימת – בעקבות הצורך – גם היכולת לשווק את עצמך. כל עוד זה לא מתקרב למימדי קונור מצד אחד, או למימדי הפאטת של… נניח… קולבי קובינגטון.  זהו, אני לא בררן…

אני גם הולך לפזר השקעות, ככה שלא אשאר קרח מכאן ומכאן (מי שמכיר אותי אישית ציחקק קלות). אני הולך לעבור על כל מחלקות המשקל של ה UFC ולבחור לוחמ\ת אחד מכל מחלקה שגילו לא עולה על 30 (אני איש של מערכות יחסים, לא סטוצים). כאמור, לוחמים בעלי פוטנציאל גבוה יחסית, להפוך לפייבוריטים של ממש.

********

טוב, מעל אלף מילה. הגיע הזמן לבחור, לא ככה?

משקל קש – נשים

אלכסה גראסו (25):

Credit: Alexa Grasso Official Facebook page

יש מספר גבוה בצורה די מפתיעה של לוחמות משקל קש מעל גיל 30. טטיאנה סוארז מפחידה,ובת 28, וגם ניצחה את גראסו. סוארז חזקה בהיאבקות, גראסו מתאגרפת משובחת. אלכסה מתאמנת כ 5 ק”מ מהמשרד שלנו בגוואדלחארה, ולכן לוקחת בזכות יתרון הביתיות.

כמעט נכנסה: נינה אנסרוף (נולדה 3 שנים מאוחר מדי)

משקל זבוב – נשים

מונטאנה דה לה רוסה (24):

Credit: Montana De La Rosa Official Facebook page

מתאבקת במקור, עם הרבה זמן להשתפר (והבסיס טוב as is).

כמעט נכנסה: ג’ואן קאלדרווד (תאריך לידה… למה אני כזה?). יש גם לציין שולנטינה שבצ’נקו היא כמובן האהובה עלי ביותר (התחלתי איתה מזמן, אז זה תופש. מונטאנה זה העתיד)

(לא בוחר במשקל זבוב – גברים, מכיוון שה”מחלקה” בסכנת היעלמות)

משקל תרנגול – נשים

אספן לאד (24):

Credit: Aspen Ladd Official Facebook page

צעירה, קשוחה, מפחידה, עם ניסיון גם בארגון Invicta FC וגם קצת ב UFC. תעשה עוד דברים יפים מאוד לדעתי.

כמעט נכנסה: מייסי שיאסון. בגיל המתאים, זוכת The Ultimate Fighter. הפסידה כאן בנקודות בהחלטה מפוצלת.

משקל תרנגול – גברים

קורי סנדהאגן (27):

Credit: Cory Sandhagen Official Facebook page

לוקח קצת הימור עליך קורי… יש פה הבטחה. מקווה מאוד לראות אותה מתממשת בגדול.

כמעט נכנס: לבחור באלג’מיין סטרלינג זה קל מדי. אני מחבב אותו, אבל הוא לוחם מוכח שמתקרב מאוד לקרב אליפות. פטר יאן פשוט מפלץ, אבל הוא מרוסיה, וראיתי את איקרוס לא מזמן… לא יודע… לא נוח לי. כיף לצפות בו, על זה אין ויכוח, אבל מספיק לי ג’ונס אחד.

(לא בוחר במשקל נוצה – נשים, מכיוון ש…די, נו, אין באמת דבר כזה)

משקל נוצה – גברים

זאביט מאגומדשאריפוב (28):

Credit: Zabit Magomedsharipov Official Facebook page

הלו! אבל לפני שניה אמרת איקרוס ושמיקרוס! טוב. תסתכלו עליו… זה נראה לכם על סמים? אולי על פטריות. לוחם מגוון, מעניין, איכותי.

כמעט נכנס: קלווין קייטר (שנה אחת מאוחר מדי…). איזה יופי של לוחם מלהיב.

משקל קל

דאסטין פורייה (30):

Credit: Dustin Poirier Official Facebook page

יופי דאסטין! נולדת בדיוק בזמן. אוהב את הלוחם הזה כבר שנים. טוב בכל האיזורים, אוהב את המגע, משתפר. דברים טובים באים מלואיזיאנה (ד”ש לקורמייה).

כמעט נכנס: ג’סטין גייטג’י. חוליגן. מתאבק, סרבן היאבקות. כל קרב זה חגיגה. פורייה קצת יותר מבוקר.

משקל חצי-בינוני

ויסנטה לוקה (27):

Credit: Vicente Luque Official Facebook page

אחד היחדים במעלה הדירוג מתחת לגיל 30. לוחם שמאיים מכל מקום (בעיקר על הרגליים אבל לא רק). יש עתיד.

כמעט נכנס: סנטיאגו פונזיניביו. הארגנטינאי המוכשר נולד רק שנה אחרי הדד-ליין שהצבתי לו…

משקל בינוני

רוברט וויטאקר (28):

Credit: Robert Whittaker Official Facebook page

האמת הופתעתי לראות שהוא בן 28. נלחם כבר די הרבה זמן, והאלוף המכהן. לוחם שלם, עם אגרוף שיכול לשלוח את המקבל לישון מוקדם, היאבקות משובחת, סיבולת גבוהה. קצת מפחיד הפציעות שלו לאחרונה.

כמעט נכנס: ישראל אדסאניה. נפל על סעיף קונור. אם ירגיע, מבטיח לשקול מחדש.  גם קרוב היה חביבי קלווין גאסטלום, אבל הוא מקרה בעייתי. לא אשמתו. לא רק אשמתו.

משקל חצי כבד

אלכסנדר ראקיץ’ (27):

Credit: Aleksander Rakic Official Facebook page

אין הרבה לוחמים שאני ממש אוהב ב 205. ראקיץ’ נראה כמי שיגרום לי הנאה מרובה בעתיד.

כמעט נכנס: דומיניק רייס, לאחרונה קצת מגמגם. נראה אם יחזור הניצוץ, כי היתה הבטחה גדולה. כמובן שלא נגמר הסיפור פה. מקווה שיצטרף לאוסטרי. עוד חמוד זה ג’וני ווקר, אבל אני לא בטוח שיש לו יותר מ”טריק” אחד.

משקל כבד

זו מחלקת המשקל ששני הלוחמים היחדים שמעניינים אותי בה הם דניאל קורמייה שמתקרב לפרישה (בן 40) וסטיפה מיוצ’יץ’ (36)… אחרי זה, אך ורק אם יציג עצמו לוחם שמגרד את הרמה הזו, אולי אשקיע מזמני… כרגע לא רואה כזה.

האס:

אם אתה לוחם טוב, עובד קשה על השלמת סט הכלים, צנוע ו-י-ש-ר-א-ל-י, אוטומטית אתה מאהובי. נתן לוי 🙂

קרדיט: עמוד הפייסבוק של נתן לוי

 

********

מקווה שניצלתם את ההזדמנות לעשות חיפוש זריז בגוגל (ואם לא – עוד לא מאוחר להתחיל) והתחלתם לפתח סקרנות בריאה. מי יודע? אולי אחד מאלה למעלה, יקח אתכם למסע מעניין כמו שאני בעיצומו, בספורט הנפלא הזה, שאין לו פגרת קיץ\שזרוע\נבחרת\אליפות אפריקה, שעדיין מתפתח, עם כאבי גדילה, אבל גם עם רגעים מעוררי השראה. כזה שתמיד מציע גיבורים חדשים, בין אם הם גיבורים כמו GSP, או קונור, או רנדי קוטור.

אתם צריכים אהבה חדשה

 

 
   

תגובה אחת

  1. Avatar

    מדהים לראות איך החיידק התחיל אצלנו ממש ביחד! גם אני הגעתי לספורט כי שמעתי על ברוק לסנר שהולך להילחם “על אמת” וממש התלהבתי לראות איך מישהו מהאבקות בידורית הולך ללכת מכות כמו שצריך.
    נתת אחלה סקירה להרבה לוחמים מאוד מעניינים, וכיף שבחרת להכניס את זאביט. עוקב אחריו ממש מההתחלה בארגון ופשוט כיף לראות את הקרבות שלו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

   
לוגו עם רקע שקוף

ניוזלטר הזווית!

רוצים לקבל את הטורים הבולטים ישירות למייל באופן מרוכז? הירשמו כאן!